חנינא קרצ'בסקי
חנינא קַרְצֶ'בְסקי (1877, פטרובקה, פלך בסרביה, האימפריה הרוסית – 20 בדצמבר 1925, ג' בטבת תרפ"ו) היה מלחין, מורה ומנצח, מאבות הזמר העברי.
 | |
| לידה |
1877 פטרובקה, אוקראינה  |
|---|---|
| התאבד |
20 בדצמבר 1925 (בגיל 48 בערך) תל-אביב, פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור |
| מוקד פעילות |
האימפריה הרוסית |
  | |
קורות חיים
עריכהנולד ליצחק ורחל, במשפחה בת שבעה ילדים - ארבעה בנים ושלוש בנות. בעיירה פֶּטְרוֹבְקָה שבבסרביה בשנת 1877. בילדותו עבר עם הוריו לבנדרי, שם למד בתלמוד תורה. אצל מורהו, שהיה גם חזן, למד תווים ונגינה בפסנתר. שם התבלט בזכות קולו הצלול ושמיעתו המוזיקלית. החזן הידוע יעקב שמואל מרגובסקי הגיע לבנדרי, שמע את קרצ'בסקי ושכנע את הוריו לעבור לקישינב, כדי שהילד יוכל להצטרף למקהלת בית הכנסת. המונים נקהלו לבית הכנסת לשמוע את זמרתו, התפרסם בתור "הזמיר" ונערץ גם בקרב פקידי ממשלה ושרים. בצעירותו עבר לעיר חרסון ללימודי מוזיקה. בגיל 22 הגיע לעיר ורשה להמשך לימודיו המוזיקליים, והוסמך כמנצח על תזמורות ומקהלות. לאחר מכן ניצח קרצ'בסקי על תזמורת צבאית.
קרצ'בסקי עלה לארץ ישראל בשנת 1908, ימי העלייה השנייה, עם אמו ואחותו רבקה. הוא התקבל כמורה למוזיקה בגימנסיה הרצליה וחי בבית בן קומה אחת, ברח' הס 14, עם אמו ואחותו. הוא הקים בגימנסיה מקהלה, תזמורת כלי נשיפה ותזמורת כלי מיתר. בנוסף, שימש כמנצח של מקהלת הבנות "נווה צדק", של תזמורת המכב"י ושל בית המדרש למורות ביפו (כיום מכללת לוינסקי לחינוך). הוא איחד את מקהלת הגימנסיה עם מקהלת הבנות "נווה צדק" למקהלה אחת בשם "הזמיר", שמנתה למעלה ממאתיים איש. המקהלה הופיעה בכל רחבי הארץ בהצלחה רבה ואף השתתפה בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים באפריל 1925. היה נוהג להוביל תהלוכות של תלמידים ברחובות תל אביב כשהם שרים שירי חלוצים. כשנבצר ממנו לבוא לתהלוכה החליף אותו כמנצח התלמיד משה שרתוק (לימים משה שרת, ראש ממשלת ישראל).
קרצ'בסקי הלחין מנגינות רבות למילים של חבריו להוראה, סופרים ומשוררים, מנגינות שנאגדו לאחר מותו בכותר צלילי חנינא, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית. לחניו הידועים נכתבו לשירים: "בשדמות בית לחם", "המעפילים", "אגדה" ("על שפת ים כנרת"), והידעו הדמעות לרבי יהודה הלוי. הוא אף נתן שיעורי נגינה חינם לתלמידים מעוטי יכולת.
חנינא קרצ'בסקי שם קץ לחייו בתלייה בחנוכה תרפ"ו, בסוף דצמבר 1925. הסיבה להתאבדותו אינה ידועה, הוא לא ניהל יומן (שרבים נהגו לכתוב, באותה עת) וגם לא הותיר אחריו מכתב פרידה. הותיר אחריו את אמו ואחותו (שהייתה אז הרה). ההלוויה יצאה מהגימנסיה לבית הקברות טרומפלדור והונצחה בתמונות על ידי הצלם החובב התל אביבי, שמעון קורבמן. על קברו שרו המלווים שניים משיריו: "הידעו הדמעות" ו"ישטפו פלגי הדמעות".
מורשתו והנצחתו
עריכהשמעון קורבמן הכין אלבום מיוחד לתיעוד הלווייתו, המופקד כיום בארכיון גימנסיה הרצליה. כשנה לאחר מכן הפיקה גימנסיה הרצליה לזכרו שירון משיריו בשם "צלילי חנינא", שכלל 46 שירים עם תווים ועיטורים מעשה ידי הצייר ישראל פלדי. ד"ר ברוך בן-יהודה, לימים מנהל גימנסיה הרצליה, נמנה עם יוזמי ומפיקי השירון. השירון היה הצלחה גדולה ביישוב ושתי מהדורות שהודפסו אזלו במהרה. לימים נקרא רחוב בתל אביב לזכר השירון. ד"ר ברוך בן-יהודה, קרא לבתו האמצעית "צלילה" כהוקרה לזכרו של מורו האהוב. בגימנסיה הוצב פסל שלו, שיצר נחום גוטמן (לימים, הפסל נגנב ועקבותיו אבדו). בתל אביב נקרא רחוב "צלילי חנינא" על שמו. חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, פרסם דיוקן של קרצ'בסקי בכתב העת "עתמול" במלאת 100 שנה לעלייה השנייה.
נעים הזמירות בשחרה של הגימנסיה הרנין לבבות רבים, רק את נפשו לא ידע להרנין.
— ד"ר ברוך בן-יהודה
קישורים חיצוניים
עריכה
- חנינא קרצ'בסקי, באתר זמרשת
חנינא קרצ'בסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- חנינא קרצ'בסקי, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- דוד תדהר (עורך), "חנינא קרצ'בסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 389
- מתוך אתר "נוסטלגיה עברית"(הקישור אינו פעיל)
- דליה קרפל, מי מכיר את האיש שבחבל, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2006
- אתר עיריית תל אביב, טקס הסרת לוט מלוח זיכרון לחנינא קרצ'בסקי, 7 ביולי 2011(הקישור אינו פעיל)
- חנינא קרצ'בסקי באסופת "מלחיני משוררים ישראלים" בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן
- אליהו הכהן, אם נופץ הנבל, צליליו עוד יהמיו (א): על חנינא קרצ'בסקי, בבלוג "עונג שבת", 2 בפברואר 2024
- אליהו הכהן, אם נופץ הנבל, צליליו עוד יהמיו (ב): הקובץ האבוד של 'חנינא', בבלוג "עונג שבת", 9 בפברואר 2024
- דוד אסף, הבית, המצבה והרחוב: בעקבות חנינא קרצ'בסקי בתל אביב, בבלוג "עונג שבת", 23 בפברואר 2024
.svg){kind=logo}