בור מים

בור מים (cistern) הוא אמצעי מסורתי לאגירת מים,[1] והוא כולל אגן ניקוז (השטח ממנו נאספים המים), תעלות הולכה, אגן שיקוע ופתח הבור ממנו נשאבים המים. הואיל וכך, יש לתחזק אותו כל הזמן שלא ייסתם: לפנות את הסחף החודר לתוכו, לנקות את תעלות ההולכה ולדאוג שהטיח בתוכו יהיה שלם.[2]

בור מים בשכונת בית דוד בירושלים, מראה אופייני לשכונות חצר
"אין הבור מתמלא מחולייתו". חוליית בור.
ההבדל בין בור מים לבאר - מקור המים
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

הבור נחצב באדמה למטרות איסוף ואגירת מי נגר עילי (מקורם בעיקר במי גשמים)[3] באזורים בהם אין מקורות מים קבועים או שכמות המים בהם מועטה.[2]

סוגי בורות המיםעריכה

קיימים מספר טיפוסים של בורות מים:

טיפוס הבור השכיח ביותר הוא בור פעמון. בור זה מאופיין בפתח צר המשמש מצד אחד להזנת הבור במים ומצד שני לשאיבה ממנו. פתחו מכוסה לרוב בחוליית אבן[4] ותחתיה בנוי צוואר הבור, שמבנהו צר וארוך (אורך: כ־3–4 מטר וקוטר: כ-1 מטר). צוואר הבור מתרחב כלפי מטה והופך לחלל האגירה העיקרי, אשר צורתו לרוב פעמון ודפנותיו מצופים לעיתים קרובות בטיח למניעת חלחול. בורות הפעמון והמאגרים נחצבו לרוב בסלע קִרְטוֹן, שהוא סלע רך, נוח לחציבה הנאטם במגע עם מים.[5]

סוג הבורות הללו נפוץ בעיקר בתחומי יישוב, שם שימשו כמאגר מים פרטי בסמוך או מתחת לבתים. הנפח הממוצע של בורות מתקופת הברזל ה-2 היה כ־25 מ"ק, בעוד שהנפח הממוצע של הבורות מהתקופה הרומית והביזנטית היה כ־50 מ"ק.[5] טיפוס בור זה ניתן לדוגמה למצוא בחורבת זכרין.[5]

בור בקבוק - בור החצוב בסלע קרטון, הומצא בתקופה הכנענית המאוחרת (1200-1550 לפנה״ס), נפחו הוא 23 מ״ק ועומקו כ-7.3 מ׳.[6] בור מטיפוס זה, מעיד כי החוצבים חששו להרחיבו בשל החשש מקריסה.[6] ולמעשה שימש כשיטה חדשה למניעת התאדות המים וזיהומם הואיל וקל היה לכסותו. בתחילה הגיעו המים אל הבור מהשטח מסביבו, אולם אחר כך הגיעו המים מתעלות לא עמוקות. בתקופה מאוחרת יותר דאגו לטייח את הבורות על ידי ערבוב הטיח באפר, חול וסיד, ובתקופה מאוחרת יותר (בתקופה הרומית והביזנטית) הוסיפו לטיח חרסים.[7]

מאגר - בור מים מקורה בעל חלל גדול, חצוב בסלע או נבנה באבן ולעיתים משולבים האחד בשני. לעיתים, נבנו בתוך המאגר עמודים גדולים כדי לתמוך בתקרת הבור שלא תקרוס. מידותיו של המאגר, חורגות במידה רבה מאלו של בור המים הרגיל. דפנותיו מצופות בשכבת טיח עבה (לרוב 5–10 ס"מ). הוא נחשב בור מים ציבורי לאגירת מים, כאשר נפחו הוא מעל 100 מ״ק. מקורותיו הם מי גשמים, שיטפונות או מי מעיינות.[2]

