פתיחת התפריט הראשי

ג'ון תומפסון (ראש ממשלת קנדה)

סר ג'ון ספרו דייוויד תומפסוןאנגלית: John Sparrow David Thompson‏; 10 בנובמבר 1845 - 12 בדצמבר 1894) היה עורך דין, שופט ופוליטיקאי קנדי שכיהן כראש ממשלת קנדה, הרביעי במניין מאז איחוד קנדה, משנת 1892 ועד מותו. קודם לכן, למשך תקופה קצרה בשנת 1882, הוא כיהן כראש ממשלת נובה סקוטיה.

ג'ון תומפסון
John Sparrow David Thompson
Sir John SD Thompson.jpg
לידה 10 בנובמבר 1845
הליפקס נובה סקוטיה, קנדה
פטירה 12 בדצמבר 1894 (בגיל 49)
טירת וינדזור, אנגליה
מדינה קנדהקנדה  קנדה
מקום קבורה בית הקברות הולי קרוס עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה השמרנית
בת זוג אנני תומפסון
ראש ממשלת קנדה ה־5
5 בדצמבר 189212 בדצמבר 1894
(שנתיים)
פרסים והוקרה
אביר מפקד במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה JSDTSignature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תומפסון נודל בהליפקס, נובה סקוטיה. הוא הוכשר כעורך דין וב-1865 הוסמך. הוא נבחר לאספת הנבחרים של נובה סקוטיה ב-1877 כנגיג המפלגה השמרנית. בשנה שלאחר מכן הוא מונה כתובע הכללי של הפרובינציה, בממשלתו של סימון הולמס, שאותו הוא החליף כראש ממשלת הפרובינציה ב-1882, אך בתפקיד זה הוא כיהן רק חודשיים עד שמפלגתו הובסה בבחירות של 1882 על ידי המפלגה הליברלית של קנדה. לאחר מכן הוא מונה כשופט בבית המשפט העליון של נובה סקוטיה.

ב-1885 נכנס תומפסון לפוליטיקה הארצית על פי בקשתו האישית של ג'ון אלכסנדר מקדונלד, והוא מונה כשר המשפטים בממשלתו. במסגרת תפקידו זה הוא היה הכוח המניע מאחורי חקיקתו של החוק הפלילי של קנדה. ב-1892, בעקבות פרישתו של ג'ון אבוט, מונה תומפסון לתפקיד ראש ממשלת קנדה. הוא היה הקתולי הראשון בתפקיד זה. בעת נסיעה לבריטניה ב-1894, לקה תומפסון באופן פתאומי באוטם שריר הלב ומת בגיל 49. הוא היה ראש ממשלת קנדה השני, לאחר מקדונלד, והאחרון עד כה, שמת בעת כהונתו.

תוכן עניינים

ראשית חייועריכה

תומפסון נולד בהליפקס שבנובה סקוטיה לאביו ג'ון ספרו תומפסון ולאמו שארלוט פוטינגר, משפחה ממוצא אירי. לפי חלק מהמקורות הוא נולד ב-10 בנובמבר 1845, אך לפי מקורות אחרים הוא נולד ב-1844. ב-1870 הוא נשא לאישה את אנני אפלק. אנני תומפסון הייתה אישה עזת-רצון והייתה לה הרוח שהניעה את אגנס מקדונלד, אשתו השנייה של ג'ון אלכסנדר מקדונלד, לשבת בחזית הקטר של קו הרכבת הקנדית הפסיפית כאשר הם נסעו במסילה בשטח ההררי של קולומביה הבריטית. במהלך התקופה בה חיזר תומפסון אחרי אנני, הוא נאלץ לכתוב לה את מכתבי האהבה שלו בקצרנות, בשל חוסר שביעות רצונם של הוריה של אנני מהרומן. חיי המשפחה של תומפסון היו רצופים בטרגדיות. בת אחת, אנני, מתה בגיל שנה והבן הצעיר, דייוויד, מת בגיל שנתיים. שני ילדים נוספים מתו בעת לידתם, אך חמישה ילדים נוספים הגיעו לגיל בגרות.

