קריית היובל
קריית היובל (בית מזמיל לשעבר) היא שכונה בת כ-24,500 נפש בדרום־מערב ירושלים[1]. הקמת השכונה החלה בשנת 1950, באזור לא מיושב בשם "בית מזמיל". בסוף 1952 ניתן לה שמה, לכבוד שנת יובל הקרן הקיימת לישראל (1951)[2].
 | |
| הבלוקים של רחובות ברזיל (רחוב עליון) ואולסוונגר (רחוב תחתון) בשנות ה-50 | |
| מידע | |
|---|---|
| שם נוסף | בית מזמיל |
| עיר | ירושלים |
| תאריך ייסוד | 1950 |
| על שם | יובל הקרן הקיימת לישראל |
| אוכלוסייה | 24,500 (2022) |
| קואורדינטות | 31°45′27″N 35°10′40″E / 31.7575°N 35.17777778°E |
| שכונות נוספות בירושלים | |
|
(למפת ירושלים רגילה)   קריית היובל  | |
  | |
מיקום השכונה
עריכהקריית היובל שוכנת בדרום־מערב העיר ופרושה על מרומי רכס שכיוונו צפון-דרום וגובהו כ-810 מ' מעל פני הים, והיא נחשבת לאחת השכונות הגבוהות בירושלים. רכס קריית היובל יושב בין הר הרצל ושכונת עין כרם ממערבו. בדרום משתפל הרכס לעבר נחל רפאים וממזרח גובל בנחל מנחת. בשל המיקום הגאוגרפי שלה צופה השכונה לנוף מרשים. מבחינת שכונות העיר השכונה ממוקמת ממזרח לשכונת עין כרם וקריית הדסה עין כרם, מצפון מזרח לקריית מנחם וממערב לעיר גנים ושכונות בית וגן, רמת דניה, רמת שרת ומנחת (מלחה) ומצפון לגן החיות התנ"כי ולעיר גנים א'.
היסטוריה
עריכההשכונה נבנתה סמוך לחורבה בשם הערבי "ח'רבת בית מזמיל" ("בית הסתתים") ובתחילה נקראה על שמה. יש הסוברים בטעות כי מקור השם הוא בכפר ערבי בשם זה שעמד במקום וניטש במלחמת העצמאות, אולם סקרים מימי המנדט הבריטי ומפות בנות התקופה ואף לפניה, מלמדים כי לא היה באזור כל כפר בשם זה[3]. מקור השם הוא במחצבות אבן שהיו בראש הגבעה ושימשו את תושבי עין כרם, השטח בחלקו היה חקלאי והיו בו מטעי זיתים[4].
באפריל 1948 התרחשו קרבות בין כוח ההגנה שישב בסמוך לח'רבת חמאמה (שלוחה של הר הרצל) ובין כוחות מתנדבים ערביים שישבו באל-ג'ורה (כיום אורה). ב-19 ביולי 1948, לאחר שכוחות צה"ל השתלטו על ח'רבת בית מזמיל וח'רבת אל-חמאמה, והפגיזו את עין כרם, היא נפלה כמעט בלי ירייה[5]. במהלך הקרבות נכבש גם אזור ח'רבת בית מזמיל אשר נמסר בהמשך לקרן הקיימת. בשנת 1950 הוקצו 1,700 דונם להקמת השכונה אשר על פי התוכנית יועדה לכלול 2,000 יחידות דיור עבור עולים חדשים, ועוד כ-1,000 יחידות דיור לארגונים המזוהים עם מפלגות שונות. כן הוקצה שטח בשכונה לאזור תעשייה[6]. 30 משפחות ראשונות התגוררו בשכונה במאי 1951[7]. בחודשים הראשונים לא היו בשכונה חשמל וטלפון[8]. הבתים נבנו באיכות גרועה ולאחר שנה נדרשו לשיפוץ יסודי[9]. ביוני 1953 החל אכלוס של 100 דירות עמידר בשכונה, שנבנו בבניינים דו קומתיים, שכללו כל אחד 4 דירות[10].
