יחיעם ויץ (לוחם הפלמ"ח)

יחיעם וַיְץ (18 בספטמבר 191817 ביוני 1946) היה מפקד בפלמ"ח אשר נהרג בפעולת פיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים.

יחיעם ויץ
יחיעם ויץ, לוחם הפלמ"ח שנהרג בליל הגשרים
יחיעם ויץ, לוחם הפלמ"ח שנהרג בליל הגשרים
לידה 18 בספטמבר 1918
יבנאל, ארץ ישראל
נהרג 17 ביוני 1946 (בגיל 27)
גשר א-זיב במהלך פיצוץ גשר א-זיב
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות פלמ"ח
תקופת הפעילות 19411946 (כ־5 שנים)
פעולות ומבצעים
ליל הגשרים
הנצחה
קיבוץ יחיעם
אנדרטה לבני שכונת בית הכרם שנפלו במלחמת העצמאות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יחיעם וייץ עם רמה סמסונוב

קורות חייו עריכה

יחיעם ויץ נולד בשנת 1918 ביבנאל למשפחה נודעת בתנועת ההתיישבות. אביו, יוסף ויץ, היה מראשי הקק"ל ומהפעילים המרכזיים בהתיישבות וברכישת קרקעות בארץ בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה; אמו רוחמה הייתה בתו של יצחק זאב אלטשולר, מאנשי העלייה הראשונה וממייסדי רחובות. אחיו, רענן ויץ, היה מראשי תנועת ההתיישבות ולימים יו"ר המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. כשהתבשר אביו בהיותו בסג'רה, כמה חודשים לאחר הצהרת בלפור, על לידת בנו השלישי, פרץ בתרועה "יחי-עם", וכך קראו הוא ואשתו לבנם, ומכאן והלאה היה השם "יחיעם" לשם ישראלי נפוץ. גרסה משפחתית למקור השם: כאשר רוחמה כרעה ללדת, בבית החולים "משגב לדך" בירושלים, נערכה הפגנה בקרבת מקום והמפגינים קראו קריאות קצובות: "יחי-עם ישראל, יחי-עם ישראל..." היולדת שמעה את הקריאות ומכאן מקור השם.

יחיעם ויץ גדל בשכונת בית הכרם בירושלים, שאביו נמנה עם מקימיה, למד בגימנסיה העברית ברחביה ונסע ללונדון ללמוד כימיה ובוטניקה. היה חבר הפלמ"ח מראשיתו ומראשוני המדריכים הפלוגתיים בו. בקיץ 1942 (י' בסיוון), בעת חופשה מן השירות, נישא למורה והזמרת רמה סמסונוב. השניים הכירו עוד בתיכון בירושלים.

בליל הגשרים שהיה בלילה שבין 16 ו-17 ביוני 1946, הצטרף ויץ לפעולת גשר כזיב, כמשקיף מטעם מטה הפלמ"ח. בעת ההסתערות נפצע פצעי מוות מכדור בחזהו. דבריו האחרונים היו: "המשיכו, בי לא כדאי לטפל יותר. מסרו שלום לאמא ולרמה". הלווייתו החלה בחיפה,[1] משם הועבר ארונו לירושלים והובא לקבורות בבית הקברות בהר הזיתים, במעמד אלפי מלווים ובהם ראשי היישוב היהודי. ויץ הותיר אחריו אלמנה, רמה סמסונוב. מכתביו קובצו בספר "מכתבי יחיעם ויץ".

קיבוץ יחיעם, שעלה לקרקע ב-27 בנובמבר 1946, נקרא על שמו. אחיינו, ההיסטוריון פרופ' יחיעם ויץ, נקרא בשמו. אחיין אחר, בנו של אחיו שרון ויץ, נקרא אף הוא יחיעם ויץ, היה סגן-אלוף בחיל-האוויר - קצין קשר, ולאחר פרישתו משירות היה מורה ומחנך. ויץ מונצח גם בשירה של נעמי שמר "בכל שנה בסתיו גיורא".

יחיעם ויץ ביצירתו של ס. יזהר עריכה

יחיעם ויץ, בן דודו של ס. יזהר וחברו הטוב מילדות (אמו של יזהר, מרים לבית ויץ, הייתה אחותו של יוסף ויץ, אביו של יחיעם), מופיע במספר יצירות שכתב ס. יזהר: עוד קודם למותו של יחיעם כתב עליו יזהר מעין סיפור הומוריסטי בשם "הדוד יחיאל צד גנבים" שנכלל בקובץ סיפוריו לילדים "שישה סיפורי קיץ". כמעט מיד לאחר מות יחיעם הופיע סיפורו של יזהר, שלא כונס מאז, "דרך גשומה", ובשנת 1948 הופיע הקובץ "מכתבי יחיעם ויץ" בעריכת יזהר. הדמות של הרע האהוב חוזרת ומופיעה מאז בשורה ארוכה של סיפורים, כמעט לאורך חמישים שנה, ובסוגות שונות: מסיפור המלחמה "בטרם יציאה" (1948, נכלל בקובץ "ארבעה סיפורים"), בסיפור הילדים "טרזינות" (1959, נכלל בקובץ "ברגלים יחפות") ועד לספרו המאוחר "צלהבים" (1993), שבו חזר יזהר ועיצב במליצות אוהבת את דיוקנו של יחיעם בנעוריו. החוקר אבי מעפיל זיהה בדמותו של עמיחי החובש ברומן המונומנטלי "ימי צקלג" את דמותו של יחיעם ויץ וטען שהשם עמיחי הוא אנגרמה של יחיעם.

לקריאה נוספת עריכה

יחיעם וייץ, הבא ברכה לנערים - יחיעם ויץ: חייו, נפילתו, הנצחתו והנצחת בני דורו, הוצאת כרמל, 2020[2]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה