בעברית מודרנית, המילה שְׁכוֹל מציינת מצב של אבל בו נמצא מי שיַלדוֹ או בני משפחה קרובה אחרים מת במלחמה, במסגרת הצבא או בנסיבות דומות.[1] אף שבדרך כלל מדובר בתגובה הרגשית, הרי שהדיון בשכול כולל גם היבטים פיזיים, קוגניטיביים וחברתיים. הורים שאיבדו את ילדיהם מכונים הורים שַׁכּוּלים.

מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין עם נציגי המשפחות השכולות של נרצחי טבח הספורטאים במינכן, 2020

תולדות המילה שכול עריכה

 
מיצג המשפחות השכולות

בעברית החדשה חל צמצום במובן המילים שְׁכוֹל ושַׁכּוּל, והן משמשות בעיקר בקשר למוות במסגרת הצבא. שימוש זה עולה בקנה אחד עם שימושים מקראיים הקושרים בין מלחמה לשכול. הצירופים 'אב שכול' ו'אם שכולה' מתייחסים בעיקר להורים שבניהם נפלו במלחמה או במילוי תפקידם (וכיום גם בפיגועים ואף בתאונות דרכים), כמעט שאין משתמשים במילים בנוגע להורים שאיבדו את בנם או בתם במחלה או בתאונה בבית – בין בגיל צעיר לבין בגיל מבוגר.[2]

מצד שני, חלה בעברית החדשה הרחבה: לא רק אֵם או אָב שאיבדו בן או בת, אלא גם משפחה בכלל, בני משפחה אחרים ואף גופים גדולים יותר. הרחבת המשמעות לקרובים אחרים קשורה כנראה לצמצום המשמעות שהוזכר: מכיוון ששם התואר שַׁכּוּל מתקשר בתודעת הדוברים בעיקר למוות בצבא וכדומה, כיום נהוג להשתמש בו גם לציון קרובים אחרים שאיבדו את יקיריהם בצורה זו – 'אח שכול', 'סב שכול', 'משפחה שכולה', 'בת זוג שכולה' וכדומה.[2]

התמודדות עם השכול עריכה

רגשות השכול קשים מאוד להכלה, והתמודדות איתם מצריכה משאבי נפש גדולים. כחלק מתהליך ההתמודדות עם השכול נהוג לבצע פעולות שונות גם לאחר סיום האבלות הרשמית.

הנצחה עריכה

פעולת התמודדות חשובה עם השכול היא פעולת הנצחה, שבה מנציחים את זכרונו של האדם האהוב בדרכים שונות. בפעולות אלו נרתמים הצער והכאב כמנוע לעשיה חיובית שמקדמת את החברה. רבים מבין המנציחים בוחרים להקים אנדרטת הנצחה. ישנם הבוחרים כי האנדרטה תהיה ספר זיכרון שבו מסופרים מעלותיו של האדם שנפטר. בעולם הישיבות ובאקדמיה מקובל להוציא ספר זיכרון של מאמרים בתחום מסוים, שמשתתפים בו אנשים הבולטים בתחום, בעיקר כאלה שהיו קרובים לנפטר. ישנם כאלו הבוחרים פעולות הנצחה אחרות כמו תרומות למוסדות תורניים או ארגוני צדקה וחסד.

ימי זיכרון עריכה

המנהג לעלות לקברו של המנוח ביום השנה למותו אף הוא רווח בתרבויות שונות. בנוסף לימי זיכרון אישיים, מקיימות מדינות רבות ובהן מדינת ישראל ימי זיכרון ממלכתיים אחדים.

ימי אבל וזיכרון לאומיים במדינת ישראל עריכה

במדינת ישראל נהוגים ימי הזיכרון הממלכתיים הכלליים הבאים:

בנוסף נהוגים ימי זכרון לאישים בולטים בתולדות האומה.

קריסה תחת השכול עריכה

לעיתים ההתמודדות עם השכול איננה מצליחה. הכאב, התסכול והעצב גורמים לקריסה תחת משא השכול. במיוחד כאשר מדובר באירוע טראגי של מחלה קשה, תאונה, פיגוע או נפילה בקרב, המתרחשת לאדם צעיר שנפטר בטרם עת. במקרים כאלה הורים שכולים עלולים להסתגר ולהגיע למצב דיכאוני חמור, הדורש התערבות וטיפול תרופתי ופסיכותרפי על מנת לחזור לחיי שגרה תקינים.

הזדקנות בצל השכול עריכה

במחקר שפורסם על ידי מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל בשנת 2018, נמצאה תחלואה עודפת בקרב ההורים השכולים המבוגרים בחלק מן המחלות, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית המקבילה, ובחלק מן המחלות התחלואה דומה לאוכלוסייה הכללית. דיכאון ובעיות בשינה נמצאו בשכיחות גבוהה יותר בקרב ההורים השכולים המבוגרים. בנוסף לכך נמצא, כי בפריפריה שיעורי הנעזרים בשירותים הפורמליים ובבני משפחתם גבוהים יותר, ושכיחותן של תחושות בדידות ודיכאון נמוכה יותר, בהשוואה להורים שכולים מבוגרים הגרים במרכז הארץ. עם זאת, בפריפריה זקוקים ההורים לעזרה נוספת בניקיון, בטיפול אישי ובליווי או הסעה לטיפולים ולקניות.[3]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ על המילה שכול ומשמעה, באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ 1 2 על המילה שכול ומשמעה | האקדמיה ללשון העברית, באתר web.archive.org, ‏2014-05-05
  3. ^ איילת ברג-ורמן, ג'ני ברודסקי (2018). הערכת צרכים בקרב הורים שכולים מבוגרים. ירושלים: מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.