בשדמות בית לחם

בשדמות בית לחם הוא שירו של המשורר והאמן אבא קונסטנטין שפירא אשר התחבר במאה ה-19.
השיר מבטא געגועים לארץ ישראל בתקופת המקרא ואת הרצון הציבורי הכלל ישראלי, לחזור ולעלות אל הארץ. בשיר מתוארת דמותה הנאה של רחל אמנו- למרות ששמה אינו מוזכר בשיר במפורש - אשר לפי האמור בספר בראשית נטמנה לאחר פטירתה ב"דרך אפרתה": "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם".[1] מילות השיר מתארות את תחייתה כביכול מקברה, שעל פי מסורות נמצא באתר קבר רחל ליד בית לחם המקראית, ואת צעידתה-מסעה העל-זמני מזרחה, אל נהר הירדן. הדמעות נגרות מעיניה של רחל, בשירו של שפירא, כתוצאה מבִכְיה המתמשך על בניה החסרים והנעדרים, המתואר בספר ירמיהו: "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ".[2] אולם בשונה מ"קול ברמה" בפסוק התנ"כי, בשירו של שפירא שוררת "דומיה", "אֵין בְּכִי וַאֲנָחוֹת, אַךְ דְּמָעוֹת נִגָּרוּ", והן גולשות מעיניה של רחל אל הנהר וכביכול נמזגות בו.
משלהי המאה ה-19 השיר התפרסם ונעשה אהוד. הוא שויך ליצירה העברית הציונית, ובמיוחד לאחר שהולחן על ידי חנינא קרצ'בסקי. וצורף למסכתות ההקראה והשירה במוסדות החינוך העבריים ביישוב החדש בארץ ישראל.
במשך המאה ה-20 וה-21, זכה השיר לביצועים רבים בלחן זה.[3]

השיר מושר בהגייה אשכנזית - מלעילית.

מילות השיר שהולחנו

עריכה

 
בְּשַׁדְמוֹת בֵּית-לֶחֶם,
בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה,
בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה.
עֲלֵי-קֶבֶר קְדוּמִים
תֶּאֱבַל מַצֶּבֶת,
תֶּאֱבַל מַצָּבֶת.

וּבְבוֹא חֲצוֹת לַיְלָה,
מֵאֶרֶץ עֵיפָתָה,
תַּעֲלֶה יְפַת מַרְאֶה
בֵּית קִבְרָהּ עוֹזֶבֶת.
אֶל יַרְדֵּן מִזְרָחָה
דּוּמָם צוֹעֶדֶת,
דּוּמָם צוֹעָדֶת.
 

אֶל גַּלֵּי מֵי-קֹדֶשׁ
דּוּמָם צוֹפִיָּה,
דּוּמָם צוֹפִיָּה.
דִּמְעָה יוֹרֶדֶת
אֶל גַּלֵּי מֵי-קֹדֶשׁ
מְפַכִּים דּוּמִיָּה.

דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה
חֶרֶשׁ נוֹזֶלֶת,
אֵין בְּכִי וַאֲנָחוֹת,
אַךְ דְּמָעוֹת נִגָּרוּ,
דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה
לַיַּרְדֵּן נוֹפֶלֶת,
וְהַמַּיִם יִנְהָרוּ.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה