ברוך תאומים-פרנקל

הרב ברוך תאומים-פרנקל (ה'תק"ך, 1760ז' בתמוז ה'תקפ"ח, 1828) היה רב בלייפניק ונודע כאחד מגדולי דורו. התפרסם בשם ספרו ברוך טעם.

ברוך תאומים-פרנקל
לידה 1760
ה'תק"ך עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1828 (בגיל 68 בערך)
ז' בתמוז ה'תקפ"ח עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות לייפניק
תקופת הפעילות ?–1828 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו ברוך טעם
צאצאים יהושע העשיל תאומים-פרענקל עריכת הנתון בוויקינתונים
חתנים רבי חיים הלברשטאם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד לרב יהושע יחזקאל פייבוש תאומים שהיה הרב של אוסטרובצה, אביו היה נכדו של הרב יחזקיה יהושע פייבל תאומים ונינו של הרב יונה תאומים-פרנקל, בעל ה"קיקיון דיונה".

יש אומרים כי למד בישיבתו של רבי משולם איגרא בטיסמניץ[1], אך ככל הנראה מדובר בטעות[2].

כיהן כרב בווישניצא משנת תקל"ח, ומשנת תק"ס ועד פטירתו כיהן כרב בלייפניק, בה ייסד גם ישיבה.

בשנת תקל"ח נישא לבתו של הרב יהודה פרנס, ראש הקהל של וישניצא (בנו של הרב ברוך פרנס חתן הרב יצחק סג"ל לנדא, רבה של קרקוב). בזיווג שני נישא לבתו של הרב יהודה לייב הלוי מליסא. אשתו השנייה נפטרה בשנת תקס"ט. בזיווג שלישי נישא לאלמנת הרב משה הכהן רפפורט, בתו של הרב צבי יהושע הלוי הורוביץ שהיה רב בטרייביטש, פרוסטיוב ובטרנוב, בנו של רבי שמעלקה מניקלשבורג. בתו, רחל, נשאה לרבי חיים הלברשטאם מצאנז.

נטמן בבית הקברות בלייפניק.

נוסח מצבתו[3]

בשבעה בתמוז דוה לבנו,
צרה וצוקה לנו, לפ"ק.
איש אלקים קדוש בנן של קדושים,
חכם חרשים ונבון לחשים, גאון הזמן,
רועה נאמן נשיא אלקים בתוכנו שופטנו ומחוקקנו,
גדול בישראל שמו רשכב"הג הרב אב"ד מו"ה,
ברוך תאומים זצל"ה,
ברוך שמו וברוך טעמו ונימוקו, הגאון ושר [התורה],
תילי תילים דרש לגודל חריפתו ובקיאותו בחדרי [התורה],
אסף אספה וחיבר חברת בקור חולים ותלמוד [התורה],
ווישניץ וקהל לייפניק האיר בנר מצווה ואור [התורה],
מרחוק באו ונהרו חברים לשמוע מפיו חכמת [התורה],
יגע והעמיד תלמידים מלומדים מהם מורי הוראת [התורה],
מבן תשע עשרה שנה הלמה ראשו כתר [התורה],
תהי מנוחתו כבוד בעדת צדיקים וחכמי [התורה].

ילדיו

עריכה

חיבוריו

עריכה

מלבד חיבוריו השאיר הגהות על ספרים רבים, שחלקן הודפסו.

מחידושיו

עריכה
  • מיגו הוא "כוח הטענה" - אחד מחידושיו המיוחדים, הוא הסברא הידועה, שמיגו הוא כוח משפטי המעניק לאדם כוח בטענה אחת אם יכול היה לזכות בדין דרך טענה אחרת, ולא רק נאמנות וראיה שהוא לא שקרן.[5]

לקריאה נוספת

עריכה
  • "פג"ש", =פייבל גולדשטוף, "שיחת חולין של תלמידי חכמים", כתב עת נוגה הירח, שנה ראשונה, ג, עמ' 45.

קישורים חיצוניים

עריכה
מכתביו

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו: הרב יהודה לייב מימון, ר' משולם איגרא
  2. ^ ראו: 'תולדות המחבר' בספר 'מרגניתא דר"ב' שיצא לאור על ידי נכדיו ירושלים ה'תשנ"ב
  3. ^ על פי העתקת נכדו ר' צבי הירש שיף, ונדפס בספרו של נכדו ר' פייביל גולדשטוף, "מליץ יושר", עמ' 50-51.
  4. ^ נחשף: כתב יד אבוד של בעל ה"ברוך טעם", באתר ערוץ 7, ‏17/07/19
  5. ^ שו"ת עטרת חכמים חלק חושן משפט סימן כ.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא רבנים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.