פתיחת התפריט הראשי

בכל שנה בסתיו גיורא הוא שיר אבל וזיכרון שכתבה והלחינה נעמי שמר.

בכל שנה בסתיו גיורא

בכל שנה בסתיו גיורא
הרוח המטורפת בגני
עורפת את מיטב השושנים
בכל שנה
בכל שנה בסתיו גיורא
אשא עיני אל ההרים
מאין יבוא עזרי
בכל שנה

הבית הראשון

השיר נכתב לזכרו של גיורא שוהם, בנם של רות ושלמה גיורא שוהם שהיו ידידים קרובים של שמר ובעלה מרדכי הורוביץ שהכירו אותו עוד מנעוריו, ועליו סיפרה שמר כי "הוא היה הבטחה, בשורה, תחילתם של דברים. כרבים אחרים ניגן בגיטרה ותכנן את עתידו". שוהם נמנה עם הכוח שחצה את תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים ונהרג במבואות פאיד ב-20 באוקטובר 1973, בהיותו בן 21. נפילתו הייתה מכה קשה לשמר ולמשפחתה, ובעקבותיה החליטה לכתוב עליו את השיר. היא מאזכרת בשיר זה עוד שני בחורים שנפלו על הגנת המדינה, אותם תיארה כשוכנים עמו בשמיים ("במקום שבו אתה שוכן שוכנים החסד והחן"): יחיעם ויץ שהיה גם חובב מוזיקה ונפל בליל הגשרים ב-1946 ("ושם יחיעם עוד שר לו ומריע"), והבוטנאי חוקר הצמחים טוביה קושניר, שנפל עם מחלקת הל"ה ב-1948 ("טוביה מגדל עדיין איריסים שחורים ונדירים").

שמר מצטטת בשיר פסוק משיר המעלות: "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי"[1], שנחשב כמזמור של זעקה ותחינה, ואומרים אותו בעת צרה. המוזיקאי עודד זהבי רואה בשילוב הפסוק זעקה של שמר על מות חיילים ושאלת 'מה קרה פה?' שלא נשמעה עד אז בשיריה, ובאה בניגוד לאתוס הגבורה שביטאה עד מלחמת יום כיפור[2].

השורה "הרוח המטורפת בגני עורפת את מיטב השושנים" הוא דימוי שגם הטבע משתתף בצער המשוררת. כל הבנים שנפלו (ובהם שוהם, ויץ וקושניר) מדומים בשיר למיטב השושנים בגן, ובניגוד לפרחים המסמלים פריחה ולבלוב, מתוארות השושנים כנערפות בידי רוח מטורפת, במשמעות אכזרית של הוצאה להורג[3]. אביו של טוביה, שמעון קושניר, כתב לשמר על כך:

"בצלילי מנגינתך שלבת בין היקרים שוכני החסד והחן... עליהם ועל מיטב השושנים הנערפים בכל שנה בגינתך, עלו וירדו דמעותיי"[4].

השיר הופיע בספר השירים השני של שמר מ-1975, הולחן כבלדה שקטה ובוצע על ידי אסתר שמיר, רוחמה רז, יהודית רביץ, נחמה הנדל ונעמי שמר.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה