תיאופילוס, קיסר האימפריה הביזנטית
תיאופילוס (ביוונית ביזנטית: Θεόφιλος; 812–842) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 829–842 והיה הקיסר השני מהשושלת האמורית. תיאופילוס היה בנו של מיכאל השני, קיסר האימפריה הביזנטית ואביו של מיכאל השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית. שלטונו ראה החרפה בפילוג הכנסייה הנוצרית עם השמדה ממושכת של סמלים ופסלים שנחשבו ללא ראויים לפי הכנסייה האורתודוקסית ומלחמות ממושכות נגד הח'ליפות העבאסית.
.jpg) | |||||||||||||
| לידה |
12 במאי 812 אמוריה, האימפריה הביזנטית | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 842 (בגיל 29) קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית | ||||||||||||
| מדינה |
 האימפריה הביזנטית | ||||||||||||
| דת | נצרות יוונית-אורתודוקסית | ||||||||||||
| בת זוג | תיאודורה | ||||||||||||
| שושלת אמורית | |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
ביוגרפיה
עריכה
תיאופילוס נולד באמוריה, פריגיה, האימפריה הביזנטית, בשנת 812. בשנת 820, בגיל 8, אביו, גנרל בצבא הביזנטי הורה על ההתנקשות בחייו של לאון החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית והוכתר בתור מיכאל השני, קיסר האימפריה הביזנטית הראשון מהשושלת האמורית. עם עליית השושלת לשלטון על האימפריה הביזנטית הפך תיאופילוס ליורש העצר הקיסרי מהיותו בנו היחיד של הוריו. שלטונו של מיכאל השני היה אפוף מאבקים של סמכות, ירושה, דת וסדרת אסונות צבאיים בסיציליה וכרתים לידי פלישה של הח'ליפות העבאסית. מיכאל השני נפטר ב-2 באוקטובר 829 ותיאופילוס בן ה-25 ירש את הקיסרות הביזנטית.
תדמית
עריכה
הודות למדיניותו הפעלתנית זכה הקיסר החדש לתמיכה ולהערצה מצד האוכלוסייה הכללית ברחבי האימפריה הביזנטית. תיאופילוס אף השתתף פעם אחת במרוץ מרכבות בבירה קונסטנטינופול. הקיסר בנה את דמותו בפני העם כפטרון של חוק, צדק ולימודים, ונודע בכך שבעת שרכב לכנסייה בימי ראשון איפשר לפשוטי העם, ללא קשר למעמדם, להעלות בפניו תלונות ושאלות על מחלוקות הקשורות לדין הצדק של האימפריה. באחת הפעמים התלוננה אלמנה בפני הקיסר שאחד מן האצילים ממעמד הפרשים הונה אותה. בעקבות התלונה הורה הקיסר על חקירה, שגילתה שאכן אותו פרש מהמעמד הגבוה אשם בהונאה. האיש הורשע והקיסר הוריד אותו מדרגתו.
כתבים בני התקופה, שבעיקר נועדו להאדיר את תדמיתו, מתארים הרגל נוסף של הקיסר הצעיר, שהיה מנוגד לקודים הבסיסיים של היחס לקיסר: תיאופילוס נהג להסתובב ברחובות בירתו מחופש לבן מעמד הביניים, ולשאול את עוברי האורח לדעתם על הבעיות המדיניות של האימפריה. בסיורים אלה נהג גם לבדוק אם הסוחרים מוכרים את סחורותיהם במחירים הוגנים. המוניטין של תיאופילוס כפטרון של למידה נבע לא רק מהשכלתו שלו אלא מפועלו לחזק את החינוך ברחבי האימפריה. הוא הגדיל את הפקולטות של האוניברסיטה בבירה, הגדיל את מספר המרצים שבהן, הביא להכפלת כמות הכתבים בפקולטות אלו והבטיח שהמרצים יקבלו שכר על ידי המדינה.