בתחילת שנותיה נבנו בשכונה בתים דו-קומתיים כשבכל בית יש ארבע יחידות דיור על שטח של פחות מחצי דונם. הבתים היו מצופי אבן "דבש" פראית ובשל כך הוענק להם הכינוי: "בתי אבן", יחידות הדיור הללו היו קטנות (כ-33 מטר רבוע). יותר מאוחר הצטרפו אל בתי האבן צריפים עשויים עץ ואזבסט שכונו "אזבסטונים". נבנו שתי שכונות כאלו: האחת מסביב לערוץ הנחל שמערב דרום-מערב לקריית היובל, בינה לשכונת עיר גנים (אזבסטונים א'). והשנייה ממערב לבתי השכונה בכיוון עין כרם (אזבסטונים ב'). בהמשך, נבנו שיכונים עבור האנשים שישבו באזבסטונים. בכלל נבנו בשכונה שיכונים רבים: שיכון ותיקי ההסתדרות, שיכון עובדי המדינה, שיכון עובדי משרד העבודה, שיכון אזרחי של חברי הציונים הכלליים ועוד שיכונים (רבים מהם נבנו על ידי חברת שיכון עובדים). במשך שנותיה הראשונות, נחשבה השכונה לשכונת עוני. לעזרתה באו שיכוני הסטודנטים שנבנו במרכזה (ברחוב גואטמלה). בשנת 1958 דווח שיש בשכונה כבר 15,000 תושבים[11]
בחלק מהשכונה נבנו החל משנת 1953 וילות מפוארות במונחי הימים ההם. אחד מהם, של אליעזר ליבנה, היה למוקד דיון ציבורי כאשר המוסד לביקורת של מפא"י הורה לליבנה שלא להתגורר בבית, הוראה שליבנה סירב למלא[12].
בשנת 1965 הונחה אבן הפינה לבית חולים אלי"ן שהוקם בשולי השכונה[13].
אחרי מלחמת ששת הימים
עריכהב-1970 הוקמה ממזרח לקריית היובל שכונת היוקרה רמת דניה, שנקראת על שם החברה שבנתה אותה, ומי שהשיגה ידו עבר לשכונה החדשה. הקמת שכונות הלוויין של ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים והחל מראשית שנות ה-70 הביאה תושבים רבים לעזוב את השכונה העממית ולעבור לשכונות החדשות (נווה יעקב, גילה, הגבעה הצרפתית ורמת אשכול) בהן אפשר היה להשיג דירות רחבות ידיים בתנאים נוחים. למרות זאת, לשכונה היו יתרונות: היותה שכונה מרכזית בדרום-מערב העיר, קרבתה לבית החולים הדסה עין כרם וליציאה לתל אביב וכביש ישיר ורחב המוביל ממנה למרכז העיר (שדרות הרצל). בשל יתרונות אלו אימצו רבים את השכונה ובהם סטודנטים ב"הדסה" ובאוניברסיטה העברית. גם המרכז המסחרי של השכונה היה הצלחה והמתנ"סים הראשונים שנבנו בה בסיועה של ההסתדרות סייעו להצלחה המקומית, השכונה הייתה למרכז תרבות והדבר הביא אנשים רבים מהמעמד הבינוני לעבור לגור בשכונה. בקיץ 1975 אירעה מפולת אבנים ברחוב ברזיל ונהרגו כמה בני אדם, ביניהם שני ילדים[דרוש מקור].
בשנות ה-80 פעלה במתחם תחנת הדלק בצפון השכונה מסעדה סינית לא-כשרה בשם צ'ונג-חווא, שזכתה לפופולריות רבה בקרב תושבי העיר. המסעדה לבסוף הוצתה ולא חזרה לפעול[14].
