ג'ובאנינו גוארסקי
ג'ובאנינו (ג'ובאני)[1] אליביירו ג'וזפה גוארסקי (באיטלקית: Giovannino Oliviero Giuseppe Guareschi; 1 במאי 1908 – 22 ביולי 1968) היה עיתונאי, קריקטוריסט והומוריסטן איטלקי. הדמות המוכרת ביותר שיצר הוא דון קאמילו.
 | |
| לידה |
1 במאי 1908 רוקאביאנקה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביולי 1968 (בגיל 60) צ'רוויה, איטליה |
| כינוי |
Guareschi, Giovanni Guareschi, Sette |
| שם לידה |
Giovannino Oliviero Giuseppe Guareschi |
| מדינה |
 איטליה |
| השכלה |
|
| קישורים חיצוניים | |
|
www | |
  | |
קורות חיים
עריכהנולד ברוקאביאנקה (Fontanelle di Roccabianca) (אנ') שבנפת פארמה למשפחה ממעמד הביניים. ב-1926 פשטה משפחתו את הרגל, והוא לא יכול היה להמשיך בלימודיו באוניברסיטת פארמה. לאחר שעבד במספר עבודות שוליות וקטנות, החל לכתוב בעיתון מקומי ששמו "Gazzetta di Parma". ב-1929 היה לעורכו של המגזין הסאטירי "Corriere Emiliano", ומ-1936 ועד 1943 היה עורכו של מגזין אחר, דומה באופיו, בשם "Bertoldo".
ב-1943 התגייס לצבא, מעשה שככל הנראה עזר לו להימנע מחיכוכים עם השלטון הפשיסטי במדינה. בסופו של דבר היה לקצין ארטילריה. כאשר איטליה חתמה על הסכם שביתת נשק עם כוחות בעלות הברית ב-1943, נעצר ונכלא במחנות שבויים למשך שנתיים, לצד שבויים איטלקיים אחרים.
לאחר המלחמה חזר גוארסקי לאיטליה והקים ב-1945 את "Candido", שבועון סאטירי מלוכני. כשהפכה איטליה לרפובליקה היה לתומך המפלגה הדמוקרטית-נוצרית. במגזין נהג למתוח ביקורת על הקומוניזם והציגו בצורה סאטירית. אחת הדוגמאות לכך היא קומוניסט בעל נחיר נוסף שהופיע באחד מציוריו המפורסמים. כאשר הקומוניסטים הובסו בבחירות 1948, לא חסך את שבט לשונו גם מהמפלגה הדמוקרטית-נוצרית.
ב-1950 פרסם "Candido" קריקטורה סאטירית שלגלגה על לואיג'י אינאודי, נשיא הרפובליקה, אשר נראה בקווירינאלה.
דמותו של דון קאמילו
עריכה
גוארסקי התפרסם הודות לסדרת סיפורים קצרים, בהם מככב הכומר הכפרי דון קאמילו לצד חברו/יריבו פפונה (Peppone) - ראש הכפר הקומוניסט. עלילת הסיפורים מתרחשת בשנות ה-50 המוקדמות במאה הקודמת בעמק הפו בצפון איטליה, על רקע תוכנית מרשל. בעוד שדון קאמילו תומך בתוכנית, פפונה מתנגד לה בכל מאודו, ורואה בה תוכנית אפלה להשתלטות האימפריאליסטים על משאבי העם. דון קאמילו ופפונה מתגוררים בכפר קטן, שגוארסקי אינו מציין את שמו המפורש, אלא מכנה אותו כ"העולם הקטן" ("el piccolo mondo").[2] דון קאמילו הוא גבר חזק ומגודל המתלהב בקלות. כשהרוחות מתחממות איננו טומן ידו בצלחת, וכמותו גם פפונה. חברותם החלה כאשר נלחמו יחדיו בשורות הפרטיזנים במלחמת העולם השנייה נגד הפשיסטים. לאחר שפנו לפוליטיקה התגלעה ביניהם יריבות, אך ברגעי האמת נשכחים מהם חילוקי הדעות האידאולוגיים. לצד שני הגיבורים מתייצב גיבור נוסף, והוא ישו, המתנוסס על הצלב בכנסייתו של דון קאמילו. דון קאמילו שופך בצר לו את ליבו, ואילו ישו עונה ומוכיח אותו על דעותיו הקדומות וקשי ליבו. גוארסקי נהג לאייר בראש סיפוריו קריקטורה קלילה ויש לראות בה חלק בלתי-נפרד מהסיפור. בין השורות של הסיפורים ההומוריסטיים ניתן לקרוא ביקורת נוקבת של גוארסקי, הן על הממסד הקומוניסטי והן על הממסד הקתולי.
