בית יעקב (שכונה)
שכונת בית יעקב היא שכונה קטנה[1] בירושלים, נוסדה בשנת 1877 והיא התשיעית במניין השכונות היהודיות מחוץ לחומות העיר העתיקה השכונה נושקת לרחוב יפו ורחוב אבישר. כיום השכונה נבלעה על ידי שוק מחנה יהודה.
 | |
| שכונת בית יעקב ירושלים, מבט מרחוב יפו | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
ירושלים  |
| תאריך ייסוד |
1875 |
| קואורדינטות | 31°47′07″N 35°12′41″E / 31.785288°N 35.211436°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   בית יעקב | |
  | |
רקע היסטורי
עריכהשכונת בית יעקב היא השכונה התשיעית שהוקמה בירושלים המערבית וכן השכונה האחרונה שנוסדה בירושלים לפני העלייה הראשונה. מיקום היסטורי זה, על התפר בין "היישוב הישן" לתחילת ה"יישוב החדש" וההתעוררות הציונית לא נעשה במכוון אבל מחדד את ההבדלים וקווי הדמיון בין זרמים אלו בתולדות יישוב ארץ ישראל בכלל וירושלים בפרט.
בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 הרחיב היישוב הישן את גבולותיו מעבר לחומות העיר העתיקה - עד אז גבול המחייה המסורתי של תושבי ירושלים. כך נוסדו שכונות חדשות וירושלים שמחוץ לחומות קרמה עור וגידים. תנופת בנייה והתפשטות זו מאופיינת בייסוד מוסדות ציבוריים ותרבותיים חדשים, פעילות אינטנסיבית זו צומחת על רקע הנחיצות הכלכלית- צפיפות, מחסור וחולי בתחומי המחיה המסורתיים. לתנופה זו משמעות דתית משיחית ברוח חזון יישוב ארץ-ישראל כפי שבא לידי ביטוי בספרי התקנות של השכונות החדשות מחוץ לחומה, אך גם בחזון זה מוטמע ומוטבע רצון להקים מסגרת חיים על בסיס ההלכה.
מפעל הקמת השכונות מחוץ לחומות העיר העתיקה בסוף המאה ה-19 התמקד והתאפיין בהרחבת תחומי "הישן" כלומר תהליך הדומה יותר לאבולוציה של גוף חי, ולא רק סוג חדש של אורגניזם עירוני. דוגמה בולטת להשקפה זו ניתן לראות ביוסף ריבלין, מפעילי פלג "הפרושים" האשכנזי. בכתביו[2] הוא מציין במפורש כי ייסוד השכונות מחוץ לחומות ירושלים הוא כחלק מתהליך גאולה.
שנות השבעים של המאה ה-19 רואות את המפגש בין היישוב הישן עם העולים החדשים של העלייה הראשונה. קווי הדמיון בין שתי התנועות שעיקרן רצון לישב את ארץ ישראל עומדים בצל הגורם הרעיוני המפריד - היסודות הלאומיים הרדיקליים ומשנתחזקה אידאולוגיה זו והתבגרה לכלל תנועה לאומית מודרנית בשנות התשעים של המאה ה-19 נפערה תהום בין היישוב הישן הדתי אורתודוקסי ליישוב החדש הלאומי ציוני.
ייסוד השכונה
עריכהתחילתה של השכונה בשנת תרל"ה-1875, אז קנו חברי "הרחבת הבונים" את האדמה ותכננו להקים בה שבעים בתים. אולם קשיים כספיים מנעו מהם מלהתחיל בבנייה, ורק שנתיים מאוחר יותר, בשנת תרל"ז-1877 נמצא הפתרון. ארבעה אנשים תרמו מכספם ומזמנם והם: רבי משה גראף, רבי יוסף ריבלין, רבי שמואל הומינר ור' יעקב בלומנטל אשר בנה בשכונה כמה ממוסדות הציבור: את המקוואות, את בורות המים ואת התנורים. בית יעקב נוסדה על ידי חברת משתכנים בהנהלת רבי משה גראף, אחד מהממונים ועסקני כולל הורדנא של עדת הפרושים האשכנזית וחבר הוועד של מאה שערים. כמו כן בין המייסדים נמנה גם יחיאל צבי צימרינסקי. השכונה נקראה בית יעקב על שם 70 הבתים שרצו המייסדים לבנות בה. על פי הפסוק
כל הנפש לבית יעקב ... שבעים
(בראשית מו, כז).