המאגר הקדום ביותר התגלה בתל חצור, והוא מתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת. מאגרים נוספים שנחצבו בתקופות קדומות אחרות התגלו: בעיטם שעל יד בריכות שלמה, בית שמש ובאר שבע, רבת עמון המקראית (עמאן) הקדומה, מאגרי מים ששירתו את מבצרי המדבר: סרטבה, דוק(דגון) שבהר קרנטל, קיפרוס, הורקניה, הרודיון ובמצדה. ידוע על מאגרי מים מתקופת בית שני מתחת לרחבת הר הבית, ציפורי, קפיטוליאס, ירושלים, טבריה סוסיתא. בתקופה הביזנטית נחצבו מאגרי מים גדולים במנזרים במדבר יהודה ובתקופה מאוחרת יותר - התקופה המוסלמית, התגלו מאגרי מים ברמלה. מאגרי מים נמצאו במבצר נמרוד, ומבצר כוכב הירדן והם מהתקופה הצלבנית, בתקופה העות'מאנית נבנה בעכו מאגר מים, מתחת לחצר מסגד אל ג'זאר שהיה בעבר כנסייה צלבנית.[2]

אופן אגירת המיםעריכה

בור המים או המאגר מנקזים אל תוכם את מי הגשמים בדרכים שונות:

א. בור המים או המאגר נמצאים לרוב באזור הנמוך מסביבתם. מי הגשמים היורדים באזור, ניגרים במורד ונאספים אל תעלות המנקזות את המים אל פתח מתקני האגירה.

ב. הטייה חלקית של מי שיטפונות הזורמים באפיק הנחל, אל תוך המאגר.

ג. בשטחים עירוניים נוקזו מי הגשמים אל מתקני המים ממשטחי גגות, החצרות ומשטחי הרחובות אשר היו בדרך כלל מרוצפים.

מי הנגר הנאספים בתעלות, מובלים תחילה אל אגן שיקוע המצוי סמוך לפתח מתקן האגירה. שם שוקע הסחף הגס, והמים הנקיים יחסית ממשיכים בדרכם דרך מעבר צר (שנמצא נמוך מחוליית הבור) אל תוך הבור.

התפתחות בורות המים והמאגרים העתיקים בישראלעריכה

בורות המיםעריכה

בורות המים הקדומים ביותר התגלו בארץ ישראל בשני אתרים בקיבוץ מֶצֶר ותל דלית, אולם ייתכן שהיו בורות גם במקומות אחרים. הבורות הללו מתוארכים לתקופת הברונזה הקדומה 1 ו-2 (2,700-3,300 לפנה״ס).[2] נפחם קטן והם חצובים בסלע קרטון אטום למים, לפיכך לא היה צריך לטייח את הדפנות ואפשר היה לאגור בהם מים.[6] בורות מים המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה 2 (1,500-2,000 לפנה״ס) נחשפו בתל חצור ובתל גזר צורתם בקבוק (צורת הבור בגזר היא צורת בור סגלגל בגודל 4x6 מ׳) ומטוייחים בחלקם.[6]

הארכאולוג אליהוא גרנט (מקולג' הוורפורד בפנסילווניה ובסיוע ג' ארנסט רייס) שניהל את החפירות באתר בית שמש העתיקה (תל א-רומילה) בין השנים 1933-1928 (במשך 5 עונות),[8] גילה כ-24 בורות וכינה את האתר בשם ״עיר בורות המים״. הבורות מתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת (1200-1550 לפנה״ס), ולהם צורות שונות בעיקר פעמון או גליל.[6]

בורות מים פרטיים מתקופת ממלכת יהודה וישראל (תקופת הברזל 2 - 586-1000 לפנה״ס[9]), נמצאו בתל יזרעאל, ח'רבת בנת בר, תל א-נצבה, אום אל ביארה ירדן ועוד.[2] סימוכין לכך ניתן לראות בספר דברי הימים[10] בו מסופר על פעולות הבנייה של עוזיהו כמו חיזוק הצבא וביצור ירושלים, בניית מגדלים במדבר וכן חציבת בורות מים:[11] ”וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם. וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים”.[12]

בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית (המכונות התקופות הקלאסיות), התפתחו מאוד בורות המים, במיוחד בתקופה הביזנטית. בתקופות הללו צֹרַף בור המים לבית המגורים, הגג טוייח היטב ושימש לאיסוף מי הגשמים, לקירות נוספו מרזבים אשר הובילו את מי הגשם לבור שהיה צמוד לקיר הבית או בפינת החצר.[2] בורות מתקופות אלו נמצאו בצפורי, חורבת זיכרין, שבטה ועוד.[2]

