גוף שנתת בי

גוף שנתת בי הוא ספר שירה מאת אלחנן ניר בעריכת לאה שניר, שיצא לאור בעברית בשנת 2019, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

אלחנן ניר
עטיפת גוף שנתת בי JK75.jpg
מידע כללי
שפת המקור עברית
סוגה שירה
הוצאה
הוצאה הוצאת הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה 2019
מספר עמודים 93
עורך לאה שניר
סדרה
סדרת ספרים ריתמוס : סדרה לשירה
קישורים חיצוניים
מסת"ב ISBN 9789650209339
הספרייה הלאומית 990055554200205171

הספרעריכה

הספר כולל מגוון שירים העוסקים ברגשות ובהתמודדויות של אדם דתי; בהם שירים העוסקים בנושאיים אמוניים דוגמת "איש האמונה אף פעם לא בודד", שירים העוסקים בהתמודדויות זוגיות דוגמת "נָאר תֵּירֶע" ושירים העוסקים ברווקות מאוחרת דוגמת "טליה אמרה לו שלא".

על השירים הבולטים בספר נמנים גם "הגוף הזה לך" ו"על הפסטרמה והחמוצים".

מרבית השירים כוללים מילים מהמקורות היהודיים, לעיתים תוך שינוי מהמשמעות המקורית או תוך עימות ישיר מול מושכלת יסוד. כך למשל השיר "איש האמונה אף פעם לא בודד" ששמו מהדהד את שם הספר "איש האמונה הבודד" של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק נפתח בשורה "בַּיְשִׁיבָה לִמְּדוּ אוֹתִי שֶׁאִישׁ הָאֱמוּנָה אַף פַּעַם לֹא בּוֹדֵד/ אֲבָל הַחַיִּים גִּלוּ דְּבָרִים אֲחֵרִים..."

העורך מתאר את הספר:
"[הספר] עוסק בהתרוצצות האדם מול נפשו ואמונתו, בשבר ובתיקון, במתח בין גוף לרוח, ובכאבי המקום והזמן הזה. ספר זה מצטרף לספרי השירה הקודמים שלו, שהפכו למעין ספרי תפילה ומסע עבור רבים המבקשים למצוא שפת עומק חדשה, מלאה כנות, חמלה והומור לחיים אנושיים ויהודיים עכשוויים"[1]

ביקורת על הספרעריכה

אלי הירש מתאר את חשיבותו התרבותית הייחודית של הספר:
"גוף שנתת בי הוא הטוב בספריו של ניר, דווקא בזכות משהו נינוח ורך יותר שאפשר למצוא בו בהשוואה לספריו הקודמים. יש בספר גם שירים מרים מאוד, בעיקר על הפחד והיתמות הכרוכים בחיים בצילו של האל, קרוב מדי לבדידותו, ובכל זאת השירים הבולטים הם אלה שלמרות עצבותם יש בהם גם הומור עדין, אירוניה מלטפת, עין טובה וחוכמה שאין בה אפילו שמץ של התחכמות או התלהמות. דתיים וחילונים יכולים לרוות עונג משיריו, כי ניר חותר אל המקום העמוק ביותר - אל הצד השווה, המשותף, של שני העולמות."[2]

יותם ראובני עמד על זווית נוספת של הספר:
"ניר מצליח להביא מושגים מהעולם הדתי לרמה שכל חילוני יכול לפחות להבין... למרות הכל, אין מדובר בסוכן דתי המבקש לשתול זרעי אמונה בקרב קוראיו החילונים. הוא מדבר בשפה שהוא מכיר... שיריו של ניר בספר הזה ראויים לתשומת לב, ולו בזכות משחקי הקרבה והריחוק במחול הדתי־החילוני שהוא מתאר..."[3]
יותם ראובני מסכם את הספר: "יצירה ייחודית שהיא סוג של תפילה לא־דתית"[3].

ד"ר יהושבע סמט-שינברג ניתחה בהרחבה מאפיין בולט אחר בספר:
"ישנה תופעה אחת בולטת בנוכחותה בספר השירים הזה... את התופעה השירית הזאת כיניתי בהעדר שם מוגדר ומנוסח על ידי חוקרי ספרות אחרים: "דוֹסיזְמים", לאמור: כל אותם שימושי לשון המשבצים כפסיפס את הטקסט ומכילים ארמיזמים, קבליזמים, ידישקייטיזמים, רמב"מיזמים, הרבסולבייצ'יקיזמים ושג"ריזמים; וכל אותם ציטוטים תורניים, ישירים ועקיפים, הנתונים כמוטו הפותח את השיר, וכל השיבוצים המקראיים, משנאיים, תלמודיים וחסידיים, כנתינתם, או תוך שינוי מסוים, וכל האינטרטקסטואליות האינטנסיבית המרפררת לכל רחבי ארון הספרים היהודי"[4].

קישורים חיצונייםעריכה

על הספר:

הערות שולייםעריכה