ג'רג' גאבורי
ג'רג' גאבורי, בעולם דובר האנגלית ג'ורג' גאבורי, (במקור גרוס, בהונגרית: Gábori György; פוטנוק, 25 בדצמבר 1924 – טורונטו, דצמבר 1997) היה פובליציסט יהודי-הונגרי, פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי ניצול מחנות ריכוז ועבודת כפייה.
 | |
| לידה |
25 בדצמבר 1924 פוטנוק, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
דצמבר 1997 (בגיל 72) טורונטו, קנדה |
| שם לידה |
Grosz György |
| מדינה |
הונגריה, קנדה |
| מפלגה |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית |
  | |
תמצית עריכה
בשנת 1940 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית (MSZDP), הפך לתלמידו של פאל יוסטוס. מאוחר יותר נלקח לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) ממנו ברח. הוא השתתף בתנועת ההתנגדות, אך לאחר השתלטות מפלגת צלב החץ נעצר ונכלא על ידי הגסטפו. בדצמבר 1944 גורש למלחנה הריכוז דכאו, לאחר מכן הועבר למחנה הריכוז טירקהיים, שם שוחרר על ידי הצבא האמריקני ולאחר מכן חזר לבודפשט דרך ברטיסלאבה.
אחרי מלחמת העולם השנייה עבד שוב בתנועה הסוציאל-דמוקרטית כמזכיר תנועת הנוער של המפלגה בבודפשט רבתי. בשנת 1950 נעצר על ידי המשטרה החשאית ההונגרית (ÁVH), נלקח לשדרת אנדראשי 60 - שמכונה היום בית הטרור (Andrássy út 60), משם נשלח לאחר מספר חודשים למאסר במחנה קישטרצ'ה. לאחר מכן נלקח למחנה עבודת הכפייה ברצ'ק (Recski kényszermunkatábor) שנחשב לגולאג ההונגרי, ממנו שוחרר בספטמבר 1953. כיועץ של יוז'ף דודאש השתתף במהפכה של 1956 (המרד ההונגרי), שלאחריה היגר לקנדה וניהל חברת מוניות. הוא מת בדצמבר 1997 בטורונטו.
ביוגרפיה עריכה
גאבורי נולד במשפחה יהודית. אמו הייתה גיזלה רוט,[1] אביו היה שאנדור גרוס. היה לו אח, אנדרה. הוא היה בן תשע כשאביו הוציא אותו מה"חדר" המקומי בפוטנוק ורשם אותו לבית הספר היסודי. באחד הימים הראשונים הסתכסך עם חבר ללימודים בשם טיבדאר, אך עד מהרה התיידדו והקימו כנופיה משותפת בשם "סכנה צהובה", שבה גאבורי היה מנהיג הכנופיה וטיבדאר היה סגן מנהיג הכנופיה. עם חקיקת החוקים ה (אנטי) יהודיים החל משנת 1938, שלא איפשרו לאדם ממוצא יהודי להשלים יותר משמונה שנות לימוד וגם בית המסחר ליינות של המשפחה חויב להיסגר בשל התקנות החדשות, לכן נאלץ גאבורי בן ה-14 ללמוד מקצוע. המשפחה החליטה לשלוח אותו לגור עם דודתו בשם לינה בבודפשט.
בסוף נובמבר 1940 עבר לבודפשט והחל לעבוד במפעל עורות, שבו – מכיוון שהיה מפעל מאורגן – היו העובדים חברי האיגוד המקצועי הסוציאל-דמוקרטי. באותה תקופה עד מהרה הפך לחבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית. במרכז המפלגה ברחוב קונטי שיקר שהוא מבוגר בשנתיים וקיבל חברות במפלגה. הוא הצטרף לאיגוד המקצועי של פועלי תעשיית העור והפך חבר בקבוצת סטודנטים. באביב של השנה שלאחר מכן הוא ועמיתיו השתתפו בהדבקת כרזות נגד המלחמה.