מאגריםעריכה

המאגר הקדום ביותר התגלה בתל חצור, והוא מתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת. מאגרים נוספים שנחצבו בתקופות קדומות אחרות התגלו: בעיטם שעל יד בריכות שלמה, בית שמש ובאר שבע, רבת עמון המקראית (עמאן) הקדומה, מאגרי מים ששירתו את מבצרי המדבר: סרטבה, דוק/דגון שבהר קרנטל, קיפרוס, הורקניה, הרודיון ובמצדה. ידוע על מאגרי מים מתקופת בית שני מתחת לרחבת הר הבית, ציפורי, קפיטוליאס, ירושלים, טבריה סוסיתא. בתקופה הביזנטית נחצבו מאגרי מים גדולים במנזרים במדבר יהודה ובתקופה מאוחרת יותר - התקופה המוסלמית, התגלו מאגרי מים ברמלה. מאגרי מים נמצאו במבצר נמרוד, ומבצר כוכב הירדן והם מהתקופה הצלבנית, בתקופה העות'מאנית נבנה בעכו מאגר מים, מתחת לחצר מסגד אל ג'זאר שהיה בעבר כנסייה צלבנית.[2]

בורות המים והשיטות לאגירת מים בהר הנגבעריכה

אזור הר הנגב מאופיין במעט משקעים, והגשמים היורדים באזור לא סדירים, מצב זה אתגר את תושבי המקום הקדומים, שהיו צריכים לאסוף את מי השיטפונות בחורף כדי להשקות את השטחים החקלאיים. לפיכך, חפרו בורות פתוחים כלפי השמים (בור פתוח עמוק - ״צלחת״, בור פתוח רדוד, בריכת סכר) אך גם בורות מקורים (מאגורת מדרון, מאגורת גדה, בור צוואר).[13]

באזור בורות לוץ ובסביבתם, התגלה מספר רב של בורות מים פתוחים, שנחצבו בתקופה הישראלית (תקופת הברזל ה-1 וה-2). הבורות חפורים בסלע שהוא רך ואטום ולפיכך מונע חלחול של מים. הסלע הוא סלע חווארי, חרסיתי ואלוביאלי, ובשל עובדה זו לא היה צורך לצפות את דפנות הבור בטיח, אבל הדפנות צופו באבנים כדי למנוע את התמוטטותן.[13][2] צורת הבורות עגולה או אובלית, קוטרם 10–12 מטר, עומקם הממוצע הוא 4–5 מטר ונפחם כ-300-200 מ״ק. סוג בור זה סיפק מים לכ-10 משפחות.[2]

הבורות המקורים נחלקים ל-3 סוגים: בור פעמון, מאגורת מדרון ומאגורת אפיק.

א. בור פעמון, תואר לעיל.

ב. מאגורת מדרון - נחצבה במטרה לאסוף ולאגור את מי נגר עילי, כמו מי גשמים הזורמים על פני השטח. המים יורדים במדרון ונאספים על ידי מערכת תעלות רדודות ומרזבים המוליכים אותם לאגן שיקוע. באגן נאסף סחף המאפשר את ניקוי המים. המים הנקיים גולשים מהאגן לפתח הבור וממנו אל המאגורה. הבורות ממוקמים ברובם בחלקו התחתון או האמצעי של המדרון, חצובים בקו המפגש בין שתי שכבות.[14] מאגורת מדרון חצובה בסלע קירטוני במדרון גבעה. צורתה בדרך כלל מרובעת - מלבנית. ודפנותיה מטוייחות. לעיתים נשענת תקרת הבור על עמוד תמך אחד או יותר, אם שטח הבור עול על 50-40 מ״ר. ברוב מאגורות המדרון קיים גרם מדרגות המאפשר לרדת לתחתית הבור. בדרך כלל יש לסוג בורות זה שני פתחים: פתח חציבה בדופן הבור, אליו מתנקזים מי התעלות, ופתח צר יותר בתקרת הבור, ממנו שואבים את המים. שטחי אגן הניקוז הם 200-10 דונם. בסוג בור זה קיים אגן שיקוע. בחלק מהבורות נמצא סימן אלוהות נבטי החקוק על קיר התמך.[13]

