ג'ודי שיקגו

אמנית אמריקאית

ג'ודי שיקגו (באנגלית: Judy Chicago; נולדה ב-20 ביולי 1939) היא אמנית אמריקאית-יהודייה. נודעת באמנות הפמיניסטית שלה שבוחנת את תפקידן של נשים בתרבות ובהיסטוריה.

ג'ודי שיקגו
Judith Sylvia Cohen
Judy Chicago.jpg
לידה 20 ביולי 1939 (בת 81)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה מיצב עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אמנות פמיניסטית, אמנות עכשווית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות מסיבת ארוחת הערב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (1999)
Victorian Honour Roll of Women עריכת הנתון בוויקינתונים
www.judychicago.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ג'ודי שיקגו נולדה בשיקגו בשם יהודית כהן (Judith Cohen). לאחר מות אביה ובעלה הראשון, היא שינתה את שמה מתוך בחירה להתנתק מהמוסכמות הגבריות של מתן שמות. את שם משפחתה "שיקגו" לקחה לעצמה על שם העיר שבה נולדה[1]. שיקגו היא אומנית פמיניסטית, מדריכה לאומנות וסופרת. עבודותיה הופיעו בתערוכות רבות בארה''ב, בקנדה, באסיה, באוסטרליה ובניו זילנד. ספריה הופיעו בתרגום במדינות רבות[2][3]. ג'ודי שיקגו זכתה בפרסים רבים ובמספר איתורי דוקטור של כבוד מאוניברסיטאות שונות. בשנת 2012 זכתה בפרס מפעל חיים ביריד האומנות של פאלם ספרינג. עבודותיה מעוררות מחשבה, מאתגרות והדימויים שלה מעוררים מחלוקת. [4]

שיקגו ידועה בעיקר בעקבות עבודות המייצב שלה על לידה ויצירת דימויים הבוחנים את תפקיד הנשים בהיסטוריה ובתרבות[2][3] 'ארוחת הערב'(The Dinner Party) היא היצירה הידועה ביותר שלה. ניתן למצוא אותה במרכז האומנות הפמיניסטית אליזבט א. סקלר (Elizabeth A. Sackler Center for Feminist Art) במוזאון ברוקלין. היצירה חוגגת את הישגי הנשים בהיסטוריה ונחשבת ליצירת האומנות הפמיניסטית הראשונה[5]. פרויקטים אחרים כוללים 'שמיכת כבוד בינלאומית', 'לידה'[6], 'משחק כוחות' ופרויקט השואה[7].

בשנות ה-70 טבעה שיקגו את המונח "אמנות פמיניסטית" ובשנת 1971יזמה שיקגו את תוכנית האומנות הפמיניסטית הראשונה בארה''ב, באוניברסיטת פרנסו ( Frenso) בקליפורניה, ובכך הכינה את התשתית לחינוך באומנות פמיניסטית. שנה לאחר מכן אצרו מרים שפירו ושיקגו במשותף את המייצב בית נשים (Womanhouse), בבית מוזנח בהוליווד. במיצב היו מעורבות עבודות של 28 אמניות[8].

ג'ודי שיקגו נכללה, בשנת 2018, בין 100 האנשים המשפיעים ביותר בכתב העת – Time[9].

בשנת 2018 השתתפה בסרט הדוקומנטרי של נטפליקס "פמיניסטיות: מה הן חשבו?".[10]

שנות הקריירה הראשונותעריכה

ג'ודי שיקגו החלה לצייר בגיל צעיר והמשיכה ליצור במשך כל זמן לימודיה בבית הספר ואף הצליחה, בשנת 1960, לקבל מלגה ללמוד אומנות באוניברסיטת לוס אנג'לס (UCLA). היא סיימה את לימודי המאסטר שלה בשנת 1964.

