גאורגיוס המרטולוס

כרוניקן ביזנטי בן המאה ה-9

גאורגיוס המרטולוסיוונית: Γεώργιος Ἁμαρτωλός) היה נזיר בקונסטנטינופוליס בזמן שלטונו של הקיסר הביזנטי מיכאל השלישי (842–867) ומחבר כרוניקה בעלת חשיבות. "המרטולוס" (ביוונית: "חוטא") אינו שמו אלא הכינוי שהוא נותן לעצמו בכותרת יצירתו: "כרוניקה תמציתית מאת כרוניקנים ומפרשים שונים, שנאספו וסודרו על ידי גאורגיוס, חוטא" (ὐπὸ Γεωργίου ἁμαρτωλοῦ). זוהי צורה נפוצה בקרב נזירים ביזנטיים. החוקר הגרמני מהמאה ה-19 קרל קרומבאכר (אנ') מחה נגד השימוש בכינוי זה כשם והציע (והשתמש) בצורה גאורגיוס מונכוס (Γεώργιος Μοναχός, "גאורגיוס הנזיר").[1]

גאורגיוס המרטולוס
"גאורגיוס הנזיר בעבודה", מיניאטורה מתחילת המאה ה-14 מטבר.
"גאורגיוס הנזיר בעבודה", מיניאטורה מתחילת המאה ה-14 מטבר.
לידה המאה ה־9 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־9 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ביזנטיון, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יוונית ביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לא ידוע עליו דבר מלבד הידוע מתוך העדויות הפנימיות של יצירתו, המבססות את תקופתו (בהקדמה הוא מדבר על מיכאל השלישי כקיסר השולט) ועל ייעודו (הוא מתייחס לעצמו מספר פעמים כנזיר).[1]

הכרוניקהעריכה

הכרוניקה מורכבת מארבעה ספרים. הראשון עוסק בהיסטוריה חילונית מאדם ועד אלכסנדר הגדול; השני עוסק בהיסטוריה המקראית; השלישי בהיסטוריה הרומית מיוליוס קיסר ועד קונסטנטינוס; והרביעי ממשיך עד זמנו של המחבר עצמו,[1] עד למותו של הקיסר תיאופילוס (842), שאלמנתו תאודורה החזירה את פולחן האיקונות באותה שנה. הכרוניקה עשויה להיות הסמכות המקורית היחידה בת הזמן לשנים 813–842, כשהאחרת היא (תלוי לתארוך שלה) ה- Scriptor Incertus (אנ') ("הכותב האנונימי על לאון הארמני"). בשל עובדה זו, היא חיונית.[2] כמו בדרך כלל במקרה של כרוניקות מימי הביניים, החלק היחיד שיש לקחת ברצינות תיאור של אירועים בני זמנה של הכרוניקה פחות או יותר. השאר מעניין כדוגמה לרעיונות ביזנטיים על הנושאים והשאלות שהכי עניינו את הנזירים הביזנטים.[1]

גאורגיוס מתאר את האידיאל והעקרונות שלו בהקדמה. הוא השתמש במקורות יוונים עתיקים ומודרניים, התייעץ במיוחד עם חיבורים מחנכים, והשתדל להתייחס לדברים שהיו שימושיים והכרחיים, תוך הקפדה על האמת, במקום לרצות את הקורא על ידי כתיבה אמנותית או יומרות לסגנון ספרותי. אבל מתוך מסה כה גדולה של חומר הוא בחר רק את מה שהכי שימושי והכרחי. למעשה, השאלות שנראו שימושיות והכרחיות ביותר לאנשי הדת בקונסטנטינופוליס במאה ה-9 הן השאלות שנידונות. יש הרבה הרהורים דתיים ותרחיבים תאולוגיים. הוא כותב על איך הומצאו האלילים, מוצאם של נזירים, דתם של הסרצנים, ובמיוחד על המחלוקת האיקונוקלאסטית שזה עתה הסתיימה. כמו כל הנזירים, הוא שנא איקונוקלאסטים. האלימות שבה הוא מדבר עליהם מלמדת עד כמה סמוכה הייתה הסערה וכיצד זיכרון הרדיפות האיקונוקלאסטיות היה עדיין טרי כשהוא שכתב. הוא כותב קטעי ציטוט ארוכים של אבות הכנסייה.[1]

הספר הראשון עוסק באוסף מגוון של אנשים - אדם, נמרוד, הפרסים, כשדים, ברהמינים, אמזונות ועוד. גם בספר השני, למרות שהוא מתיימר לעסוק בהיסטוריה המקראית בלבד, יש לו הרבה מה לומר על אפלטון ועל פילוסופים בכלל. המרטולוס סיים את הכרוניקה שלו עם שנת 842, כפי שמעיד קולופון ברוב כתבי היד.[1]

המשכיםעריכה

אנשים שונים, ביניהם בולט "סימאון לוגותטס" (אנ'), שהוא כנראה סימאון מטפרסטס (אנ'), הסופר המפורסם של חיי קדושים (המאה ה-10), המשיך את ההיסטוריה של גאורגיוס לתאריכים מאוחרים יותר – ההמשך הארוך ביותר מגיע עד שנת 948.[1] בתוספות אלו, שאלות דתיות נדחקות לרקע, תשומת לב רבה יותר מוקדשת להיסטוריה פוליטית, והשפה פופולרית יותר. המשכים נוספים בעלי ערך מועט ממשיכים עד לשנת 1143.[2]

למרות רעיונותיו הגסים והשנאה האלימה לאיקונוקלאסטים, שהופכת אותו תמיד ללא צודק כלפיהם, לחיבורו יש ערך רב לגבי ההיסטוריה של השנים האחרונות לפני הפילוג של פוטיוס.[1] עד מהרה הוא תורגם לסלאבית כנסייתית (אנ') וגם לגאורגית[1] על ידי ארסן מאיקלטו (אנ'). בגרסאות אלה הכרוניקה הפכה למעין מקור ראשון עבור כל ההיסטוריונים הסלאבים המוקדמים,[1] החשוב שבהם הוא נסטור. בתור ספר פופולרי מאוד בתפוצה גדולה הוא שוב ושוב נערך, תוקן וסידור מחדש על ידי סופרים אנונימיים, כך שהשחזור של החיבור המקורי הוא אחת הבעיות הקשות ביותר של הפילולוגיה הביזנטית.[1]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גאורגיוס המרטולוס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה