בור מים

אמצעי מסורתי להגירת מים

בור מיםאנגלית: cistern) הוא אמצעי מסורתי לאגירת מים.[1] הוא לרוב תת-קרקעי נחצב בסלע או נחפר באדמה למטרות איסוף ואגירת מי נגר עילי (מקורם בעיקר במי גשמים)[2] באזורים בהם אין מקורות מים קבועים או שכמות המים בהם מועטה.[3] בור המים כולל אגן ניקוז (השטח ממנו נאספים המים), תעלות הולכה, אגן שיקוע ממנו יש פתח צדדי ואופקי לכניסת המים אל הבור ופתח אנכי ממנו נשאבים המים. הואיל וכך, יש לתחזק אותו שלא ייסתם: לפנות את הסחף החודר לתוכו, לנקות את תעלות ההולכה ולדאוג שהטיח בתוכו יהיה שלם.[3][4] מעל הבור מונחת החוליה, שהיא אבן גדולה וחלולה בצורת טבעת.

בור מים בשכונת בית דוד בירושלים, מראה אופייני לשכונות חצר
"אין הבור מתמלא מחולייתו". חוליית בור.
ההבדל בין בור מים לבאר - מקור המים

סוגי בורות המים עריכה

קיימים מספר טיפוסים של בורות מים על פי צורתם:

טיפוס הבור השכיח ביותר הוא בור פעמון. בור זה מאופיין בפתח צר המשמש מצד אחד להזנתו במים ומצד שני לשאיבה ממנו. פתחו מכוסה לרוב בחולית אבן[5] ותחתיה בנוי צוואר הבור, שמבנהו צר וארוך (אורך: כ־4-3 מטר וקוטר: כ-1 מטר). נפחם הממוצע של בורות המים מתקופת הברזל ה-2 היה כ־25 מ"ק, בעוד שנפח הבורות הממוצע מהתקופות הרומית והביזנטית היה כ־50 מ"ק.[6]

צוואר הבור מתרחב כלפי מטה והופך לחלל האגירה העיקרי, אשר צורתו לרוב פעמון ודפנותיו מצופים לעיתים קרובות בטיח למניעת חלחול. בורות הפעמון נחצבו בדרך כלל בסלע קִרְטוֹן, שהוא סלע רך, נוח לחציבה הנאטם במגע עם מים.[6] במשך השנים, נסחפה קרקע הלס סביבם כתוצאה משיטפונות והביאה לחשיפתם.

בורות מים מסוג זה נפוצים בעיקר בתחומי יישוב, שם שימשו כמאגר מים פרטי בסמוך או מתחת לבתים. לדוגמה בחורבת זכרין,[6] או בחורבת פטיש נמצאו בורות מים בצורת פעמון מהתקופה הביזנטית.[7]

בור בקבוק/גליל - בור חצוב בסלע קרטון, המופיע לראשונה בחצור ובגזר בתקופה הכנענית התיכונה (1550–2000 לפנה״ס). בור מטיפוס זה, מעיד כי החוצבים לא הרחיבו אותו בשל החשש שמא יקרוס.[8] נפחו של אחד מהבורות שהתגלו בחצור הוא 23 מ״ק ועומקו כ-7.3 מ׳.[8] בורות המים הללו, היו הבורות הראשונים שהיו מטוייחים בטיח, שנעשה מעירוב של אפר חול וסיד ובתקופות מאוחרות יותר (הרומית והביזנטית) הוסיפו לטיח חרסים.[9] בורות מסוג זה נמצאו גם בנגב בשדה צין, ובהר קטום. לבורות הללו מובילות שתי תעלות, והם חצובים בסלע הקרטון מתצורת מנוחה. על יד פתח הבור בשדה צין קיים אגן שיקוע.[10]