שיקגו גדלה במשפחה שהאמינה בשוויון זכויות לנשים, דבר שהיה לא רגיל בתקופתו[11] והחלה להטמיע זאת בפעילות הפוליטית שלה כבר בלוס אנג'לס. שם עיצבה פוסטר לאיחוד הלאומי למען קידום אנשים צבעוניים (NAACP) ואף כיהנה כמזכירת האיחוד. בזמנה באוניברסיטה יצרה שיקגו מספר עבודות בהן נראו אברי מין גבריים ונשיים, הדבר נאסר עליה אך הם הפכו למוטיב קבוע בעבודותיה[12].

בשנת 1959 פגשה את ג'רי גורוביץ ונישאה לו בשנת 1961. מספר שנים לאחר מות בעלה בתאונת דרכים (1963), שינתה את שמה לשיקגו על שם עיר מולדתה[13]. בראשית הקריירה שלה עבדה כמורה לציור במספר אוניברסיטאות[4].בשנת 1967 ניסתה את ידה באומנות ביצועית והשתמשה בזיקוקי דינור ובפיירוטכניקה כדי ליצור את העבודה 'אוטוספרה' בניסיון לרכך ולעשות את המרחב לנשי יותר. בשנת 1973 יסדה את Womanhouse - תערוכה פמיניסטית בלוס אנג'לס שהציגה לראשונה את המבט הנשי באומנות, ובשנת 1979 יזמה את התוכנית הפמיניסטית הראשונה בארה''ב[4].

בשנת 1965, הציגה את עבודתה בתערוכה ראשונה שלה בגלריה של רולף נלסון בלוס-אנג'לס, והייתה אחת מארבע הנשים היחידות שלקחו בה חלק[14] .

שיקגו היא תוצר של התנועה לשחרור האישה של שנות ה-60 וה 70 בחוף המערבי של ארה''ב והיא נלחמה כדי שיראו בה אומנית שווה בין שווים. על אף חששה היא השתמשה בצורות אבסטרקטיות דמויי אברי מין והביעה את רגשותיה ורצונותיה דרך יצירותיה[15].

בשנת 1974, החלה שיקגו לחקור את נושא הנשים בהיסטוריה כדי שתוכל ליצור את עבודתה הידועה ביותר 'ארוחת ערב'. השימוש העצום באמצעי מולטימדיה שונים מסמל את ההיסטוריה של הנשים בעולם המערבי. העבודה הופיעה בשש עשרה תערוכות, בשש ארצות וזכתה לביקורם של יותר ממיליון צופים[13].

יצירות אמנותיותעריכה

ארוחת הערבעריכה

 
ארוחת ערב

ארוחת הערב (באנגלית: The Dinner Party) הוא מיצב אמנות גדול שיצרה שיקגו בין השנים 1974 ל-1979. זוהי יצירת המופת של שיקגו שנמצאת כעת במוזיאון ברוקלין[16]. שיקגו עבדה על יצירה זו במשך חמש שנים בעלות של $250,000[17].

היצירה היא סמל לאומנות פמיניסטית ומייצג 1038 אומניות, פעילות, אלילות וקדושות מעונות בהיסטוריה הנשית – יש בה 39 מקומות ישיבה ועוד 999 שמות נשים על הריצפה עליה ניצב השולחן. השולחן המשולש מחולק לשלושה חלקים שכל אחד מהם באורך של בערך 15מטר[16]. בכל חלק יש מקום לשלושעשרה נשים כמספר המסורתי של מכשפות במפגש ופי שלוש ממספר היושבים סביב שולחן הסעודה האחרונה. המפות על השולחן תפורות במסורת הנשים בזמנו[18].

בפרויקט השתתפו מעל 400 איש, בעיקר נשים. ההשראה ליצירה באה מחוויה אישית ששיקגו חוותה כאשר מצאה את עצמה באירוע שבו שלטו הגברים אף על פי שהיו בו נשים רבות שיכלו לתרום. בעבודה הבליטה שיקגו את חשיבות הנשים שמהן בדרך כלל מתעלמים ונתנה כבוד ותודה לנשים שנלחמו למען זכויות נשים. אף על פי שמבקרים רבים חשו שהעבודה שטחית והיא פשוט מציגה ''וגינות על הצלחת'', המסר הפמיניסטי שביצירה כבש את הקהל[19].