אדריכלות
עריכה
בין ההישגים של שלטונו של תיאופילוס הייתה בנייה מחודשת של חצר המלוכה הקיסרית בקונסטנטינופול. במהלך הבנייה המחודשת של החצר הקיסרית הורה הקיסר על סגנון בנייה חדש שיהיה מורכב בצורה הומוגנית כצבעים אחידים ובחומרי גלם אחידים. כמות הזהב שהושקעה בחדר הכס הקיסרי הייתה גדולה יותר מאשר בכל מקום אחר ברחבי האימפריה הביזנטית[1]. באותה התקופה של שלטונו התגלו גם מרבצי זהב באזור ארמניה ונבנו דלתות ארד חדשות באיה סופיה, הכנסייה הגדולה בעולם באותה העת שנבנתה בעת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית.
מלחמות
עריכה
הודות לניצחון של לאון החמישי בשנת 814 ומותו המפתיע של קרום (שליט בולגריה), נחתם הסכם שלום בן 30 שנים בין האימפריה הביזנטית לבין האימפריה הבולגרית הראשונה, אשר קודם לכן הייתה הגורם המאיים הגדול ביותר על הבירה של האימפריה הביזנטית, קונסטנטינופול. תיאופילוס חיזק את ההגנות של האימפריה בכל גבולותיה, המפורסם בהגנות אלו היה המבצר שהורה על בנייתו על גדות נהר הדון במטרה למנוע פשיטות של ויקינגים מאזור רוס. באסיה הקטנה נבנו סדרת הגנות לאורך רכסי ההרים של חבל כורדיסטן במטרה להגן מפני פלישה אפשרית מצידה של הח'ליפות העבאסית, שהיוותה את האיום הגדול ביותר על קיומה של האימפריה.
בשנת 839 נפלה העיר הביזנטית של טאראנטו לידי כוחות ערבים, מה שחצה את השטחים הביזנטים בחצי האי האפניני ופגע קשות בעמדה הביזנטית במאבקם נגד הח'ליפות המוסלמית בסיציליה. אף על פי ששלטונו המוקדם של תיאופילוס נודע ביציבות בסיסית בכל הנוגע לגבולות האימפריה הביזנטית, עלייתו של הח'ליפה המוסלמי השאפתן, אל-מעתצם, שינתה את המפה הגאופוליטית. תיאופילוס עמד בשנת 837 בראש צבא ביזנטי שפשט לתוך שטחי הח'ליפות העבאסית ובזז את העיר זפטרה, עיר מולדתו של הח'ליפה. בתגובה החלה מתקפת נגד ערבית בשנה הבאה אשר הצליחה לדחוק את הכוחות הביזנטים המוצבים בגבול ולבזוז את הערים אנקרה ואמוריה.
פועל דתי
עריכהכמו הקיסר לאון, ואביו הקיסר מיכאל השני, תיאופילוס ראה מבחינה תאולוגית את הסמלים והפסלים הדתיים כנוגדים את ערכי הנצרות והורה על השמדתם. הדבר החריף את פילוג הכנסייה הנוצרית שהוביל בסופו של דבר לחלוקתו של העולם הנוצרי בין נצרות קתולית לנצרות אורתודוקסית. לאורך כהונתו של תיאופילוס בשלטון היו מספר דיונים תאולוגים שהכריעו בסופו של דבר כי הסמלים והפסלים הדתיים נוגדים את עקרונות הנצרות. תיאופילוס היה הקיסר הביזנטי האחרון שהורה על מדיניות דתית שכזאת ולאחריו היחס כלפי סמלים דתיים הפך מתון יותר לפי המדיניות שנקבעה בידי בנו הבכור ויורשו, מיכאל השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית. תיאופילוס שלט עד שנת 842, כאשר נפטר בגיל 30 והכתר עבר לבנו מיכאל השלישי.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- תיאופילוס, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הקיסר תיאופילוס, באתר אנציקלופדיה של היסטוריה עתיקה
- תיאופילוס, קיסר האימפריה הרומית המזרחית, באתר Geni
- תיאופילוס, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ לרס בראונוורת', פודקסט ההיסטוריה של רומא