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 פונו אחרוני התושבים ממעברת קריית יובל[15]. עם זאת שני צריפים שרדו עד שנת 2012, בשטח שבין קריית יובל לעין כרם שהיה ידוע בשם "עמק האסבסטונים"[16]. במקום נבנו כ-1,000 יחידות דיור ב-12 מבנים[17].
ב-10 במרץ 1991 נרצחו 4 נשים בפיגוע דקירה בזמן שהמתינו לאוטובוס[18]. בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, ב-29 במרץ 2002, פוצצה עצמה מחבלת המתאבדת איאת אל-אח'רס בכניסה לסופרמרקט במרכז המסחרי של השכונה, ורצחה נערה ואת המאבטח חיים סמדר אשר מנע בגופו את כניסתה של המחבלת.
-
הגבעות שעליהן נבנתה השכונה (בחלק השמאלי של התמונה) בשנת 1931, בעמק נראה הכפר עין כרם -
רחוב פלורנטין ב-1961
במאה ה-21
עריכהבעשור השני של המאה ה-21 החלה עיריית ירושלים לקדם בשכונה מספר תוכניות של פינוי בינוי, התוכנית המשמעותית מביניהם היא פרויקט "שדרות היובל", פרויקט פינוי-בינוי ברחוב טהון, שרוב המבנים בו יהרסו לטובת מגדלי מגורים וחזית מסחרית. רחוב טהון יורחב כך שיוכל לשמש בעתיד למעבר שלוחה של הרכבת הקלה בירושלים[19]. לפי התוכניות, אוכלוסיית התושבים בקרית יובל, שמנתה ב-2018 כ–23 אלף איש, כמעט ותוכפל ותגיע בתוך שני עשורים ל–45 אלף איש ויותר. הצפיפות המתוכננת תגיע ל–30 אלף איש לקמ"ר. התוכניות עתידות להוסיף לשכונה 3,100 דירות בפינוי־בינוי של שיכונים, חלקן בפינוי־בינוי ותמ"א 38 וחלקן בבנייה חדשה; ובנוסף יש 4,000 יחידות דיור מתוכננות שמועד מימושן צפוי בעשור השלישי של המאה ה-21 ועד 2040[20].
אופי השכונה
עריכהעם הזמן השכונה התפתחה וגדלה, ועם בוא העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, החליפו עולים רבים את תושביה המקוריים של השכונה. נכון לשנת 2010, גרים בשכונה אנשים ממעמדות שונים בכפיפה אחת, ולא ניתן לסווג את השכונה למעמד חברתי מסוים. בשכונה ישנם פערים סוציו-אקונומיים גדולים בין הרחובות השונים.
התחרדות
עריכההשכונה נחשבת לשכונה חילונית ולשכונה של שומרי מסורת. תושבים דתיים ומשפרי דיור מהשכונות הדתיות הקרובות עוברים אליה. בשנת 2003 אף הוקמה לראשונה בשכונה ישיבה. ישיבת הר המור עברה לשכונה בשנת 2008, ובשנת 2017 עזבה את השכונה.
שינוי בהרכב האוכלוסייה בשכונה נוצר בעקבות מעבר של תושבים חרדים לשכונה, דבר שהביא אף למתיחת חוטי עירוב פרטי נוסף בשכונה[21]. וכן למעברה של ישיבה גדולה חרדית "היכל יצחק" המונה מעל 230 בחורים[22]. בצפונה של קריית היובל יש הגירה פנימית מתמדת של אוכלוסייה חרדית משכונת בית וגן היקרה לשכונת קריית היובל הזולה יותר. כיום (2012) מונה הקהילה החרדית בשכונה כ-700 משפחות[23]. הקהילה מרוכזת בשלושה אזורים עיקריים; רחוב זנגוויל והסביבה, רחוב ברזיל והסביבה, רחוב שטרן והסביבה.
בשכונה פועל "ועד קריית יובל החופשית", אשר הוקם במטרה לשמור על צביונה החופשי והפלורליסטי של השכונה, בין השאר נהג הוועד לקיים קבלות שבת במתחם ורבורג ולאחר מכן להקרין שם סרטים[24]. כבר ב-1962 הפגינו פעילים חילוניים בשכונה בעד תחבורה ציבורית בשבת[25].פעולות אלה ועוד לא הצליחו לעצור את מגמת ההתחרדות, וכיום נחשבת השכונה לבעלת רוב חילוני, אך עם אוכלוסייה חרדית משמעותית.
אתרים בשכונה
עריכה
בשכונה קיימים מספר מרכזים קהילתיים, המאוגדים תחת המנהל הקהילתי "יובלים": מתנ"ס גדול על שם פיליפ לאון ובו שירותי חברה ותרבות רבים וכן מנהל השכונה; "בית טיילור" השוכן ברחוב זנגוויל כולל מרכז ספורט גדול, כמו גם גני ילדים מטעם המנהל הקהילתי; מרכז "הסנפלד" ברחוב שטרן כולל גנים, מרחבי פעילות וספורט, מרכז תעסוקה, מועדון גמלאים ומרחב קהילתי; מתנ״ס ״בית רחל״ ברחוב אולסוונגר הכולל מרכז פעילות לגיל הזהב, פעילויות למשפחות, חוגים ומגרש דשא סינתטי לקטרגל.
בשכונה קיימים מספר בתי ספר : בית הספר היסודי השכונתי על שם גרשון אגרון הוא בית ספר ממלכתי. בית ספר תל"י בית וגן השוכן ברחוב וולטה עילית (במבנה בו שכן בית הספר הממלכתי ע"ש דוד סטון) ובית הספר הניסויי ארגנטינה. בית הספר הניסויי ארגנטינה כולל (פדגוגית) 4 גני ילדים מגיל 3 ועד חובה, כמו כן בשנים האחרונות קיבל בית הספר אישור להתרחב לתיכון ומצמיח חטיבת ביניים ותיכון משנת 2019. סמוך לשכונה נבנו בתי ספר הנחשבים למצוינים ובהם בית הספר התיכון על שם מיי בויאר ובית הספר התיכון למדעים ולאמנויות. בנוסף, בשכונה פועלים כמה ארגונים חברתיים כגון "מהפך" "בקהילה" ו"יובלים". ארגונים אלו פועלים בשכונה בשיתוף עם המנהל הקהילתי לרווחת תושבים הנמצאים בסיכון רווחתי. בשכונה פועלות מספר תנועות נוער המושכות אליהן את צעירי השכונה: קן פעיל של תנועת הנוער "השומר הצעיר", שבט של תנועת הנוער הצופים העבריים, שבט היובל, וסניף פעיל של תנועת הנוער "בני עקיבא", שהוקם ב-1972; ב-2022 הוקם כפר סטודנטים של תנועת הבוגרים של בני עקיבא בשכונה. בשכונה גם שוכן קן פעיל, קן קריית היובל של הנוער העובד והלומד. בשכונה פועל גם בית חב"ד שמפעיל בית תמחוי, חלוקת מצרכי מזון, שיעורי תורה ופעילויות שונות. בשנת 2006 הוקמה בשכונה ישיבה לתורה מנהיגה בראשות הרב שמעון אור. בין השנים תשס"ח (2008) לתשע"ז (2017) שכנה בשכונה ישיבת הר המור. בשנת 2017 עברה לשכונה ישיבה חרדית "היכל יצחק" בראשות הרב ישראל לנדא. בשכונה נמצאת הישיבה התיכונית שפע - מקור חיים.
בתחומי קריית היובל, בפינת הרחובות טהון והנרייטה סולד, נמצא גן רבינוביץ (המכונה: "גן המפלצת") ובו פסל המפלצת (ששמה האמיתי "גולם"), מתנת הפסלת ניקי דה סיינט־פאל לילדי ירושלים. האתר הוא אייקון ירושלמי אהוב במיוחד על ילדי ירושלים ובאים אליו מכל רחבי העיר. בסמוך לגן המפלצת נפתח בשנת 2016 פאב המפלצת - פאב קואופרטיבי שכונתי. הפאב ייחודי בכך שהוא מתנהל כקואופרטיב (אגודה שיתופית) ומופעל כולו על ידי חברי הקואופרטיב ומתנדבים מן הקהילה. זהו עסק ללא מטרת רווח המשמש כמקום מפגש לתושבי השכונה, וכן במה להופעות, הרצאות, פעילות לילדים וסרטים.
מגדל נופים - דיור מוגן - החל לפעול ב-1984, ברח' הנרייטה סולד.
בכניסה לשכונה, ברח' גואטמלה 3, נישא מגדל דיור מוגן בן 10 קומות "הוד ירושלים" אשר נבנה בשנת 1990 ובין דייריו היה גם טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, אשר המשיך בתפקידו מהסוויטה. המודל הכלכלי אשר מנוהל בדיור מוגן זה הוא ייחודי משום שכל הדיירים הם בעלי הדירות שלהם בטאבו (בניגוד למודל הפיקדון הנשחק או הליסינג המאפיינים את שוק הדיור המוגן) ובנוסף, ניהול החיים במבנה זה הוא דמוקרטי ובו וועד הדיירים מחליט על אופי החיים וסוג השירותים שיקבלו כלל הדיירים. בשנת 2020 החלה בנייה מול פארק דניה להרחבת מודל כלכלי ודמוקרטי זה על מנת שיחול גם במבנה מודרני הקרוי "הוד דניה".
בשנת 2010 הקימו קהילות הצעירים בשיתוף עם עמותת רוח חדשה מכינה קדם צבאית בקריית היובל, המכינה הירושלמית. חניכי המכינה תורמים בצורה משמעותית לקהילה ולשכונה.
השכונה בתרבות הישראלית
עריכהבשנת 2007 הוציא הסופר הרב חיים סבתו את ספרו בואי הרוח המספר את סיפורו של נער צעיר, עולה חדש ממצרים, בשיכון עולים בית מזמיל. עלילת הספר מתרחשת על רקע סיפורה של שכונת קריית היובל, בשלהי העשור הראשון של מדינת ישראל, ומתארת גם את היחסים בין יוצאי ארצות אשכנז ויוצאי ארצות המזרח.
בשנת 2023 הוציא ד"ר נמרוד לירם, שגדל בשכונה מגיל הגן ועד בית ספר תיכון, את הספר "בית מזמיל" ובו הוא מעלה את זכרונותיו מהחיים בשכונה. תקופת הזמן שאליה מתייחס לירם בספרו, זהה פחות או יותר לתקופת הזמן המתוארת בספרו של סבתו.