באותה תקופה הוא גם התחנך מבחינה אידאולוגית ומכיוון שלא ידע גרמנית, הספיק לקרוא את האוטוביוגרפיה של טרוצקי "חיי" (Mein Leben) רק בעזרת מילון, וכשסיים כבר הגדיר את עצמו בתור טרוצקיסט. הודות למנהיג האיגודים המקצועיים שאנדור גנץ, הוא הוכנס לקבוצת המחקר של ה"טרוצקי ההונגרי", פאל יוסטוס. הוא הזניח את עבודתו, והעדיף להשתתף בהרצאותיו של יוסטוס, אבל הכסף שהרוויח היה חשוב לדודה, אז לאחר זמן מה כתב למשפחה בפוטנוק. למרות בקשתה של אמו, וכן הדיווחים על האירועים בפולין לאחר מספר שעות של דיונים נתנו בני המשפחה את ברכתם שיחזור לבודפשט. מאחר שלפי הרעיון של יוסטוס יגורשו קודם כל היהודים הכפריים, הוא ניסה לשכנע את אמו לנסוע לבודפשט, אך היא "חייכה ואמרה שלא יהיה גירוש". יהודי פוטנוק גורשו לאושוויץ-בירקנאו ב-14 ביוני 1944.[2]
המארב, בתי הכלא של הגסטפו עריכה
ב-16 באוקטובר 1944, לאחר שניסיון ההפיכה של הורטי ביום הקודם נכשל, השתלטו (בסיוע הגרמנים) אנשי מפלגת צלב החץ על השלטון. גאבורי החליט לבקר את חבריו. הוא הלך לרחוב נאג'מזה (Nagymező), אבל כשנכנס, שני גברים גררו אותו לחנות והכו אותו על ראשו. הם חשבו שהוא קומוניסט, ואז אחד מהם הפנה אקדח לראשו, והשני דחף אותו לתוך מכונית. הוא נלקח לבניין בית המדרש לרבנים בבודפשט, שם הוכנס לחדר שכבר היה עמוס בעצורים. עד מהרה זומן ופגש חוקר צורמני שהרכיב משקפי תיל וניהל שיחת חקירה:
"מה השם?"
"ג'רג' גרוס," עניתי.
"האם אתה חבר בתא הקומוניסטי ברחוב נאג'מזה?"
"לא!"
"עניתי והסתכלתי חזק בעיניו. לאחר מכן עזב ויצא מהחדר. הדלת אפילו לא נסגרה מאחוריו כשמישהו משך את הכיסא מתחתי. נאנחתי כשאחד הבלשים בעט בי בחוזקה בצד. תוריד את הנעליים והגרביים! הוא צעק. אחד הבלשים תפס אותי, שניים נוספים התחילו לעבוד על הרגליים שלי עם מקלות גומי".
לאחר מכן הוא הוכה מספר פעמים והוחזר לחדר ממנו נלקח. מאוחר יותר הובא בפני קצין גרמני, אך מאחר שלא הודה, הוא נקשר לכיסא וחושמל, אך הוא התעלף מהכאב. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים, כיוון שעדיין לא רצה להודות המתח החשמלי הוגבר ולאחר מכן שכב מחוסר הכרה במשך מספר ימים. במשך שבוע הוא הוזן וטופל על ידי רופא, ואז נדחף למכונית ונלקח למלון הקטן בשם מג'סטיק: הוא הפך אסיר של הגסטפו .
בכלא המרתף של הגסטפו, הוא הצליח לברך מכר ותיק: הוגו נמט, לאחר מספר ימים, גאבורי נקרא ונלקח לתא עינויים, שם הוקראה הודאתו הקודמת. הם נתנו לו זמן, ולמחרת קראו לו. לאחר המכות הכמעט רגילות ומקל הגומי, צעקו לעברו: "תודה על הכל, או שנירה בך מיד! " . "אני מוכן למות", אמר, והובל לחדר אחר שבו שלושה אנשים כבר עמדו ליד הקיר, קשורים. גאבורי הוצב לידם ואז הקצין נתן את האות והאיש שלצדו נורה בראשו. ואז הם התנפלו עליהם עם רובים. לאחר מכן הכו אותו מספר פעמים, והאסירים הוסעו לאולם. הוא היה אמור לעלות על משאית בחוץ, אך נפל, הכה את ראשו במדרכה ואיבד את הכרתו. כשהתעורר מצא את עצמו בקרון בקר.