מאגר - בור מים מקורה בעל חלל גדול, חצוב בסלע או בנוי מאבן. לפרקים נמצא במאגר המים את טכניקת החציבה והבנייה משולבות אחת בשנייה. לעיתים קרובות נבנו בתוך המאגר עמודים גדולים על מנת לתמוך בתקרה שלא תקרוס. מידות המאגר חורגות במידה רבה מאלו של בור המים הרגיל, והוא נחשב בור מים ציבורי, כאשר נפחו הוא מעל 100 מ״ק. דפנותיו מצופות בשכבת טיח עבה (לרוב 5–10 ס"מ) ומקורותיו הם מי גשמים, שיטפונות או מי מעיינות.[3]

מאגר המים התת-קרקעי הקדום ביותר התגלה בתל חצור, והוא מתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת. מאגרים נוספים שנחצבו בתקופות קדומות אחרות התגלו: בעיטם שעל יד בריכות שלמה, תל בית שמש ובאר שבע, רבת עמון המקראית (עמאן) הקדומה. מאגרי מים ששירתו את מבצרי המדבר: סרטבה, דוק (דגון) שבהר קרנטל, קיפרוס, הורקניה, הרודיון, מצדה ועוד. ידוע על מאגרי מים מתקופת בית שני הקיימים מתחת לרחבת הר הבית, ציפורי, קפיטוליאס, ירושלים, טבריה וסוסיתא. בתקופה הביזנטית נחצבו מאגרי מים גדולים במנזרים במדבר יהודה ובתקופה מאוחרת יותר, בתקופה האסלאמית הקדומה, התגלו מאגרי מים ברמלה. מאגרי מים מהתקופה הצלבנית, נמצאו במבצר נמרוד, ובמבצר כוכב הירדן. בתקופה העות'מאנית נבנה בעכו מאגר מים, מתחת לחצר מסגד אל ג'זאר שהיה בעבר כנסייה צלבנית.[3]

אופן אגירת המים עריכה

אגירת המים לבור או למאגר נעשית בדרכים שונות:

א. בור המים או המאגר נמצאים לרוב באזור הנמוך מסביבתם. מי הגשמים היורדים באזור, ניגרים במורד ונאספים אל תעלות המנקזות את המים אל פתח מתקני האגירה.

ב. הטיה חלקית של מי שיטפונות הזורמים באפיק נחל אל תוך המאגר.

ג. בשטחים עירוניים נוקזו מי הגשמים אל מתקני המים ממשטחי גגות,[11] חצרות ומשטחי הרחובות אשר היו בדרך כלל מרוצפים.

ד. מי הנגר הנאספים בתעלות, מועברים אל אגן השיקוע המצוי סמוך לפתח מתקן האגירה, שם שוקע הסחף הגס, והמים הנקיים ממשיכים בדרכם אל תוך הבור.

ה. מקורות היסטוריים העוסקים באורחות החיים של החברה המסורתית בארץ ישראל מסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 מציינים, כי המים נכנסים לבור דרך נקב צר הנמצא מתחת לחולית הבור.[12]

התפתחות בורות המים העתיקים בישראל עריכה

בורות המים הקדומים ביותר התגלו בארץ ישראל בשני אתרים: בקיבוץ מֶצֶר ותל דלית. אולם, לא מן הנמנע שהיו בורות גם במקומות אחרים. הבורות הללו מתוארכים לתקופת הברונזה הקדומה 1 ו-2 (2,700-3,300 לפנה״ס).[3] נפחם קטן והם חצובים בסלע קרטון אטום למים, לפיכך לא הייתה נחיצות לטייח את הדפנות.[8] בורות מים המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה 2 (1,500-2,000 לפנה״ס) נחשפו בתל חצור ובתל גזר, צורתם בקבוק (בתל גזר צורת הבור היא צורת בור סגלגל בגודל 4x6 מ׳) ומטוייחים בחלקם.[8]

הארכאולוג אליהוא גרנט (מקולג' הוורפורד [(Haverford College)] בפנסילבניה) ובסיוע ג' ארנסט רייס שניהל את החפירות באתר בית שמש העתיקה (תל א-רומילה) בין השנים 1928–1933 (במשך 5 עונות),[13] גילה כ-24 בורות וכינה את האתר בשם ״עיר בורות המים״. הבורות מתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת (1200–1550 לפנה״ס) ולהם צורות שונות בעיקר פעמון או גליל.[8]