חלקים מהסרט ״מיס אנטבה״ צולמו בבנייני המגורים ברחוב זנגוויל.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אתר ספסל- דרום מערב ירושלים (אורכב 01.10.2011 בארכיון Wayback Machine)
- אתר יובלים
הסרטון לכבוד הספר של סבתו יליד השכונה גיוס כספים שצולם בשכונה בשנות ה-50, סרטון באתר יוטיוב- הסרט Tell me where it hurts, סרטון באתר יוטיוב
- יאיר שפירא, ירושלים של מי, באתר ערוץ 7, 8 ביולי 2010
- שלומית פלינט, נורית אלפסי ויצחק בננסון, פעולה קבוצתית במרחב העירוני: התחרדותה של שכונת קריית היובל בירושלים כביטוי למפגש בין קולקטיביזם לאינדיבידואליזם. מגמות, מט(4), 2014
מירב מורן, התוכנית שתהפוך שכונה בירושלים ל"מכלאות לאחסון תושבים ללינת לילה", באתר TheMarker, 27 ביוני 2018- ניר חסון, "הבורג' חליפה של ירושלים" הוא עוד טיפה במבול תוכניות הבנייה שיהפכו את פני הנוף העירוני, באתר הארץ, 18 באפריל 2022
- דוד טברסקי, קריית היובל היא הקדימון לירושלים המצטופפת: התושבים זועמים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 15 בדצמבר 2022
- רנית נחום-הלוי, "מאכערים מאיימים עלינו וכולם פה נהנים, רק לא התושבים": דיירי קריית היובל סובלים — והיזמים חוגגים, באתר TheMarker, 20 ביולי 2023
מעברת תלפיות ושכונת בית מזמיל (קריית היובל) בירושלים, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1950
קריית יובל (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- שכונת קריית יובל באתר עיריית ירושלים
הערות שוליים
עריכה- ^ https://www.jerusalem.muni.il/he/city/dashboard/
- ^ קריית יובל: אודות השכונה", אתר עיריית ירושלים
- ^ Walid Khalidi, All That Remains: The Palestinian Villages Occupied and Depopulated by Israel in 1948, Institute for Palestine Studies, 1992
- ^ הודעות על מכירת אדמות בשטח בית מזמיל:
הודעה ממשרד ההוצאה לפועל, • ירושלים, הַבֹּקֶר, 3 ביולי 1938
הודעה ממשרד ההוצאה לפועל, משמר, 7 באוגוסט 1947 - ^ אשר לזר, עין כרם נפלה כמעט בלי יריה, הארץ, 19 ביולי 1948
- ^ בית מזמיל - שכונה עירונית חדשה, חרות, 9 באוקטובר 1950
- ^ שכון בית מזמיל, חרות, 24 במאי 1951
- ^ משתכני בית מזמיל מתנים צרותיהם, חרות, 10 בדצמבר 1951
- ^ שיכון העולים בבית מזמיל, הצופה, 25 בנובמבר 1952
- ^ נמסרו 100 דירות עמידר, על המשמר, 5 ביוני 1953
- ^ נ בר אורין, בית־מזמיל - בת מזל, מעריב, 16 בנובמבר 1958
- ^ מ. מייזלס, מפא"י מחסלת חשבונה עם ליבנה, מעריב, 12 באוגוסט 1956
- ^ הונחה אבן-פינה לביה"ח החדש של אילי"ן בירושלים, דבר, 11 במאי 1965
- ^ מרדכי חיימוביץ, בכוח המוח: ארוחה סינית מהאייטיז, באתר nrg, 2/11/2011
- ^ סיוע חריג למפוני קריית יובל, דבר, 31 במאי 1983
- ^ ניר חסון, נהרס הצריף של קרית יובל, השריד האחרון למעברה בי-ם, באתר הארץ, 2 במרץ 2012
- ^ מוטי בסוק, 1,000 דירות לצעירים יוקמו בירושלים במקום 53 וילות יוקרתיות, באתר TheMarker, 7 במרץ 2012
- ^ ליד הגלעד לנרצחות שיחקו ילדים, מעריב, 12 במרץ 1991
- ^ רפי גמיש, תנופת הבנייה בקרית היובל: שמונה פרויקטים של פינוי-בינוי, באתר כל העיר, 21 בינואר 2018
- ^ מירב מורן, התוכנית שתהפוך שכונה בירושלים ל"מכלאות לאחסון תושבים ללינת לילה", באתר TheMarker, 27 ביוני 2018
- ^ עפרה לקס, "קרית היובל היא הבופור שלנו", באתר ערוץ 7
- ^ [1]
- ^ על פי האלפון שמובא בעלון "ביננו" המחולק בין אנשי הקהילה אחת לחודש
- ^ ציפי מלכוב, קריית יובל: מאבק החרדים בסרטים חוזר, באתר mynet ירושלים, 24 במאי 2011
- ^ הסעת שבת - דורשים תחבורה גם לקריית יובל, על המשמר, 15 ביולי 1962