קריירה משפטית ותחילת הקריירה הפוליטיתעריכה

ביולי 1865 הוסמך תומפסון כעורך דין ובין השנים 18781882 הוא כיהן כתובע הכללי של ממשלת פרובינציית נובה סקוטיה בראשותו של סימון הולמס. לזמן קצר בשנת 1882 הוא כיהן כראש ממשלת הפרובינציה, אך ממשלתו הובסה בבחירות שהתקיימו באותה שנה. תומפסון היה תמיד אדם שנרתע מהחיים הפוליטיים.

לאחר התפטרותו מהממשלה מונה תומפסון מיד כשופט בבית המשפט העליון של נובה סקוטיה על ידי ראש ממשלת קנדה, סר ג'ון אלכסנדר מקדונלד. בתפקידו זה הוא הועיל מאוד בייסוד בית הספר למשפטים דלהוסי ב-1883, שם הוא לימד בשנים הראשונות לקיומו של המוסד.

שר המשפטיםעריכה

ב-1885, לאחר כמה ניסיונות כושלים, עלה בידו של מקדונלד לגייס את תומפסון לפעילות בממשל הפדרלי באוטווה. באופן כללי העריך מקדונלד את תומפסון, והעיר, "התגלית הגדולה ביותר שלי הייתה תומפסון". הוא גם אמר עליו בחיבה: "תומסון חובב סאטירה יתר על המידה ויש בו יתר על המידה מתכונותיו של איש נובה סקוטיה". על כל פנים, עליית כוחו של תומפסון בממשלה הייתה ככל הנראה בשל השפעתה של לידי אברדין, רעייתו של המושל הכללי, הלורד אברדין ובשל החסות שהעניק לו מקדונלד. ליידי אברדין העריצה את תומסון והרבתה לכתוב עליו ביומנה. בספטמבר 1885 הושבע תומפסון כשר המשפטים של קנדה ובאוקטובר הוא זכה במושב בפרלמנט מטעם מחוז הבחירה של אנטיגניש.

פרשת לואי ריאלעריכה

  ערך מורחב – לואי ריאל

כאשר הגיע תומפסון לאוטווה, היה משבר לואי ריאל בשיאו. שאלת אופן הטיפול בריאל, שנדון למוות בתליה על הנהגת המרד הצפון-מערבי (אנ'), הייתה כעת בתחום אחריותו של תומפסון. על אף שתומפסון היה חולה וסבל מאבנים בכליות בעת הוצאתו להורג של ריאל, הוא נשא את הנאום החשוב הראשון שלו בפרלמנט במהלך הדיון בו נטען שמי שמעודד קנדים לפעול נגד מדינתם לא יכול להימלט מעונש. הנאום עשה רושם וסייע להגברת האהדה הציבורית כלפי תומפסון ועד מהרה הוא היה לאחד ממנהיגיה המובילים של ממשלת השמרנים.

הישגיו של תומפסון כשר המשפטים כללו גם את חקיקתו של ספר החוק הפלילי הראשון של קנדה.

תומפסון היה השר האחרון שראה את מקדונלד לפני שזה לקה בשבץ מוחי במאי 1891. בעקבות מותו של מקדונלד שבוע לאחר מכן, התחולל משבר ממשלתי. המושל הכללי, הלורד סטנלי מפרסטון, פנה לתומפסון וביקש ממנו להרכיב ממשלה, אך תומפסון דחה את ההצעה בשל האפליה הדתית שהייתה נהוגה אז כלפי מחזיקי האמונה הקתולית, שאליה הוא המיר את דתו עם נישואיו. תומפסון המליץ על ג'ון אבוט שבסופו של דבר מונה לתפקיד.

ראש ממשלת קנדהעריכה

שנה לאחר מכן, בדצמבר 1892, כאשר אבוט פרש, מונה תומפסון במקומו כראש הממשלה. הוא המשיך להחזיק בתפקיד התובע הכללי ושר המשפטים במקביל לכהונתו כראש הממשלה.

תומפסון כמעט והצליח לצרף את ניופאונדלנד אל האיחוד הקנדי, אך פרובינציה זו הצטרפה רק ב-1949.