בורות מים פרטיים מתקופת ממלכת יהודה וישראל (תקופת הברזל 2 - 586-1000 לפנה״ס[14]), נמצאו בתל יזרעאל, ח'רבת בנת בר, תל א-נצבה, אום אל ביארה שבירדן ועוד.[3] סימוכין לכך מופיעים בספר דברי הימים[15] בו מסופר על פעולות הבנייה של עוזיהו כמו חיזוק הצבא וביצור ירושלים, בניית מגדלים במדבר וכן חציבת בורות מים:[16]

”וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם. וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים”.[17]

בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית (המכונות התקופות הקלאסיות) התפתחו מאוד בורות המים, במיוחד בתקופה הביזנטית. בתקופות הללו צֹרַף בור המים לבית המגורים, הגג טוייח היטב ושימש לאיסוף מי הגשמים. לקירות נוספו מרזבים אשר הובילו את מי הגשם לבור שהיה צמוד לקיר הבית או בפינת החצר.[3] בורות מתקופות אלו נמצאו כמעט בכל יישוב. בין היישובים ניתן לציין את ציפורי, חורבת זכרין, שבטה שנערך בהם סקר בורות.[3]

מתקני המים בנגב נחפרו בסלע הקרטון של תצורת חורשה ותצורת מנוחה. בשפלת יהודה נחצבו בורות המים בקרטון של תצורת מרשה. בהרי המרכז והרי הצפון נחצבו בורות מים רבים גם בסלעי גיר ודולומיט.

השיטות לאגירת מים בהר הנגב עריכה

 
בור סבחה-בור מסוג פעמון בהר הנגב מבט מבחוץ
 
בור סבחה מבט מבפנים

אזור הר הנגב מאופיין במשקעים מועטים והגשמים היורדים באזור לא סדירים, מצב זה אִתְגֵּר את תושבי המקום הקדומים, שהיו צריכים לאסוף את מי השיטפונות בחורף כדי להשקות את השטחים החקלאיים. לפיכך, נחפרו בורות פתוחים (בור פתוח עמוק - ״צלחת״, בור פתוח רדוד, בריכת סכר) אך גם בורות מקורים (מאגורת מדרון, מאגורת גדה, בור צוואר).[18]

באזור בורות לוץ ובסביבתם, התגלה מספר רב של בורות מים פתוחים, שנחפרו בתקופה הישראלית (תקופת הברזל ה-1 וה-2). הבורות חפורים בסלע חווארי, חרסיתי ואלוביאלי, שהוא רך ואטום ולפיכך מונע חלחול של מים, בשל כך לא היה צורך לצפות את דפנות הבור בטיח, אבל הדפנות צופו באבנים כדי למנוע את התמוטטותן.[18][3] צורת הבורות עגולה או אובלית, קוטרם 10–12 מטר, עומקם הממוצע הוא 4–5 מטר ונפחם כ-200–300 מ״ק. סוג בור זה סיפק מים לכ-10 משפחות.[3]

הבורות המקורים בנגב נחלקים למספר סוגים: בור פעמון, מאגורת מדרון, מאגורת אפיק, בור בעל תקרת קשתות בנויה אבן. לא היו כללים ברורים בעיצוב צורת הבורות.[19]

א. בור פעמון, תואר לעיל.