דכאו וטורקהיים עריכה
בדצמבר 1944 הוא והאחרים הגיעו לווינה ולא עזבו במשך יומיים. לאחר מכן הגיעו לדכאו במסע של מספר ימים. הגרמנים גילחו אותם לקרחים ולאחר שהתפשטו לפי ההוראות הוכנסו למקלחת עם אריחים לבנים. הגרמנים נעלו בפניהם את הדלת והיסטריה כללית שררה, רבים התעלפו, אחרים התפללו לישו, למריה הבתולה, והיהודי שביניהם לה'. אולם במקום גז רצחני החלו לזרום מים חמים מראשי המקלחות. לאחר מכן חולקו המגורשים. גאבורי נשלח לצריף עשרים ושלושה. מפקד הצריף הצליח להשיג לו עבודה במפעל מטוסים ליד אאוגסבורג. הוא יצא ממחנה הריכוז במשאית וסיים את הנסיעה באחד ממפעלי מסרשמידט. מאוחר יותר הועבר משם למחנה העבודה בבורגאו.[3] משם הוא נלקח לעבוד באגף אחר של המפעל, שבו הורכבו חלקי זנב המטוסים. יום אחד הועלו כל יהודי המחנה על משאית והובלו למחנה טורקהיים, בין האסירים היו כמה חולי טיפוס. אולם, כוחות בעלות הברית התקרבו, הם כבר היו בעיר אולם, לא הרחק מהמחנה, ומחשש שהגרמנים יהרגו את כל האסירים בטרם יצליחו להימלט - החליט גאבורי להימלט בהזדמנות הראשונה. למחרת בערב הוצאו האסירים ללא מפקד, וכשהחשיכו את האורות במחנה טיפסו הוא ושני חבריו דרך גדרות התיל שכבר לא היה מחושמלות. לאחר מספר ימים הופיעו האמריקאים על הכביש המהיר. קצין בשם בנט שיכן אותם בבאד ווריסהופן, ואחר כך הם חזרו יחד עם החיילים למחנה טורקהיים. מאוחר יותר גאבורי סייע לרופא הממונה. עד מהרה קיבל את המסמך הרשמי שהוכיח כי גורש למחנה ריכוז, מה שזיכה אותו גם בנסיעה חינם הביתה, אז הוא יצא ממינכן ברכבת לכיוון צ'כוסלובקיה. בסופו של דבר הגיע לברטיסלאבה ומשם שוב ברכבת לבודפשט.
ב-12 ביוני 1948 התאחדו שתי מפלגות הפועלים בהונגריה (MKP ו- MSZDP), ויצרו את מפלגת העובדים ההונגרית. גאבורי איבד את עבודתו, ומצא עבודה בקושי רב בחברת ייצוא היין הממלכתית. כתוצאה מהדיקטטורה הגוברת, החיים הפכו לבלתי נסבלים יותר ויותר ולכן הוא וחבריו החליטו לעזוב את הארץ. הם לא הצליחו לחצות את הגבול, נתפסו ונלקחו למעצר משטרתי. אחרי שחרורו עד מהרה החלו לעקוב אחרי גאבורי בלשים. ב-2 ביוני 1950, בשתיים בלילה, נשמעה דפיקה בדלת דירתו ולאחר שהישווה את הבלשים בדלת לאנשי הגסטפו, הם הכו אותו, הוא התעורר בחדר משרד בשדרת אנדראשי 60 מטה שרותי הביטחון.
בבית הטרור עריכה
שם הציגו לו הצהרה שכבר הוכנה מראש, שעליה היה אמור רק לחתום, אך מכיוון שהואשם בריגול, הוא לא עשה זאת. אז הוא נלקח לתאו שהוקצה לו, לאחר מכן הוכה שוב הורו לו שוב ושוב: "תחתום על זה מיד!" . לאחר מספר שבועות, הובא בפני גאבור פטר (אייזנברג) ראש המשטרה החשאית ההונגרית.
"השוטרים שלי מתלוננים עליך"
"אם לא ידעת גם לי יש תלונה נגדם, אדוני - עניתי".
מיד כשהחל ב"תלונתו", נכנס לחדר קצין, מכר ותיק נוסף שלו, הוגו נמט (1915–1985), בדרגת סגן אלף.[4] גאבורי היסס לכמה שניות ואז קפץ ממקומו:
"ובכן, נמט... עלית גבוה בדמוקרטיה העממית, בהשוואה לפעם האחרונה שראיתי אותך כשהיית מודיע של הגסטפו. למעשה, אתה לא צריך להיות מופתע שנפגשנו כאן, כי יש כאן ...".
נמט הכה אותו עד שאיבד את הכרתו. הוא התעורר בתא, ועד מהרה נכנס החוקר שלו עם ערימת ניירות ועט וביקש ממנו לכתוב בפירוט כיצד פגש את סא"ל נמט. הוא נשלח למחנה מעצר אך כעבור זמן לא רב שוחרר.