פנחס גרייבסקי מציין בספרו ספר היישוב מחוץ לחומת העיר תולדות השכונות ומייסדיהן מראשית היווסדן משנת הכת"ר עד היום (תרצ"ט) כי חלקת הקרקע עליה הוקמה השכונה היא בת 44,000 אמות מרובעות ונרכשה במחיר 500 נפולאונים זהב. את האדמה גאל מידי ערביי ליפתא ר' בן ציון ליאון והוא מכר את השטח בתרל"ה ל"הרחבת הבונים" שהחלו לבנות את השכונה שנתיים מאוחר יותר.
תוכנית הבניה אופיינית לשכונות חצר ירושלמיות של אותם זמנים. חצר רחבת ידיים, במרכזה בור מים תת-קרקעי, ששימש לאספקת מים לתושבים. בשכונה מוסדות ציבוריים כגון בית מרחץ, מחסן לקמח, מאפיה, בית כנסת ותלמוד תורה, מסביב לחצר הוקמו בתים בדרך כלל בני קומה אחת שכניסותיהם פונות לחצר המרכזית.
הרב משה נחמיה כהניו בספרו[3] מספר:
... בערך מהלך ששה ריס מאבן ישראל ישר על רחוב יפו שם החבורה בית יעקב במורד ההר, נתייסדה גם כן בשנת 1875 משבעים איש, על כן שם העיר והחבורה בית יעקב ככל הנפש ליעקב. עד כעת נבנו שם עשרים בתים בור גדול בית המדרש גדול ומהודר ומפואר. החבורה הזאת אם כי ראשיה נכבדים וזריזים. על כל זה מתנהגת בכבדות. בני החבורה רובם ככולם עניים מרודים ואין בכוחם וביכולתם לשלם ככפי העולה על כל אחד ואחד.
גרייבסקי בספרו מוסיף:
.. השכונה הזאת הייתה בשנת הווסדה שנת תרל"ז רחוקה יותר מדי מן העיר. הסביבה מדבר שממה, סלעי מגור ושיני סלעים. הבאים מיפו עברו בה רכובים על חמור סוס ופרד. .. ודווקא במקום זה אמרו הבונים לסלול דרך לכל עובר ושב ולהנות בו שכונת יהודים ויקראו לה בית יעקב.
בית יעקב הייתה מתחילתה השכונה היהודית המרוחקת ביותר מן העיר העתיקה וכך הפכה למעין "נושאת דגל" של ירושלים היהודית החדשה.
כאמור, הקמת השכונה נתקלה בקשיים רבים, שבעים בתי אב קיבלו על עצמם להקים להם בית במקום וכשנתיים לאחר שנתגבשה הקבוצה, הונחו היסודות לבתים הראשונים, אך בשנת הייסוד נבנו רק 15 בתים ושאר החברים באגודת המתיישבים רכשו מגרשים בלבד. ועד שנת 1881 עמדו בשכונה כעשרים בתים.
בשנותיה הראשונות של השכונה, בגלל בידודה נאלצו הגברים המעטים בה לארגן השמירה בלילות, על מנת להדוף התנפלות ערבים תושבי הסביבה.
בספרו[4] מספר ישעיהו פרס:
... גרי שכונת בית יעקב אשר היו הרחוקים ביותר מהעיר העתיקה עמדו על המשמר מפני גנבים ביום ומפני שודדים בלילה. באחד הלילות התנפלו אנשי ליפתא על השכונה, הצעקות והקריאות לעזרה הגיעו ונשמעו בשכונת מזכרת משה הקרובה ביותר אליה. שמע רבי שלום, סופר במזכרת משה את הצעקות, ניגש לארונו, הוציא שופרו ותקע בו תקיעה, תרועה ותקיעה גדולה. שמעו הערבים את הקולות המוזרים שלא שמעום מעודם, נדהמו וברחו על נפשם.
מבחינה טופוגרפית הייתה זו השכונה הגבוהה ביותר מבין שכונות העיר בראשית המאה ה-20, עובדה שהייתה בעלת חשיבות לקביעת מועדי היום ההלכתיים. למשל עבור חייא דוד הלוי שפיצר, שמדד משם את זמני זריחת השמש ושקיעתה לשם קביעת המועדים ההלכתיים בירושלים.[5]
התמזגות בתוך מחנה יהודה
עריכהליד שכונת בית יעקב נוסדה בשנת 1887 שכונת מחנה יהודה, וזו נתנה את שמה לשוק שפעל ממולה. שוק זה בלע את שכונת בית יעקב הקטנה. תחילת השוק במגרש ריק אליו הביאו הפלאחים מהסביבה, בעיקר מהכפר ליפתא, את פרי שדותיהם לשדה הריק ולהציעה למכירה למתיישבים. ההסדר היה נוח לכול: תושבי בית יעקב ומחנה יהודה שמחו שנחסכה להם ההליכה לעיר העתיקה והפלאחים העניים מצאו מקור פרנסה במכירת פֵּרות, ירקות ומוצרים שונים. משהתמסדה פעילות השוק הקימו מייסדי השכונה צריפים ואוהלים בשביל המוכרים ובהמשך התרכזו גם הרבה קצבים מוכרי בשר. משהתרחבה פעילות השוק הוקמה בשכונה התחנה האחרונה של עגלות הנוסעים משער יפו וכן תחנה לעגלות נוסעים מירושלים ליפו.