ב. מאגורת מדרון היא בור מלאכותי החצוב במדרון לשם אגירת מי גשמים ואופייני לנגב.[20] המים יורדים במדרון ונאספים על ידי מערכת תעלות רדודות ומרזבים המוליכים לאגן שיקוע. באגן השיקוע נאסף סחף המאפשר את ניקוי המים, ולאחר מכן יורדים המים הנקיים לפתח הבור וממנו אל המאגורה.[21]

הבורות ממוקמים ברובם בחלקו התחתון או האמצעי של המדרון, חצובים בקו המפגש בין שתי שכבות:[21] בסלע הקרטוני שבו חצובה המאגורה ושכבת סלע קשה (גיר) המשמשת כתקרה למאגורה. צורת המאגורה בדרך כלל מרובעת - מלבנית ודפנותיה מטוייחים. לעיתים נשענת תקרת הבור על עמוד תמך אחד או יותר, אם שטח הבור עולה על 50-40 מ״ר. ברוב מאגורות המדרון קיים גרם מדרגות המאפשר לרדת לתחתית. על פי רוב לסוג בורות זה שני פתחים: פתח חציבה הממוקם בדופן הבור, אליו מתנקזים מי התעלות, ופתח צר יותר בתקרת הבור, ממנו שואבים את המים. שטחי אגן הניקוז נִפְרָשִׂים על פני 10–200 דונם. בחלק מהבורות נמצא סימן אלוהות נבטי החקוק על קיר התמך.[18] מאגורה מסוג זה נמצאת בשדה צין. למאגורה מובילות שתי תעלות, והיא חצובה בסלע קרטון מתצורת מנוחה, בתוכה נמצא גרם מדרגות היורד לבור, ויש לה שני פתחים: פתח שאיבה ופתח אחזקת הבור.[10]

ג. מאגורת אפיק היא סוג של בור הדומה במבנהו למאגורת מדרון, אולם הוא מנקז את מי השיטפונות הזורמים באפיקי הנחלים. מאגורת האפיק חצובה מעט מעל לקרקעית אפיק הנחל, כך שרק שכבת המים העליונה, שבה כמות סחף קטנה יחסית תיכנס אל המאגורה. "בורות רמלייה", הם קבוצה של בורות שנחצבו בגדה המערבית של נחל צין על ידי הנבטים. חציבת המאגורה בסלע קרטון מתצורת חורשה, גג המאגורה הוא סלע גיר מתצורת מטרד.

ד. בור בעל תקרת קשתות אבן, מעל הקשתות מונחים לוחות אבן. שני בורות מסוג זה נמצאו בשבטה.[19]

ה. בור בעל קמרון חביתי, הקירות מכוסים בטיח אפור ועבה. ששה בורות כאלה נמצאו בציפורי [22] וכן בבורות המים במרשה נמצאו קמרונות חביתיים הבנויים מאבני קרטון.[23]

סקרי בורות מים עריכה

הסקר הארכאולוגי משמש ככלי מחקר להבנת העבר באמצעות מיפוי שרידי יישובים שונים ופריטים אחרים שנמצאו בחפירות. בין הסקרים הארכאולוגים השונים ניתן למנות סקרים של בורות מים ובארות, מתקנים חקלאיים, סקרים המתעדים עדויות למאורעות היסטוריים ועוד.[24] להלן מספר דוגמאות לביצוע סקרי בורות מים ביישובים שונים בארץ ישראל:

