דוד הלוי סגל
הרב דוד הלוי סגל (הט"ז) (1586, ה'שמ"ו – 1667, כ"ו בשבט ה'תכ"ז) היה רבן של קהילות חשובות בפולין, אחד מנושאי כליו של השולחן ערוך ומגדולי הפוסקים האשכנזיים במאה ה-17. מכונה על שם חיבורו טורי זהב.
 | |
| דיוקן של בעל ה"טורי זהב" | |
| לידה |
1586 ה'שמ"ו לודמיר, האיחוד הפולני-ליטאי |
|---|---|
| פטירה |
1667 (בגיל 81 בערך) כ"ו בשבט ה'תכ"ז לבוב, האיחוד הפולני-ליטאי |
| כינוי | הט"ז |
| מקום קבורה | לבוב |
| מדינה |
האיחוד הפולני-ליטאי  |
| מקום פעילות | בריסק, קראקא, לבוב |
| תקופת הפעילות |
?–1667 |
| תחומי עיסוק | פוסק הלכה |
| תפקידים נוספים |
רב ראשי |
| רבותיו | רבי יצחק הלוי סגל, רבי יואל סירקיש (הב"ח) |
| תלמידיו |
רבי שמואל הלוי סגל (בעל נחלת שבעה) רבי אריה יהודה לייב סירקיס |
| בני דורו | רבי שבתי כהן (הש"ך) |
| חיבוריו | "מגן דוד" ו"טורי זהב" על שולחן ערוך |
  | |
תולדות חייו
עריכהנולד בלודמיר לרבי שמואל הלוי סגל. בצעירותו נודע כעילוי. למד אצל אחיו הגדול, רבי יצחק הלוי סגל, מחבר שו"ת מהר"י הלוי. מגיל 23 שימש בתפקידים רבניים שונים; רבנותו הראשונה הייתה בעיירה פוטליצ'י (Potelych), הסמוכה לרווה רוסקה שבגליציה (כעת באוקראינה), ולאחריה עבר בין ערים רבות, כמו בריסק וקרקא. נשא לאישה את רבקה, בת רבו המובהק הרב יואל סירקיש (הב"ח), ולאחר פטירתה נשא לאישה את כלתו של הב"ח שהתאלמנה מבעלה הרב שמואל צבי הרץ בן הב"ח[1]. בשנת 1641 התיישב באוסטרוה (אוסטראה), שם הקים ישיבה, וכתב את חיבורו המפורסם על השולחן ערוך, טורי זהב.
בעקבות פרעות ת"ח ות"ט נאלץ הט"ז לברוח למוראביה. לאחר מכן התיישב בלבוב, ובשנת תי"ד (1654) נבחר לשמש כרב העיר. שלח את בנו רבי ישעיה ואת בנו החורג רבי אריה ליב נכד הב"ח[2] לתהות על קנקנו של שבתי צבי. בעוד הם התרשמו ממנו מאוד, הט"ז עצמו "נותר על הגדר" (כך ג' שלום בספרו "שבתי צבי"[דרושה הבהרה]). הט"ז נפטר בלבוב ב-1667, בגיל 81. רבי ישעיה הלוי היה נכדו.
טורי זהב
עריכהאת ׳טורי זהב׳ הדפיס בשנת ה׳תו (1646), באותה שנה ר׳ שבתי הכהן מדפיס את ׳שפתי כהן׳. בהמשך הם משיגים אחד על דברי השני. מטרת כתיבת הספר על ידי הט"ז הייתה להעמיד את ההלכה על בוריה; לדעתו, ריבוי הדעות והמחלוקות בדורו היוו בעיה, שהוא שאף לפתור. ספרו טורי זהב נקרא בעבר גם "מגן דוד" (בהתאמה עם מגן אברהם אשר יחד איתו נקרא "מגיני ארץ"). השם 'טורי זהב' הוא משחק מילים עם הביטוי 'תורי זהב' (שיר השירים, א', י"א). שם זה מבטא את אחת מהמטרות העיקריות של הספר, שהיא ליישב את קושיות ה"בית יוסף" על ספר ה"טורים". ה'טורי זהב', בשונה מנושאי כלים אחרים על השו"ע, חובר על כל חלקי השו"ע. החיבור זכה להשגות מצד רבי שבתי הכהן (הש"ך - שהשגותיו על הט"ז נקראות "נקודות הכסף", על פי אותו פסוק). הט"ז הגיב להשגות הש"ך ב"הדף האחרון להט"ז". בפולין, כנס ועד ארבע ארצות משנת 1683, החליט שעל קהילות פולין לפסוק כט"ז[3], אך עם השנים דעתו של הש"ך נעשתה לדעה המכרעת.