את נאומו החשוב הראשון כראש הממשלה נשא תומפסון בינואר 1893 בטורונטו ובו הוא סקר את סוגיות הסובלנות ואת הלאומיות הקנדית בהקשר לנאמנות לכתר הבריטי. באותה עת, היה תומפסון מוטרד בנוגע לאפשרות של סיפוח קנדה על ידי ארצות הברית, יעד שבתוך קנדה לחצו לביצועו אנשי "אגודת האיחוד הקונטיננטלי" (Continental Union Association), קבוצה של ליברלים מאונטריו ומקוויבק. על אף דאגתו, הבין תומפסון בסופו של דבר שהקנוניה להפוך את קנדה לחלק מארצות הברית הייתה מוגבלת רק למיעוט קטן ורעשני בשורות מפלגת האופוזיציה.

במרץ 1893 נסע תומפסון לפריז, צרפת, כאחד מחברי חבר השופטים שמונה ליישב את המחלוקת על ציד כלבי הים בים ברינג, שהתגלעה בין ארצות הברית לבין בריטניה, שאז עדיין ניהלה את ענייני החוץ של קנדה.

אירועים בולטים נוספים שאירעו במהלך כהונתו של תומפסון כראש הממשלה היו הורדת המחירים ושאלת החינוך במניטובה ובטריטוריות הצפון-מערביות, שם התנהל ויכוח רציני בנוגע לתפקידי הניהול של קתולים ופרוסטסטנטים במערכת החינוך. סוגיית החינוך בטריטוריות הצפון מערביות נפתרה בסופו של דבר על פי גישתו של תומפסון, אך פתרון זה הגיע רק לאחר מותו.

מותועריכה

 
קברו של תומפסון בבית הקברות הצלב הקדוש בהליפקס.

ב-12 בדצמבר 1894 מת ג'ון תומפסון באופן פתאומי מאוטם שריר הלב. הוא היה אז בן 49 והספיק לכהן כראש הממשלה שנתיים בלבד. הוא שהה אז בטירת וינדזור, בבריטניה, שם מינתה אותו המלכה ויקטוריה כחבר במועצה המלכותית זמן קצר לפני מותו. מצבו הבריאותי של תומפסון התדרדר במהלך התקופה בה כיהן בתפקידיו השונים באוטווה. בסוף חייו הוא ללא ספק סבל מעודף משקל והוא תמיד העמיס על עצמו יתר על המידה במילוי תפקידיו.

תומפסון היה אחד משני ראשי ממשלת קנדה שמתו בעת כהונתם (הראשון היה ג'ון אלכסנדר מקדונלד) והראשון מבין שלושה ראשי הממשלה שמתו מחוץ לקנדה (השניים האחרים היו צ'ארלס טאפר וריצ'רד בדפורד בנט).

לאחר טקס הלוויה שנערך לו על ידי המלכה בבריטניה, הועבר ארונו של תומפסון לקנדה על סיפון הסיירת המוגנת אה"מ "בלנהיים" (HMS Blenheim) שנצבעה בצבע שחור לרגל האירוע. ב-3 בינואר 1895 נקבר תומפסון בבית הקברות הצלב הקדוש בהליפקס.

על אף התפקידים רמי המעלה שכיהן בהם, לא הותיר תומפסון אחריו נכסים רבים, ולפיכך הקצה הפרלמנט קרן שנועדה לתמיכה באלמנתו ובילדיו. חברת הפרלמנט הקנדי, מרגרט מיטצ'ל, שמתה ב-2017, הייתה ככל הנראה אחרונת צאצאיו של תומפסון.

משפחתועריכה

 
אנני תומפסון

ב-1870 נשא תומפסון, אז עורך דין צעיר, לאישה את אנני אפלק, בתם של ג'ון אפלק ושל רעייתו, קתרין סאונדרס מהליפקס. אנני נולדה והתחנכה בהליפקס. לזוג נולדו תשעה ילידים, שמתוכם רק חמישה הגיעו לבגרות. לאחר התאלמנותה הוקמה קרן לקיומם של אנני וילדיה. המושל הכללי, הלורד אברדין, דאג לחינוכם של הילדים. יחד עם הליידי אברדין ייסדה אנני תומפסון את מועצת הנשים הלאומית של קנדה וכיהנה כאחת מנשיאותיה. היא גם שימשה כנציבת מסדר האחיות הוויקטוריאני.

קישורים חיצונייםעריכה