  • הארכאולוג יהודה דגן סקר במפת לכיש 381 בורות מים. רובם נמצאו באתרים רב שכבתיים מהתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית. באזור תל מרשה ובית גוברין נסקרו 160 בורות.[3]
  • הארכאולוג צביקה צוק סקר בציפורי 34 בורות, ומתוכם 20 בורות שנמצאו בשטח האקרופוליס. בנוסף, נמצאו 16 בורות שנחשפו בשנת 1931 על ידי ארכאולוגים מאוניברסיטת מישיגן. הבורות שנבדקו היו בורות שפתחם היה גלוי וניתן היה לרדת לתוכם בעזרת סולם חבלים.[3] לרובם צורת פעמון ואחרים בעלי קמרון בנוי.[25]
  • סקר בורות מים נערך בחורבת זכרין בחודשים מרץ ומאי 1985, אפריל 1988 ויולי 1989. הסקר נוהל על ידי צביקה צוק מטעם המרכז לחקר מפעלי מים קדומים. במקום התגלו 53 בורות מים, ובבדיקה זוהו 24 בורות מהתקופה הביזנטית, 2 בורות מאוחרים לתקופה הביזנטית, ובור אחד מהתקופה העות׳מאנית.[6]
  • מפעל המים של מבצר אלכסנדריון - סרטבה נסקר לראשונה על ידי משלחת הסקר של המשלחת הבריטית בשנת 1874. בשנת תשל״ח (1978), נערך סקר חדש שבו התגלו כ-15 בורות במורדות קרן סרטבה.[26]
  • בסקר שערך צביקה צוק בשבטה, מופו במקום 57 בורות מים מהתקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית.[3] מתוכם 40 בורות בחצרות בתים פרטיים. הבורות בעלי נפח ממוצע של כ־42 מ”ק.[27]
  • בורות המים בהר הבית - בשנת 1996 פורסם מחקר מקיף על ידי גיבסון וג׳יקובסון, שהכיל גם קטלוג של כל הבורות שנסקרו בהר הבית. הסקרים הראשונים במקום נערכו במאה ה-19 על ידי החוקרים ברקלי, פיארוטי, דה ווגואה ואחרים. החוקר הראשי במקום היה צ׳ארלס וורן שסקר ותיעד 37 בורות, ובסך הכול תועדו 49 בורות ו-42 תעלות שהובילו מים אל הבורות.[11]
  • בחפירות שנערכו בחורבת אל-בירה נחשפו בית בד, כנסייה שבה פריטים אדריכליים ורצפת פסיפס מעוטרת, מתקנים לעיבוד תוצרת חקלאית, בורות מים, מערות קבורה ומחצבות, והיא תוארה כבית אחוזה. בור המים שנמצא צורתו פעמון, על פתחו מונחת חולית אבן שחצייה נשמר, הסלע סביב פתח הבור סותת ונחצבו בו תעלות שהזרימו אליו מים.[28]
  • בשנים 2017 ו-2018, נערך בשטח הגן הלאומי מגדל צדק (מגדל אפק) סקר חללים תת-קרקעיים, שהתמקד בשטח שבין שתי הגבעות המרכזיות באתר: גבעת המצודה והגבעה שמצפון לה - גבעת קבר השיח׳, ובמישור שממערב לגבעת המצודה. בשטח התגלו 118 מתקנים שעיקרם בורות מים ומתקני קבורה. המידע שהתקבל מהסקר הוסיף לידע הקיים אודות האתר וסביבתו בתקופות הרומית הקדומה, התקופה הביזנטית והתקופה הצלבנית.[29]

אזכור בור מים במקורות היהודים עריכה

  • ״אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתו״[30] - הבור אינו יכול להתמלא ממי גשמים הנכנסים ישירות אל פתחו. הכוונה היא שאין האדם יכול לספק את כל צרכיו בעצמו מבלי להזדקק לעזרת אחרים.[31]
  • ״בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה״[32] - דפנות הבור מצופות בטיח אטים ועל כן המים אינם מחלחלים דרכם. הנמשל: אדם חכם בעל זיכרון טוב ייאמר שהוא כמו בור סוֹד.[33]
  • ״בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ אַל תִּזְרוֹק בּוֹ אֶבֶן״[34] - יש לנהוג בכבוד כלפי מי שלימד אותך ועזר לך, אל תהיה כפוי טובה.[35]
  • ״שְׁתֵה-מַיִם מִבּוֹרֶךָ; וְנֹזְלִים, מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ״[36] - לפי רש״י הכוונה לשתות מים שנאספו לתוך בור אחד, באר - מים שנובעים מתוך התהום.[37]
  • בחול המועד נאסרה כל מלאכה. אולם, אם התקלקל בור מים של יחיד, מותר לתקן הואיל וצריך הוא מים. כך גם בור מים ציבורי - מותר לתקנו, או לחפור בור לציבור בתקופה זו.[38]
  • "לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חברו, ולא שיח ולא מערה...אלא אם כן הרחיק מכתל חברו שלושה טפחים וסד בסיד".[39]
  • אַֽל־תִּשְׁמְע֖וּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ־אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ־גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵנָת֔וֹ וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵי־בֹרֽוֹ׃[40] - רבשקה מנסה לשכנע את העם למרוד בחיזקיהו ולהיכנע לסנחריב מלך אשור. הוא מבטיח שלאחר שיגורשו לגלות יוכלו להקים שם בתים, גנות ובורות.