דמותו של דון קאמילו התפרסמה וזכתה לאהדה נוספת בעקבות סדרת סרטים קומיים בכיכובו של השחקן הצרפתי פרננדל, אשר גילם את דמותו של הכומר.
מספריו
עריכהמבין הספרים הרבים בסדרת דון קאמילו תורגמו לעברית אך מעט מהם. גוארסקי הציב תנאי מפורש שסיפוריו יתורגמו ישירות מאיטלקית, אתגר בו עמדו בשנות החמישים עמנואל אולסבנגר ודניאל שר. בשנת 2018 פורסם כרך חדש המכיל בתוכו שני ספרים שטרם ראו אור בעברית, בתרגומה של אסנת רז. יורשיו של גוארסקי, אלברטו גוארסקי וקאמילה אנוני (בנו ואחייניתו), העניקו אישור מיוחד לתרגמם מאנגלית, לרגל שנת היובל לפטירתו של המחבר.
- עולמו הקטן של דון קאמילו, מאיטלקית: עמנואל אולסבנגר, תל אביב: מסדה, 1954. (הוצאה נוספת: חיפה: איתמר)
- דון קאמילו וצאן מרעיתו, מאיטלקית: דניאל שר, תל אביב: מסדה, 1956. (הוצאה נוספת: חיפה: איתמר)
- דון קאמילו אוחז בזנבו של השטן / קומראד דון קאמילו, מאנגלית: אסנת רז, תל אביב: הוצאת קמין, 2018.
- La scoperta di Milano (1941)
- Il destino si chiama Clotilde (1943)
- Il marito in collegio (1944)
- Favola di natale (1945)
- Diario Clandestino 1943-1945 (1946)
- Italia Provvisoria (1947)
- Lo zibaldino (1948)
- Corrierino delle famiglie (1954)
- Vita in famiglia (1968)
פילמוגרפיה
עריכהסרטים המבוססים על דמותו של דון קאמילו:
- The Little World of Don Camillo - Don Camillo (1952)
- The Return of Don Camillo - Il ritorno di Don Camillo (1953)
- Don Camillo's Last Round - Don Camillo e l'onorevole Peppone (1956)
- Don Camillo: Monsignor - Don Camillo Monsignore... ma non troppo! (1961)
- Don Camillo in Moscow - Il compagno Don Camillo (1965)
- Don Camillo, remake by Terence Hill (1983)
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ובאנינו גוארסקי (באיטלקית)
ג'ובאנינו גוארסקי, ברשת החברתית Goodreads
ג'ובני גוארסקי (1908-1968), דף שער בספרייה הלאומית- עולמו הקטן של דון קאמילו - ג'ובאני גוארסקי (ביקורות)
- מו”ל אוהב ספרים? – דון קמילו בהוצאת קמין
- ג'ובאנינו גוארסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ לעיתים קרובות נהג גוארסקי להתלוצץ על כך שחרף העובדה שהוא איש גדל מידות, הוטבל בשם האיטלקי "ג'ובאנינו", שמשמעותו "יוחנן הקטן", או "יוני". עם זאת, על חלק מכריכות ספריו מופיע דווקא השם "ג'ובאני", או ששמו הפרטי מושמט כליל.
- ^ בספרים שלא תורגמו, מציין גוארסקי את שמותיהם המפורשים של דון קאמילו, פפונה וכפרם. ראו ויקיפדיה האנגלית.