בראיון רדיופוני שנתנה שיקגו בשנת 1981 אמרה שכל התגובות המאיימות ומלאות השינאה שהיא קיבלה בעקבות העבודה הביאו אותה עד לכדי סכנת התאבדות והיא חשה כחיה פצועה[20]. היא החליטה להחבא בקהילה כפרית קטנה ונתנה לחבריה לטפל בצד האדמיניסטרטיבי של עבודתה, בעוד היא התמקדה בכתיבת הספר Embroidering Our Heritage שמתעד את הפרויקט[20]. היא ציינה עוד שגורלה כאומנית קשור בהחלט בגורלה כחלק מהמין הנשי וכמוה גם נשים אחרות מסוגלות להגיע ליותר[20].

לידהעריכה

הפרויקט "לידה" של שיקגו[21], שנמשך חמש שנים - 1980–1985, עוסק בנושא שכמעט לא זכה להתייחסות באמנות המערבית[1]. הפרויקט חוגג את תפקידה של האישה כאם, ובכך רצתה שיקגו למלא חסר של דימויי לידה בעולם האומנות[22]. המיצב מפרש את סיפור הבריאה שבספר בראשית ומתמקד ברעיון שאלוה זכר ברא אדם מבלי לערב את האישה. בפרויקט השתתפו כ 200 נשים מארה''ב, קנדה, וניו זילנד שעבדו על 100 לוחות בטכניקות של, בין השאר, שמיכות טלאים, מקרמה ורקמה[23]. הפרויקט מעוצב בצורה המאפשרת הצגת חלקים שונים ממנו בתערוכות שונות[22]. הפרויקט מאתגר ומציג את האופן שבו כולנו באים לעולם. מטרתו להחדיר בנו את ההבנה על מה שכרוך בתהליך הלידה והמאמץ הפיזי הכלול בו. זהו פרויקט חשוב במיוחד כאשר מתקיים מאבק על זכותן של נשים לשלוט על גופן[24].

פרויקט השואהעריכה

פרויקט השואה של שיקגו (Holocaust Project: From Darkness into Light) הוקם בין השנים 1985 – 1993 ונעשה בשיתוף פעולה עם בעלה הצלם דונלד וודמן (Donald Woodman ) שלו נישאה בשנת 1985[25].

באמצע שנות השמונים פנתה שיקגו מנושאים הקשורים לזהות נשית לחקר האון הגברי ולחקר חוסר אונים. היא ווודמן החלו לחקור את שורשיהם היהודיים דרך למידה על השואה. הם חקרו נושאים כגון קורבנות, דיכוי, חוסר צדק ואכזריות אנושית[26]. שיקגו כללה גם נושאים על איכות הסביבה, הרג הילידים באמריקה והמלחמה בווייטנאם ונגעה בנושאים שיש בהם דילמות מוסריות.

הפרויקט כולל שש-עשרה עבודות גדולות עשויות מגובלן, וויטרז', מתכת, עץ, צילום, ציור ותפירה. התצוגה מסתיימת עם זוג יהודים החוגג את השבת. העבודות נפרשות על 900 מטר מרובעים והוצגו לראשונה בשנת בשיקגו בשנת 1993. כיום רוב החלקים נמצאים במרכז השואה בפיטסבורג, פנסלבניה.

לדבריה של שיקגו, הפרויקט עוצב כמסע אל תוך חשכת השואה ויציאה אל האור והתקווה. זהו מסע אינטלקטואלי, פיזי ורגשי שהיא ובעלה עברו בעבודתם על הפרויקט והוקם באמונה שהניסיון להבין את השואה, ככל שהוא מכאיב, יכול להוביל להבנה רבה יותר של העולם בו אנו חיים. תקוותם של שיקגו ווודמן הייתה שבאמצעות הפרויקט יביאו שינוי בתודעת האנושית כך שאפשר יהייה ליצור עולם טוב יותר[26].