אזכור בור מים בשירה עריכה

גלריה עריכה

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Huda al-Kibsi, Yemen takes another look at cisterns, Yemen Observer, ‏8 פברואר 2012 (באנגלית)
  2. ^ יהודה גור (גרזובסקי), מלון עברי, מהדורה שלישית, תל אביב: דביר, 1949, עמ' 81. (בעברית)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 צביקה צוק, עורך מדעי: אייל מרון (ע), מים בקצה המנהרה, לטייל במפעלי המים הקדומים, ירושלים: יד יצחק בן צבי, רשות הטבע והגנים, תשע״א, עמ' 45-42. (בעברית)
  4. ^ אם הוא נחפר באדמה אז אחר כך צריך לבנות אותו כמו הצילום של הבור הביזנטי מאזור יער בארי
  5. ^ Ofer Ogash, בור מים, באתר 4X4 אתר השטח הישראלי, מעל הבור קיים פתח שלרוב מכוסה באבן או מכסה ברזל בכדי שהמים ישמרו נקיים, ושיוקטן האידוי. "אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ" אמרו במסכת סנהדרין ואפשר ללמוד מכך שהאבן המכסה את הפתח העליון של הבור נקראית חוליה, ‏1 פברואר 2021
  6. ^ 1 2 3 4 צביקה צוק, סקר בורות מים, חדשות ארכאולוגיות צ״ט, רשות העתיקות, 1993, עמ' 41
  7. ^ חיים ממליה, נחל פטיש, באתר חדשות ארכיאולוגיות, חפירות וסקרים בישראל, גליון 132 לשנת 2020, ‏15 נובמבר 2020
  8. ^ 1 2 3 4 5 צביקה צוק, חידושים בחקר מפעלי מים קדומים, באתר קדמוניות, קדמוניות 155, ‏2018
  9. ^ מנחם זהרוני, מפעלי מים קדומים בארץ ישראל, דרך ארץ : אדם וטבע, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, תשמ״ה (1985), עמ' 85-82
  10. ^ 1 2 אמנון (בוצי) לבנה, 923, (פלמ 137) בור מים שדה צין; 924, (פלמ 138) בור מים הר קטום, באתר אתרי נוף והיסטוריה ברמת נגב:עדכון סקר הנוף משנת 2000
  11. ^ 1 2 צביקה צוק, מקורות המים של בית המקדש הראשון בהר הבית, ירושלים, חידושים בחקר ירושלים (הקובץ הששה-עשר), מרכז אינגבורג רנרט ללימודי ירושלים, אוניברסיטת בר אילן, הפקולטה למדעי היהדות, המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה ע״ש מרטין (זוס), תשע״א (2010), עמ' 21-7
  12. ^ דני בינשטוק, מערכת אספקת המים של בית שערים, עבודת גמר מחקרית (תזה) המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה" חיפה, אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג לארכיאולוגיה, 2021
  13. ^ יהושע בן אריה, המוסדות הזרים לארכאולוגיה ולחקירת ארץ-ישראל בתקופת המנדט, קתדרה 93, יד יצחק בן צבי, תש״ס, עמ' 142-111
  14. ^ התקופות הארכיאולוגיות של ארץ ישראל, תקופת הברזל, באתר רשות העתיקות, אוצרות המדינה, ממצאים נבחרים מאוספי רשות העתיקות
  15. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוקים ט'י'
  16. ^ עוזיהו, באתר ידע, טכניון
  17. ^ דברי הימים ב׳ פרק כ״ו, פסוקים ט-י
  18. ^ 1 2 3 אורן הופמן וגיא רותם, בורות מים ומאגורות בהר הנגב (עפ״י מורן ופלמ״ח 1985) (עמ' 58), באתר מכון דש״א - דמותה של ארץ, עריכה לשונית: אמיר פרלברג, ‏יוני 2019 (אייר תשע״ט)