במרוצת השנים נהפכו הסככות הארעיות למבני פח ועץ קבועים והשוק, שקיבל את הכינויים שוק מחנה יהודה או שוק חיים ולירו, היה לחלק מנופה של ירושלים ובדרך אגב בלע והשכיח את שם שכונת בית יעקב.
ב 1917 כאשר עמד הצבא האנגלי במבואות ירושלים העמיד הצבא הטורקי סוללה בת שישה עשר תותחים במגרש השוק . הדו-קרב הארטילרי החריד את התושבים המעטים שנשארו בשכונת בית יעקב, מחנה יהודה ושאר השכונות לאורך רחוב יפו. לקראת בוקר נסוג הצבא הטורקי והחל שלטון המנדט הבריטי.
בית הכנסת בית יהודה
עריכה
ברחוב אבישר שוכן בית הכנסת הקטן של השכונה בית יהודה בו מתנהלת תפילה בנוסח אשכנזי.
בית הכנסת הוקם בשנת 1877, עם ייסודה של השכונה עצמה. שמו הוא 'בית יהודה', על שם הנדבן שתרם את הכסף להקמתו, נדבן המונצח אף על אבני ההקדשה הקבועות מעל הכניסה לעזרת הגברים.
כרבו של בית הכנסת וכרב השכונה שימש הרב אברהם אדלר במשך כארבעים שנה (תר"צ-תש"ל).
בבית הכנסת תלויים ארבעה ציורים שצוירו על ידי האמן הירושלמי יצחק בק, לפני כמאה שנים ובהם מופיעים ארבעה אתרים מקודשים ליהדות בארץ ישראל.
על פי סיפורים בצד ארון הקודש נבנה סליק ששימש להסתרת נשק בתקופת המנדט.
בית הכנסת פעיל עד היום, ומתקיימות בו תפילות ולימוד תורה במשך השנה.
גלריה
עריכה-
שכונת בית יעקב ירושלים -
מבט על בית הכנסת בית יהודה. שכונת בית יעקב ירושלים. -
רחוב יפו פינת רחוב בית יעקב. שוק מחנה יהודה -
שכונת בית יעקב רחוב הדקל. שוק מחנה יהודה
ראו גם
עריכה
לקריאה נוספת
עריכה- י' בן אריה, עיר בראי תקופה, א-ב, יד בן צבי, ירושלים תשל"ז-תשל"ט.
- י' בן אריה, ירושלים במאה הי"ט, אוניברסיטה משודרת, תל אביב 1980.
- ד' קרויאנקר, אדריכלות בירושלים – תקופות וסגנונות 1860-1914, מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים 1983
- י' גליס, שכונות בירושלים – פרשת בניינה והתפתחותה של ירושלים מחוץ לחומות ספרים ראשונים, ירושלים תשל"ג.
- א"ב ריבלין, ירושלים – תולדות היישוב העברי במאה הי"ט, הוצאת אלף, תשכ"ו
- שבתי זכריה, השכונה הוותיקה בית יעקב, תשנ"ח-1998. יצא לאור שוב במהדורה נרחבת ב-2004
הערות שוליים
עריכה- ^ מפה בהוצאת מחלקת המדידות של ממשלת המנדט, 1938 (באנגלית) עם ציון שם השכונה 'בית יעקב', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ * אלעזר הורביץ (עורך), מוסד היסוד - תולדות ועד הכללי כנסת ישראל, ירושלים תשי"ח (1958)
- ^ שאלו שלום ירושלים ירושלים תשכ"ט
- ^ מאה שנה לירושלים מזכרונות ארץ ישראל- ירושלים 1964
- ^ שפיצר, חיא דוד בן יוסף, הלוי, נברשת לנץ החמה בציון, השמטות לנברשת עמ' כ', באתר היברובוקס