ב. מאגורות מדרון נמצאות ברובן בחלקו התחתון או האמצעי של המדרון. רובן חצובות בקו המגע שבין שתי שכבות סלע. שכבת סלע רך (קירטון), שבתוכה חצובה המאגורה, ושכבת סלע קשה (גיר), המשמשת כתקרה למאגורה. (מאגורות בתוך סלע הקירטון של תצורת מנוחה עם גג של סלע צור קשה מתצורת מישאש). למאגורה (חראבה בערבית), לרוב צורה מרובעת, דפנות המאגורה מטויחות, תקרת המאגורה נשענת על עמוד תמך אחד או יותר. למאגורה יש בדרך כלל שני פתחים: פתח אחד בדופן המדרון, במקום שבו החלה עבודת החציבה, ופתח שני בתקרת המאגורה שנועד לרוב לשאיבת מים. שאיבת המים מהבור נעשתה לעיתים גם דרך הפתח שבדופן המדרון.

מי הנגר במדרון נאספים על ידי תעלות רדודות, מולכים לאגן השיקוע וממנו דרך הפתח שבדופן המדרון אל תוך המאגורה.

מהפתח שבדופן המדרון נחצב לעיתים גרם מדרגות אל תחתית המאגורה. בעזרתו ניתן היה לרדת לתחתית הבור כדי לפנות את הסחף מעת לעת.

ג. מאגורת אפיק. סוג זה של בור דומה בכל פרטי מבנהו למאגורת מדרון, אולם הוא מנקז מי שיטפונות הזורמים באפיקי הנחלים. מאגורת האפיק חצובה מעט מעל לקרקעית האפיק כך שרק שכבת המים העליונה, שבה כמות הסחף קטנה יחסית תכנס אל המאגורה. ("בורות רמלייה", קבוצת מאגורות אפיק במפגש נחל צין ונחל עבדת. חציבת המאגורה בסלע קירטון מתצורת חורשה, גג המאגורה הוא סלע גיר מתצורת מטרד).

מאגר המים הקדום ביותר בישראל נמצא בתל חצור והוא מתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת. מתקופת הברזל השנייה ידועים כמה מאגרים למי נגר: עיטם שליד ברכות שלמה (כ־240 מ"ק), המאגר שבתל בית שמש (כ־700מ"ק) המאגר בתל באר שבע (כ־480 מ"ק). מקובל לתארך את בורות המים בנגב לתקופה הנבטית. הנחה זו מבוססת בעיקר על מציאת חריתות וגילופים של סמלי אלוהות נבטית בתוך המאגורות, בדרך כלל על גבי העמודים התומכים את התקרה. עם זאת, מאגורות רבות ממוקמות בקרבת אתרים רומיים וביזנטיים המאוחרים לתקופה הנבטית. מתוך כך ניתן להסיק שחציבת מאגורות ושימוש בהן התקיימו גם אחרי התקופה הנבטית. בנייה של מאגרי מים מקורים בישראל התקיימה עד סוף התקופה העותמאנית.

בחורבת פטיש נמצאו בורות מים מהתקופה הביזנטית. הבורות נבנו בתוך הקרקע בצורת פעמון. עם השנים קרקע הלס מסביבם נסחפה בשיטפונות והביאה לחשיפתם.

מתקני המים בנגב נחפרו בסלע הקירטון של תצורת חורשה ותצורת מנוחה, בשפלת יהודה נחצבו בורות המים בקירטון של תצורת מרשה. בהרי המרכז והרי הצפון נחצבו בורות מים רבים גם בסלעי גיר ודולומיט.