  19. ^ 1 2 צביקה צוק, אספקת המים של שבטה בתקופה הביזאנטית, קדמוניות: כת״ע לעתיקות ארץ ישראל וארצות המקרא (מס׳ 125), תשס״ג (2003), עמ' 24-18‏, JSTOR 23682444
  20. ^ על המילה מַאֲגוּרָה, באתר האקדמיה ללשון העברית
  21. ^ 1 2 מתי חי, מאגורת מדרון (עמ' 27-25), באתר קרית ההדרכה - שביל המטיילים; עריכה: יותם רגב, אילה סניור, סהר רוזנפלד, גיא סלעי, צבא ההגנה לטבע - מפקדים לוקחים אחריות על סביבתם
  22. ^ זאב וייס, 3, ציפורי , פסיפס של תרבויות, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2021, צפונות עבר — סדרת ספרים, עמ' 71,
  23. ^ עמוס פרומקין, ארכיטקטורה של מפעלי מים קדומים: קמרונות חביתיים במערכות תתקרקעיות בישראל, באתר המרכז לחקר מערות (מלח״ם), ‏תשע״ז (2016)
  24. ^ יעקב ורדי, הסקר הפרהיסטורי, דבר עבר, רשות העתיקות, ספטמבר 2014, עמ' 24-22
  25. ^ צביקה צוק, אלי שילר (ע), ציפורי וסביבתה, ירושלים: אריאל, 1995, עמ' 54-52. (בעברית)
  26. ^ דוד עמית, הספקת המים למבצר אלכסנדריון (בתוך:אמות המים הקדומות בארץ-ישראל, עורכים: דוד עמית, יזהר הירשפלד, יוסף פטריך), יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1989, עמ' 221-215
  27. ^ אבינעם להבי, שבטה בנגב, באתר מכון ישראלי לארכאולוגיה
  28. ^ יהודה דגן ולטיציה ברדה, שהם,סקר, באתר רשות העתיקות, חדשות ארכאולוגיות, גליון 122 לשנת 2010, ‏26/12/2010
  29. ^ בועז לנגפורד ויואב פרחי, סקר חללים תת־קרקעיים בשטח גן לאומי מגדל צדק (מגדל אפק), במעבה ההר, כתב עת חצי־שנתי, לארכאולוגיה והיסטוריה של אזור ההר ולחקר חללים תת-קרקעיים, גיליון 10, מס׳ 2, אוניברסיטת אריאל בשומרון, סתיו 2020 (אלול תש״פ)
  30. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג', עמוד ב'
  31. ^ אֵין הַבור מִתמַלֵא מֵחוּליָיתו, אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ, באתר מילון אבניאון
  32. ^ נאמר על אליעזר בן הורקנוס במשנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה ח'
  33. ^ בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה, באתר מלון אבניאון
  34. ^ בַּמִּדְבָּר רַבָּה כב
  35. ^ בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ אַל תִּזְרוֹק בּוֹ אֶבֶן, באתר מלון אבניאון
  36. ^ משלי ה׳ 15
  37. ^ מיכה קליין, ״נשאו נהרות קולם״, סוגיות בהידרולוגיה תלמודית, חיפה: שאנן – המכללה האקדמית הדתית לחינוך, תשע״ח (2018). (בעברית)
  38. ^ כרמית פנטון, ושאבתם מים בששון או ברשיון?, באתר מכללת הרצוג, דעת - לימודי יהדות ורוח, גיליון מס' 193, ‏תשס״ה, פרשת בשלח
  39. ^ בבא בתרא, פרק ב', משנה א׳
  40. ^ מלכים ב פרק יח פסוק לא
  41. ^ הבור נבנה בשטח חולי, אך החול שסביבו נסחף ונעלם, ונותר רק מבנה הבור