גבירול גולדרינג
גְּבִירוֹל בנימין (גבי) גולדרינג (נולד ב-6 בפברואר 1926) הוא פיזיקאי גרעין ישראלי ופרופסור אמריטוס בפקולטה לפיזיקה במכון ויצמן למדע, ממייסדי המחלקה לפיזיקה גרעינית במכון. לשעבר יושב ראש המועצה המדעית של המכון וחבר הוועדה לאנרגיה אטומית. חתן פרס לנדאו למדעים ומחקר לשנת 1972.
 | |
| לידה |
6 בפברואר 1926 (בן 98) פרנקפורט, גרמניה   |
|---|---|
| תאריך עלייה | דצמבר 1933 |
| עיסוק | פיזיקאי |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט | שמואל דוונס |
| מוסדות | מכון ויצמן למדע |
| פרסים והוקרה | פרס לנדאו (1972) |
| תרומות עיקריות | |
| ניהול מאיצי החלקיקים "ואן-דר-גראף", "טנדם" והמאיץ ע"ש קופלר במכון ויצמן למדע, חקר המבנה הגרעיני תחת תנאי קיצון, לרבות תהליכי נוקלאוסינתזה ואסטרופיזיקה גרעינית | |
  | |
ראשית חייו עריכה
גבירול גולדרינג נולד בפרנקפורט שבגרמניה, בנם היחיד של ד"ר פסח גולדרינג ודורה (דבורה) לבית זליגמן.[1] אביו, יליד רוסיה, היה חוקר תולדות הציונות.[2]
בדצמבר 1933 עלה עם משפחתו לארץ ישראל[3] והם התיישבו בירושלים. גולדרינג התחנך בגימנסיה העברית רחביה,[4] וניגן בפסנתר מגיל צעיר.[5]
תחילת דרכו האקדמית עריכה
ב-1945 החל ללמוד לתואר שני בפיזיקה (במסלול ישיר) בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים והיה מתלמידיו המובהקים של יואל רקח, שהיה המנחה שלו. ב-1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, היה אחד מששת תלמידיו של רקח אשר הועברו מירושלים לרחובות ועסקו בפיתוח תותח ללא רתע במסגרת חיל המדע (חמ"ד).[6] באחד מהניסויים בחולות ראשון לציון, כמעט שנהרג.[5]
ב-1949 השלים את לימודיו. לאחר המלחמה, נשלח בדומה לחמשת חבריו המצטיינים ללימודי דוקטורט בחו"ל, מתוך כוונה לשלבם בעשייה הביטחונית עם חזרתם לישראל. גולדרינג ביצע את לימודי הדוקטורט באימפריאל קולג' בבריטניה, בהנחיית פרופ' סמואל דבונס (אנ').[7][5] עבודת הדוקטורט שלו, שהוגשה ב-1953, נשאה את הכותרת "הפליטה של זוגות אלקטרון-פוזיטרון מגרעינים קלים".[8]
גולדרינג שב למכון ויצמן ב-1954 ונמנה עם ראשוני החוקרים במחלקה לפיזיקה גרעינית שאך הוקמה, ובראשותה עמד חברו עמוס דה-שליט. בשנים 1955–1957 ביצע השתלמות פוסט-דוקטורט במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ופיקח על בניית מאיץ הוואן-דר-גראף שנבנה שם עבור מכון ויצמן.[5]
מחקר עריכה
עם שובו לישראל ולמכון ויצמן, עמד גולדרינג בראש צוות החוקרים שביצע ניסויים במאיץ החדש.[9][10] בראשית שנות ה-60 מונה לפרופסור חבר ובהמשך לפרופסור מן המניין. ב-1965, עם חנוכת המאיץ החדש מדגם "טנדם", עבר להוביל את צוות החוקרים שפעלו במסגרתו,[11] וב-1975 לאחר שהוקם המאיץ על-שם קופלר (מרכז קנדה לפיזיקת חלקיקים), החל לנהלו. ב-1991 יצא לגמלאות, אך המשיך לבצע מחקר פעיל גם לאחר מכן.
