בר פלוגתא
בַּר פְּלֻגְתָּא (תרגום מילולי: בן מחלוקת) הוא מושג בשפה הארמית שמשמעו חכם שבדרך כלל נחלק עם חכם אחר - זוג שנחלקים זה עם זה כמעט באופן קבוע. הוא מופיע פעם אחת בתלמוד הבבלי,[1] אך ככינוי לחולק במחלוקת ספציפית, ולא לחולק קבוע. במשמעותו הנוכחית הביטוי קיים החל מתקופת הראשונים.[2]
בני פלוגתא ידועיםעריכה
- התנאים הלל הזקן ושמאי הזקן, ותלמידיהם בית הלל ובית שמאי
- התנאים רבי עקיבא בן יוסף ורבי ישמעאל
- התנאים רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה
- האמוראים רב ושמואל
- האמוראים רבי יוחנן וריש לקיש (כתלמיד חבר)
- האמוראים רבה ורב יוסף
- האמוראים אביי ורבא
- הראשונים הרמב"ם והראב"ד
הערות שולייםעריכה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ז, עמוד ב'
- ^ למשל, רש"י, מסכת סוטה, דף י"ט, עמוד א', ד"ה לר' יאשיה דדריה