מידע נוסףעריכה

בשנת 1978 הקימה שיקגו את ארגון האומנות הנשית Through the Flower שלא למטרת רווח. מטרת הארגון לחנך את הציבור על חשיבות האומנות והוא מהווה גם כלי להדגשת הישגי נשים ולהמשך התוכנית הפמיניסטית שיזמה שיקגו באוניברסיטת פן. דרך הארגון ממשיכה שיקגו ליצור ולשמר את עבודותיה[27].

בשנת 1994, החלה שיקגו לעבוד על היצירה Resolutions: A Stitch in Time והמשיכה לעבוד עליה במשך שש שנים. העבודה הוצגה במוזיאון האומנות והעיצוב בניו-יורק בשנת 2000[28].

בשנת 1996, עברו שיקגו ובעלה דונלד וודמן לגור במלון בלן בניו-מקסיקו ואוסף הספרים שלה על ההיסטוריה הנשית והתרבות נמצא באוניברסיטת ניו-מקסיקו. שיקגו זכתה לתארים שונים ורבים והיא ממשיכה להציג בתערוכות שונות עד היום. היא יוצרת וחוקרת דרכים, כוונים ונושאים חדשים ומשתנים בעבודותיה[29].

שיקגו ווודמן נישאו בשנת 1985 ולקראת יום הנישואים ה 25 שלהם יצרה שיקגו, בשנת 2010, את העבודה 'חידוש הכתובה[30]'.

שיקגו מתשמשת בעבודותיה בשיטות שונות החל מפירוטכניקה, בניית סירות, ציור בטכניקת ספריי. היא עושה שימוש בצבעים ובחומרים שונים כגון פיברגלס, מתכות, צבעי פורצלן וויטראג' בפסלים שלה ובמיוחד בעבודותיה המאוחרות יותר. החל משנת 2003 שיקגו החלה לעבוד גם בזכוכית[27].

לשיתוף פעולה עם אומנים אחרים יש חלק נכבד בעבודותיה של שיקגו, ביצירות ארוחת הערב, לידה, פרויקט השואה נעשו בשיתוף עם מאות מתנדבים[28].

לשיקגו יש אוספים קבועים במוזיאונים שונים ברחבי העולם, כולל המוזיאון הבריטי, המוזיאון ברוקלין, קרן גטי ועוד[31].

ספרים שפרסמהעריכה

  • The Dinner Party: A Symbol of our Heritage. Garden City, NY: Anchor Press/Doubleday (1979). ISBN 0-385-14567-5.
  • with Susan Hill. Embroidering Our Heritage: The Dinner Party Needlework. Garden City, NY: Anchor Press/Doubleday (1980). ISBN 0-385-14569-1.
  • The Birth Project. New York: Doubleday (1985). ISBN 0-385-18710-6.
  • Beyond the Flower: The Autobiography of a Feminist Artist. New York: Penguin (1997). ISBN 0-14-023297-4.
  • Kitty City: A Feline Book of Hours. New York: Harper Design (2005). ISBN 0-06-059581-7.
  • Through the Flower: My Struggle as a Woman Artist. Lincoln: Authors Choice Press (2006). ISBN 0-595-38046-8.
  • with Frances Borzello. Frida Kahlo: Face to Face. New York: Prestel USA (2010). ISBN 3-7913-4360-2.
  • Institutional Time: A Critique of Studio Art Education. New York: The Monacelli Press (2014). ISBN 9781580933667.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'ודי שיקגו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 תמי ממיסטבלוב, ‏"ספק פרח, ספק פרפר, בטוח ואגינה": האמניות שיצרו ללא פחד ודחו מוסכמות, באתר מעריב אונליין, 1 במאי 2019
  2. ^ 1 2 The power of feminist art : the American movement of the 1970s, history and impact, New York : Harry N. Abrams, 1996, ISBN 978-0-8109-2659-2
  3. ^ 1 2 Legacy, www.astudiooftheirown.org
  4. ^ 1 2 3 Biography « Judy Chicago (בAmerican English)
  5. ^ BIOGRAPHY
  6. ^ Judy Chicago, The birth project, Garden City, N.Y. : Doubleday, 1985, ISBN 978-0-385-18710-7
  7. ^ Judy Chicago, Holocaust project : from darkness into light, New York, N.Y., U.S.A. : Penguin Books, 1993, ISBN 978-0-14-015991-2
  8. ^ Miriam Schapiro, a Leader of the Feminist Art Movement, Dies at 91, ARTnews
  9. ^ The 100 Most Influential People in the World, Time (בAmerican English)
  10. ^ Robinson, Chauncey K. (17 באוקטובר 2018). "Netflix feminists: Film on 1970s women’s movement shows work still to do". www.peoplesworld.org. בדיקה אחרונה ב-15 ביולי 2019. 
  11. ^ Gail Levin, Becoming Judy Chicago: A Biography of the Artist, Univ of California Press, 2018-10-16, ISBN 978-0-520-30006-4. (באנגלית)
  12. ^ Yuxin (Vivian) Wen, Reclaiming the Feminine Identity Through the Abject: A Comparative Study of Judy Chicago, Mar e Study of Judy Chicago, Mary Kelly, and Cindy, and Cindy Sherman
  13. ^ 1 2 Judy Chicago, Jewish Women's Archive (באנגלית)
  14. ^ Bio » About » Judy Chicago, web.archive.org, ‏2014-04-03
  15. ^ Avital Bloch, [https://riull.ull.es/xmlui/bitstream/handle/915/17299/RCEI_53_(%202006%29_14.pdf?sequence=1%20%20%20- -AMERICAN WOMEN'S GENDER FROM PRE-FEMINISM TO POST-FEMINISM]
  16. ^ 1 2 Brooklyn Museum: Components of the Dinner Party, www.brooklynmuseum.org
  17. ^ Anne K. Swartz, Chicago, Judy, Oxford Art Online, Oxford University Press, 2003
  18. ^ Rozsika Parker, The subversive stitch : embroidery and the making of the feminine, London : Women's Press, 1984, ISBN 978-0-7043-3883-8
  19. ^ Pilat, Kasia (28 בפברואר 2018). "From ‘Vicious’ to Celebratory: The Times’s Reviews of Judy Chicago’s ‘The Dinner Party’". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2021. 
  20. ^ 1 2 3 Interview with Judy Chicago, 1981, בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2021 
  21. ^ Birth Project (1980-85), Judy Chicago (באנגלית)
  22. ^ 1 2 Bennetts, Leslie (8 באפריל 1985). "JUDY CHICAGO: WOMEN'S LIVES AND ART". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-15 באפריל 2021. 
  23. ^ Edith L. Crowe, Arlene A. Noble, ART AND DOCUMENTATION INTEGRATED: JUDY CHICAGO'S BIRTH PROJECT, Art Documentation: Journal of the Art Libraries Society of North America 3, 1984-10-XX, עמ' 85–85 doi: 10.1086/adx.3.3.27947313
  24. ^ Judy Chicago: The Birth Project, Good Trouble (בBritish English)
  25. ^ Toxic Masculinity and Rainbows: Judy Chicago Interviewed by Olivia Gauthier - BOMB Magazine, bombmagazine.org
  26. ^ 1 2 Selected work « Judy Chicago (בAmerican English)
  27. ^ 1 2 Penn State Receives Judy Chicago Feminist Art Education Collections, GantNews.com, ‏2011-06-12 (בAmerican English)
  28. ^ 1 2 Judy Chicago - Artist, Activist, Women's Rights Activist, Educator, Journalist - Biography.com, web.archive.org, ‏2017-04-25
  29. ^ The art of Judy Chicago, the Guardian, ‏2012-11-04 (באנגלית)
  30. ^ Illustrated Career History » About » Judy Chicago, web.archive.org, ‏2014-02-27
  31. ^ Chicago, Judy, Artstor (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ודי_שיקגו&oldid=31500017"