בעשורים המאוחרים לפעילותו, עסק בחקר המבנה הגרעיני תחת תנאי קיצון בשלושה היבטים מרכזיים: מדידת מומנטים מגנטיים של מצבי ספין גבוהים ביותר באזור ה"סופר-מעוות" (superdeformed region); חקר גרעינים בלתי יציבים ובעלי ערכים גבוהים של איזוספין; מדידת אפקטים קטנים ביותר של אי-שימור זוגיות. במסגרת כך עסק, יחד עם פרופ' מיכאל הס, בחקר אסטרופיזיקה גרעינית והשניים ביצעו ניסיונות החיוניים להבנת ה"פאזל" של נייטרינו סולארי ותהליכי הנוקליאוסינתזה ביקום. לאורך השנים שיתף פעולה עם קבוצות מחקר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, CERN, אוניברסיטת דרמשטאדט ומאיץ היונים הלאומי הגדול GANIL (אנ') בצרפת.
עם תלמידיו נמנים הפרופסורים זאב וגר, עוזי סמילנסקי ומיכאל הס ממכון ויצמן, דניאל אשרי מאוניברסיטת תל אביב, רפי קליש מהטכניון, ואילן בן-צבי (אנ') מהמעבדה הלאומית ברוקהייבן בארצות הברית.
תפקידים ניהוליים וציבוריים עריכה
ב-1964 היה חבר בוועדת המדעית המארגנת של "מחנה הנופש לנוער שוחר מדע", שהיווה מסגרת ראשונה מסוגה בישראל.[12]
ב-1966 מונה לחבר מליאת רשות השידור,[13] וב-1967 מונה לחבר ועדת המשנה למחקר של הוועדה לאנרגיה אטומית.[14]
בשנים 1967–1968 כיהן כיושב ראש המועצה המדעית של המכון, זאת לאחר שכיהן במשך כשנה כסגן היו"ר.[15]
פרסים והוקרה עריכה
- פרס לנדאו למדעים ומחקר (1972)[16]
- הקתדרה ע"ש ליידי דייוויס לפיזיקה ניסיונית (1972–1992)
חיים אישיים עריכה
גולדרינג היה נשוי לחנה (לבית כהן), ד"ר לפיזיקה ומומחית ארצית להוראת המדעים, מ-1950 ועד לפטירתה ב-2013.[17][18] להם בן, בת ונכדים.
מתגורר במכון ויצמן.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ מודעת אבל - דורה גולדרינג, מעריב, 15 בינואר 1978
- ^ לזכר נעדרים - ד"ר פסח גולדרינג, דבר, 18 ביוני 1956
- ^ פסח גולדרינג, באתר MyHeritage
- ^ 63 בוגרים ובוגרות קיבלו את תעודותיהם בגימנסיה העברית בירושלים, המשקיף, 13 ביולי 1944
- ^ 1 2 3 4 משה אפשטיין, מויה, סיפור חיים, באתר גמלאי דירוג המחקר של רפא"ל, 2014
- ^ יגאל תלמי, אורי הבר-שיים, גדעון יקותיאלי, ישראל פלח, עמוס דה-שליט וגולדרינג עצמו
- ^ יאיר קוטלר, חוקרי הגרעין הישראליים, הארץ, 13 בספטמבר 1957
- ^ Gvirol Goldring, The emission of electron positron pairs from light nuclei, Imperial College London, 1953
- ^ מכשיר 'ואן דה גראף' לחקר גרעיני הופעל במכון ווייצמאן ברחובות, הצופה, 3 במרץ 1958
- ^ יצחק יעקבי, מאיץ־פרוטונים במגדל־המדע, דבר, 4 במרץ 1958
- ^ מאיץ־חלקיקים מהמשוכללים בעולם ייחנך היום רשמית במכון וייצמן, הַבֹּקֶר, 5 באפריל 1965
- ^ "חממה" למדענים צעירים במכון וייצמן ברחובות, מעריב, 6 ביולי 1964
- ^ חברים חדשים מונו למליאת רשות השידור, דבר, 14 ביוני 1966
- ^ חברי ועדות המשנה של הוועדה לאנרגיה אטומית, הצופה, 6 באפריל 1967
- ^ ברגר וגולדרינג - בראש המועצה למדע במכון־ויצמן, היום (עיתון ישראלי), 22 ביוני 1966
- ^ שאול הון, זכו בפרסי מחקר מטעם קרן לנדאו, מעריב, 25 בדצמבר 1972
- ^ אורי גניאל, בת שבע אלון, רחל ברדה, חיים גניאל, דברים לזכרה של חנה גולדרינג ז"ל, באתר מורי הפיזיקה (עיתון "תהודה"), אוגוסט 2014
- ^ מודעת הנישואין של גבירול וחנה גולדרינג, הארץ, 14 במרץ 1950