גבינת שמנת

**גבינת שמנת**
מאכלים
סוג	גבינה
מוצא	ארצות הברית
מרכיבים עיקריים	חלב פרה, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
גבינות
סוג חלב	פרות

גבינת שמנת היא גבינה לבנה רכה בטעם עדין, שעל פי הגדרת מנהל המזון והתרופות האמריקאי עליה להכיל לפחות 33% שומן, לחות של לא יותר מ-55% וטווח דרגת חומציות שבין 4.4 ל-4.9.^[1] הגבינה נמכרת בצורת קוביות או במכל. לעיתים נהוג להוסיף לגבינה תיבול כגון שום, בצל, שמיר, זיתים, ואף לקס (סלמון מעושן). גבינת שמנת נבדלת מגבינות אחרות בכך שלא מאפשרים לה להבשיל. יש לצרוך את הגבינה כשהיא טרייה. הגבינה מהווה מרכיב עיקרי בעוגת גבינה ובקינוחים אחרים. נהוג למרוח אותה על בייגל ולאכול אותה עם לקס.

שימוש

גבינת שמנת משמשת במתכונים רבים. במדינות רבות באירופה, נהוג לאכול גבינת שמנת כגבינה לכל דבר ולא כממרח. נהוג להגישה על גבי מגשי גבינה. באיטליה, גושי גבינת שמנת מוגשים בסלטים טריים. ביפן נהוג למרוח גבינת שמנת על גבי קלי. בארצות הברית נהוג למרוח את הגבינה על גבי בייגלים ולחמים מסוגים שונים.

ייצור

חלב מכיל חלבונים שמחזיקים את השומן בצורה נוזלית. כאשר מוסיפים בקטריות לחלב מפוסטר ומחממים אותו לטמפרטורה של כ-23 מעלות צלזיוס, הבקטריות מתחילות להתסיס את החלב והחומציות עולה. כתוצאה מכך, החלבונים מאבדים את המטען שלהם והחלב מתקרש והופך לגבינה.

אם נותנים לבקטריות לפעול יותר מדי זמן, החומציות תעלה יותר מדי והחלב יחזור להיות נוזלי. כדי למנוע זאת, מחממים את הגבינה לטמפרטורה של בין 52 ל-63 מעלות צלזיוס ברגע הנכון כדי להרוג את הבקטריות ולשמור על הגבינה במצב קרוש.

שינויים קלים בזמן החימום יכולים להשפיע על הטעם והמרקם של הגבינה. מכיוון שגבינת שמנת מכילה יותר שומן מגבינות אחרות, יש להוסיף לה מייצבים כמו גואר וגומי חרוב כדי לשמור על חיי המדף שלה.

בהכנה ביתית של גבינת שמנת תהליך ההכנה הרבה יותר פשוט. מערבבים שמנת חמוצה עם גבינה רזה כמו לבן או גבינה לבנה, ואז מניחים את התערובת בחיתול בד כדי לטפטף את הנוזלים המיותרים עד שמגיעים לריכוז השומן הרצוי.^[2]^[3]