ב-23 באוקטובר 1956 (תחילת המרד ההונגרי), הוא צעד (עם חבר) לכיכר בם, הם הגיעו לשם בשעה חמש אחר הצהריים, ואחרי זה הלך גאבורי לכיכר קושוט עם הקהל. לאחר נאומו של אימרה נאג', פגשו את אלמר פלדווארי-בור, שעידכן אותם על המצור על תחנת הרדיו ההונגרי. הוא נלקח במשאית לפינת רחוב שאנדור ברודי, חייל נתן לו אקדח ותחמושת, אבל גאבורי לא נלחם.
במהומה הגדולה בתקופה זו הוא וחברו נסעו לווינה והמפלגה הסוציאליסטית הצרפתית הציעה להם דירה בצרפת. לאחר מכן, ה-CIA הזמין את ג'רג' אגרי (החבר איתו ברח) לתת הרצאות על הונגריה. אחרי ההרצאות שלו נשמעו מחיאות כפיים סוערות, אבל הקהל היה בדרך כלל מבולבל מהעובדות הקשות, ולכן גאבורי לא שש להמשיך את ההרצאות לאחר זמן מה. הם יצאו לצרפת ללא יעד מוגדר. במהלך מסעם לתוניסיה[5] - שם פגשו גם את חביב בורגיבה, הנשיא הראשון של הרפובליקה של תוניסיה - הוא הציע לאגרי לעבור לקנדה. הם נסעו בחזרה לפריז, שם ביקשו ממנו אנשי ה-CIA לעזור להם, אך הוא סירב.
הם הגיעו למונטריאול באפריל 1957, שם עבד גאבורי בתחילה כבנאי, אחר כך מצא עבודה במפעל לשטיפת כלי מטבח תעשייתיים, לימים הפך לחייט. בכסף שחסך קנה מכונת סריגה, שעליה סרגו הוא ואשתו בגדים במשך 14 שעות ביום. הוא פיתח את העסק הזה שלו והעסיק שלושה עובדים במפעל הסריגה שפתח. לאחר שיחה אחת עם העובדים, החליט שאינו רוצה להיות לא נצלן ולא מנוצל[6] לכן עבר עם משפחתו לטורונטו, שם הפך לנהג מונית ולאחר מכן למנהל של חברת מוניות.
יצירתו עריכה
- Amikor elszabadult a gonosz (When evils were most free). ford. Halász Zoltán. Budapest: Magyar Világ Kiadó. 1991. ISBN 9637815341.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link)
לקריאה נוספת עריכה
- "Gábori György". Petőfi Irodalmi Múzeum.
- Gabori, George: Amikor elszabadult a gonosz. [When evils were most free.] Ford. Halász Zoltán. [Budapest], 1991, Magyar Világ Kiadó. ISBN 9637815341
- Böszörményi Géza: Recsk 1950-1953. Egy titkos kényszermunkatábor története. 3. bőv. kiad. [Szerk. Kiczenko Judit.] Budapest, [2006], Széphalom Könyvműhely. ISBN 963 7486 35 6
ראו גם עריכה
- Nagy Csaba: A magyar emigráns irodalom lexikona. Bp., 2000, Argumentum Kiadó-Petőfi Irodalmi Múzeum és Kortárs Irodalmi Központ.
- Földváry-Boér Elemér: A Kiszolgáltatottak. Recski dokumentum-regény és válogatott írások. [Szerk. Csanád Béla]. Budapest, 1991, Keresztény Értelmiségek Szövetsége.
- Menora; 1981. jún. 13. (Egri György)
- Szivárvány; 1987/22. (Atádi J.)
- Élet és Irodalom; 1989/49. (Mezei K.)
- Gábori György: Ellenállás a szakszervezeti és szociáldemokrata ifjúsági mozgalomban, 1939–1945. Új látóhatár, 1976. (27. évf.) 3. sz. 221-246. o.
הערות שוליים עריכה
- ^ "Recski munkatábor foglyai". Recski Szövetség Egyesület.
- ^ "Raoul Wallenberg társai és ellenségei". youtube.com.
- ^ "USC Shoah Foundation Institute testimony of George Gabori". United States Holocaust Memorial Museum.
- ^ Németh Hugó. Kommunista hatalombirtokosok – 1956. neb.hu (Hozzáférés ideje: 2016. március 6.)
- ^ Közli: Strassenreiter Erzsébet (2004). "Kéthly Anna New York-i levelezéséből (1956. november–1957. március)". Múltunk – Politikatörténeti folyóirat. 49 (1): 236.
- ^ Gantner Ilona (1991-09-09). "Pokolbéli tanulságok". Népszava. 119 (211): 6.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ג'רג' גאבורי".