ביטוי למרכזיותו של החיבור בפסיקת ההלכה בהווה ניתן למצוא בכך שחלקים מהחיבור מהווים מרכיב מרכזי בחומר הלימוד הנדרש עבור בחינות ההסמכה לרבנות של הרבנות הראשית לישראל, בנושאים הכלולים בחלק יורה דעה של השולחן ערוך.
בנוסף חיבר הט"ז את הספר "דברי דוד טורי זהב" על פירוש רש"י על התורה. נדפס לראשונה בדיהרנפורט בשנת ה'תמ"ט. מאז נדפס פעמים רבות, וגם על ידי הוצאת מוסד הרב קוק בעריכת הרב חיים דב שעוועל.
תשובות הלכתיות שלו נדפסו בתוך הספר "שו"ת גאוני בתראי" טורקא תקכ"ד, ובמהדורת צילום ירושלים תש"מ.
פורים אליק
עריכהבפרעות ת"ח ות"ט, כאשר הגיעו ההיידמקים לעיר אוסטרוה וטבחו בה את כל היהודים שמצאו, הצליח הט"ז לברוח מהעיר, והגיע לעיר אליק. בעיר אליק היה מבצר גדול וחזק, מוקף במים מכל סביבותיו. כאשר הגיעו ההיידמקים לעיר אליק, הסתתרו היהודים בתוך המבצר. ההיידמקיםהקיפו את המבצר וניסו לפרוץ לתוכו במשך ימים רבים, היהודים ובראשם הט"ז, צמו והתפללו כל אותם ימים. כאשר ההיידמקים הצליחו לפרוץ את החומות, לפתע ירו שני תותחים עתיקים שהיו על אחד הצריחים, ואז ההיידמקים ברחו בבהלה.
בעקבות המאורע, תיקן הט"ז את יום "פורים אליק" ביום כו' סיון, לזכר נס ההצלה.
ביום פורים אליק, נהגו יהודי אליק להתענות ולומר סליחות עד חצי היום, ומשעת חצות לחגוג את נס ההצלה במשתה ושמחה[4]
בית הכנסת והקבר
עריכהבית הכנסת שלו בלבוב השתמר עד תקופת השואה, והוחרב בידי הנאצים. היום, למרות מאמצי הקהילה היהודית לשקמו, הוא נשאר בהריסותיו, אך נותרו ציור של בית הכנסת וצילומים ממנו. קבר הט"ז בבית הקברות היהודי בלבוב היה יעד לביקורי יהודים עד שנות ה-50, אך חולל בידי הממשלה הסובייטית, ועל כל שטח בית הקברות הוקם שוק מרכזי. שום מאמץ יהודי לא הצליח לפדות את מקום קבורתו ולהקים שם מצבה מחדש. בשנת 2014 יהודי בשם רבי מאיר גבאי הקים מצבה בשטח שהיה מקום קבורתו של רבי דוד סגל.
ייצוגים באמנות ובתרבות
עריכההרב סגל מופיע כדמות ברומן ״נחמיה״ מאת יעקב צ׳ מאיר. כמו כן מופיעים ברומן בנו, הרב ישעיה, והמסע אל שבתי צבי.
קישורים חיצוניים
עריכה
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' דוד בר' שמואל הלוי", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 399-390, באתר היברובוקס
- שבח קנביל, תולדות הט"ז, בתוך: תולדות גדולי ההוראה, ניו יורק תשט"ו, עמ' 75, באתר היברובוקס
- מאמר כולל תמונת בית הכנסת של הט"ז, בעיתון 'אידישע וארט' שבט ה'תשמ"ז (יידיש), באתר היברובוקס.
- תולדות חייו וצילום הגל-עד שהוקם בשטח בית הקברות באתר אהלי צדיקים
- דוד הלוי סגל, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- דוד הלוי סגל-הט"ז באתר חב"ד
דוד בן שמואל (1586-1667), הלוי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ חיים נתן דמביצר, כלילת יופי ח"ב, עמ' ס"א
- ^ אמו של ר' אריה ליב שהייתה נשואה לבן הב"ח בזיווג ראשון, נישאה לט"ז בזיווג שני, וראה ציצת נובל צבי עמוד כ"א, וכן באיגרת י"ט מהחיבור "זדון ומשוגה"
- ^ ישראל היילפרין, [https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=98982655#229.0.0.default פנקס ועד ארבע ארצות לקוטי תקנות כתבים ורשומות כרך ראשון: שמ"א - תקנ"ב], 1945, עמ' 182 סימן תג
- ^ הפלס - חלק ב - רבינוביץ, אליהו עקיבא בן דב בר, 1862-1917 (page 552 of 818), באתר hebrewbooks.org
| תקופת חייו של הרב דוד הלוי סגל על ציר הזמן |
|---|
 |