ברכת השם (קרוי גם מגדף) היא מצוות לא תעשה מהתורה על גידוף ה'. איסור זה הוא גם אחת משבע מצוות בני נח. שם האיסור בדברי חז"ל הוא בלשון סגי נהור.

איסור מגדף
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ז
משנה תורה הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכות ו'-י'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ס'
ספר החינוך, מצווה ע'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מקור האיסורעריכה

מדיני האיסורעריכה

  • העונש על גידוף במזיד הוא סקילה. הדבר נתפרש בפרשת המגדף ביחס לבנה של שלומית בת דברי. נוסף על כך, ישנו חיוב כרת על מעשה זה, אם המגדף לא נתפס. עם זאת, שלא כחייבי כרת אחרים, בשוגג ישנה מחלוקת אם הוא חייב להביא קרבן חטאת, מפני שמדובר בעבירה הנעשית בדיבור בלבד ולא במעשה.[3]
  • אופן הגידוף המחייב בעונש: "אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות שהוא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים שנאמר ונוקב שם ה' על השם המיוחד חייב סקילה ועל שאר הכינוים באזהרה, ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל"[4].
  • אם גידף בעבודה זרה - קנאים פוגעים בו אך אינו חייב מיתת בית דין[5].
  • השומעים את הקללה צריכים לקרוע את בגדיהם[6], ואינם מאחים את הקרע לעולם[7].

דינים מיוחדים במגדףעריכה

  • בשונה מרוב דיני התורה הקשורים בדיבור, המגדף אינו יכול לחזור בו גם תוך כדי דיבור[8].
  • המגדף הוא היחיד מכל הנהרגים על ידי בית דין ש(הדיינים והעדים) סומכים עליו את ידיהם[9].


הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר החינוך מצווה סט.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב'.
  3. ^ משנה, מסכת כריתות, פרק א', משנה ב'. להלכה פסק הרמב"ם כשיטת חכמים שאף על פי שחייב כרת במזיד אינו חייב חטאת בשוגג: משנה תורה לרמב"ם, הלכות שגגות, פרק א', הלכה ב'.
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכה ז'.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכה ט'.
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה, פרק ב', הלכה י'.
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכה ח'.
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכה ט'.
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכה י'.