סקרי בורות המיםעריכה

  • גן לאומי מגדל צדק. בשנים 2017 ו-2018, נערך בשטח הגן הלאומי סקר חללים תת-קרקעיים, שהתמקד בשטח שבן שתי הגבעות המרכזיות באתר: גבעת המצודה והגבעה שמצפון לה - גבעת קבר השיח׳, ובמישור שממערב לגבעת המצודה. בשטח התגלו 118 מתקנים שמרביתם הם בורות מים ומתקני קבורה, מהם ניתן ללמוד על רוב התקופות השונות שבהן השתמשו במתקנים אלה.[15]
  • במפת לכיש סקר יהודה דגן 381 בורות מים, רובם באתרים רב שכבתיים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. סביב תל מרשה נסקרו )במפת בית גוברין( 160 בורות. הסקר לא סיפק תיארוך לבורות המים ולפיכך, על אף מספרם הרב, רק מחקר יסודי יותר הכולל את בדיקת סוג הטיח ואת צורת הבור, יוכל לסייע בתיארוכם.[2]
  • בחורבת אל - בירה מפת לוד ח' אל-בירה; בחפירות שנערכו בה נחשפו בית בד, כנסייה שבה פריטים אדריכליים ורצפת פסיפס מעוטרת, מתקנים לעיבוד תוצרת חקלאית, בורות מים, מערות קבורה ומחצבות, והיא תוארה כבית אחוזה.[16]
  • צביקה צוק, סקר ובדק בורות מים בשלושה אתרים המייצגים את התקופה הרומית ובמיוחד את התקופה הביזנטית. האתרים הם: צפורי, חורבת זיכרין ושבטה. בציפורי אותרו 40 בורות, בחורבת זיכרין 30 בורות ובשבטה אותרו למעלה מ-50 בורות. הבורות שנבדקו היו בורות שפתחם היה גלוי והייתה אפשרות לרדת לתוכם בעזרת סולם חבלים.[2]
  • ציפורי - בציפורי נמצאו 34 בורות, ומתוכם 20 בורות שנמצאו בשטח האקרופוליס. בנוסף, נמצאו 16 בורות שנחשפו בשנת 1931 על ידי אוניברסיטת מישיגן. לרוב הבורות צורת פעמון ויש אחרים שהם חסרי צורה.[17]
  • חורבת זיכרין - סקר בורות המים נערך בחורבת זיכרין מרץ ומאי 1985, אפריל 1988 ויולי 1989. הסקר נוהל על ידי צביקה צוק מטעם המרכז למפעלי מים קדומים. במקום התגלו 53 בורות מים, ומבדיקה שלהם זוהו 24 מהתקופה הביזנטית, 2 מאוחרים לתקופה הביזנטית, ואחד מהתקופה העותמאנית.[5]
  • סרטבה (אלכסנדריון) - מפעל המים של מבצר אלכסנדריון, נסקר לראשונה על ידי משלחת הסקר של המשלחת הבריטית בשנת 1874, אולם מאוחר יותר בשנת תשל״ח נערך סקר חדש שבו התגלו כ-15 בורות במורדות קרן סרטבה.[18]

פתגמים הקשורים לבור מיםעריכה

  • אין הבור מתמלא מחוליתו[19] – הבור אינו יכול להתמלא ממי גשמים הנכנסים ישירות אל פתח הבור (האבן הנקובה המונחת על פתח הבור נקראת "חוליה"), אלא ממי גשם הזורמים על פני הסלע ומתנקזים בתעלות אל בור שיקוע הצמוד לפתח הבור וממנו אל תוך הבור. הכוונה היא שאין האדם יכול לספק את כל צרכיו בעצמו מבלי להזדקק לעזרת אחרים. למשל: "לשם שינוי מבנה הארגון כדאי לגייס מומחים חיצוניים כי אין הבור מתמלא מחולייתו".
  • בור סוד שאינו מאבד טיפה[20] – דפנות הבור מצופות בטיח אטים ועל כן המים אינם מחלחלים דרכם. הנמשל: מים משולים לזיכרון או חכמה. על אדם חכם בעל זיכרון טוב ייאמר שהוא כמו בור סוד.
  • בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן[21] – אל תהיה כפוי טובה ואל תגמול טובה ברעה כשם שלא מגיע לקירות בור שהרווה אותך להיסדק על ידך.

איזכור בור מים בשירהעריכה

ירושלים של זהב, נעמי שמר ביצוע: שולי נתן

אל בורות המים, נעמי שמר

● ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים, ביצוע: הדודאים, לחן:יוחנן זראי, מילים:מהמקורות https://www.youtube.com/watch?v=_VrM9XSsa5A&ab_channel=%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%A2%D7%93

ראו גםעריכה

גלריהעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Huda al-Kibsi, Yemen takes another look at cisterns, באתר Yemen Observer, ‏8 פברואר 2012 (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 צביקה צוק, מים בקצה המנהרה, לטייל במפעלי המים הקדומים, עריכה: עורך מדעי: אייל מרון, ירושלים: יד יצחק בן צבי, רשות הטבע והגנים, תשע״א, עמ' 45-42. (בעברית)
  3. ^ יהודה גור (גרזובסקי), מלון עברי, תל אביב: דביר, מהדורה שלישית, 1949, עמ' 81. (בעברית)
  4. ^ Ofer Ogash, בור מים, באתר 4X4 אתר השטח הישראלי, מעל הבור קיים פתח שלרוב מכוסה באבן או מכסה ברזל בכדי שהמים ישמרו נקיים, ושיוקטן האידוי. "אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ" אמרו במסכת סנהדרין ואפשר ללמוד מכך שהאבן המכסה את הפתח העליון של הבור נקראית חוליה, ‏1 פברואר 2021
  5. ^ 1 2 3 4 צביקה צוק, סקר בורות מים, חדשות ארכאולוגיות צ״ט, רשות העתיקות, 1993, עמ' 41
  6. ^ 1 2 3 4 5 צביקה צוק, חידושים בחקר מפעלי מים קדומים, באתר קדמוניות, קדמוניות 155, ‏2018
  7. ^ מנחם זהרוני, מפעלי מים קדומים בארץ ישראל, דרך ארץ : אדם וטבע, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, תשמ״ה (1985), עמ' 85-82
  8. ^ יהושע בן אריה, המוסדות הזרים לארכאולוגיה ולחקירת ארץ-ישראל בתקופת המנדט, קתדרה 93, יד יצחק בן צבי, תש״ס, עמ' 142-111
  9. ^ התקופות הארכיאולוגיות של ארץ ישראל, תקופת הברזל, באתר רשות העתיקות, אוצרות המדינה, ממצאים נבחרים מאוספי רשות העתיקות
  10. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוקים ט'י'
  11. ^ עוזיהו, באתר ידע, טכניון
  12. ^ דברי הימים ב׳ פרק כ״ו, פסוקים ט-י
  13. ^ 1 2 3 אורן הופמן וגיא רותם, בורות מים ומאגורות בהר הנגב (עפ״י מורן ופלמ״ח 1985) (עמ' 58), באתר מכון דש״א - דמותה של ארץ, עריכה לשונית: אמיר פרלברג, ‏יוני 2019 (אייר תשע״ט)
  14. ^ מתי חי, מאגורת מדרון (עמ' 27-25), באתר קרית ההדרכה - שביל המטיילים; עריכה: יותם רגב, אילה סניור, סהר רוזנפלד, גיא סלעי, צבא ההגנה לטבע - מפקדים לוקחים אחריות על סביבתם
  15. ^ בועז לנגפורד ויואב פרחי, סקר חללים תת־קרקעיים בשטח גן לאומי מגדל צדק (מגדל אפק), במעבה ההר, כתב עת חצי־שנתי, לארכיאולוגיה והיסטוריה של אזור ההר ולחקר חללים תת-קרקעיים, גליון 10, מס׳ 2, אוניברסיטת אריאל בשומרון, סתיו 2020 (אלול תש״פ)
  16. ^ יהודה דגן ולטיציה ברדה, שהם,סקר, באתר רשות העתיקות, חדשות ארכאולוגיות, גליון 122 לשנת 2010, ‏26/12/2010
  17. ^ צביקה צוק, ציפורי וסביבתה, עריכה: אלי שילר, ירושלים: אריאל, 1995, עמ' 54-52. (בעברית)
  18. ^ דוד עמית, הספקת המים למבצר אלכסנדריון (בתוך:אמות המים הקדומות בארץ-ישראל, עורכים: דוד עמית, יזהר הירשפלד, יוסף פטריך), יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1989, עמ' 221-215
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג', עמוד ב'
  20. ^ נאמר על אליעזר בן הורקנוס במשנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ח'
  21. ^ בַּמִּדְבָּר רַבָּה כב
  22. ^ הבור נבנה בשטח חולי, אך החול שסביבו נסחף ונעלם, ונותר רק מבנה הבור