פתיחת התפריט הראשי
  גוש האירו (19)
  מדינות האיחוד האירופי המחויבות להצטרף לגוש האירו בעתיד (7)
  מדינות חברות באיחוד האירופי בעלות פטור מהצטרפות לגוש האירו (2)
  אזורים מחוץ לאיחוד האירופי המשתמשים באירו בהסכם (4)
  אזורים מחוץ לאיחוד האירופי המשתמשים באירו ללא הסכם (2)
איגוד הסחר החופשי האירופיאזור שנגןהאזור הכלכלי האירופימועצת אירופההאיחוד האירופיגוש האירושווייץאיסלנדליכטנשטייןנורווגיהאלבניהבוסניה והרצגובינהמקדוניה הצפוניתמונטנגרוסרביהמולדובהאוקראינהאזרבייג'ןגאורגיהקזחסטןבלארוסרוסיהארמניהקריית הוותיקןסן מרינומונקואנדורהטורקיהקרואטיהבולגריההממלכה המאוחדתרומניהצ'כיהדנמרקהונגריהליטאפוליןשוודיהקפריסיןאירלנדאוסטריהבלגיהאסטוניהפינלנדצרפתגרמניהיווןאיטליהלוקסמבורגלטביהמלטההולנדפורטוגלסלובקיהסלובניהספרד
דיאגרמת ון אינטראקטיבית המציגה את הקשרים בין ארגונים והסכמים אירופיים שונים

גוש האירואנגלית: Euro area או Eurozone) הוא כינוי לאיגוד כלכלי ומוניטרי של 19 חברות האיחוד האירופי בהן האירו מהווה את ההילך החוקי. הבנק המרכזי האירופי הוא הסמכות המוניטרית העליונה של גוש האירו, ובראשו עומד הבנקאי האיטלקי מריו דראגי.

בגוש האירו חברות בשלב זה, המדינות: אוסטריה, בלגיה, קפריסין, אסטוניה, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, אירלנד, איטליה, לוקסמבורג, מלטה, הולנד, פורטוגל, סלובניה, סלובקיה, ספרד, לטביה וליטא.

מתוך 11 מדינות הנוספות החברות באיחוד האירופי, שמונה מחויבות על פי אמנת מאסטריכט להצטרף לגוש האירו, כאשר יעמדו בדרישות הכניסה. שוודיה, דנמרק ובריטניה אינן מחויבות להצטרף על אף חברותן באיחוד. 4 מדינות זעירות - אנדורה, מונקו, סן-מרינו וקריית הוותיקן הגיעו להסכם עם האיחוד האירופי המאפשר להם להשתמש באירו כמטבע הרשמי במדינה. הסכם זה אינו מקנה להן את הזכות להיות חלק מגוש האירו ואין להן ייצוג בהנהלת הבנק המרכזי האירופי.

בעוד המדיניות המוניטרית נקבעת על ידי הבנק המרכזי האירופי (ECB), למדינות החברות בגוש האירו אין ממשלה מאוחדת, משרד אוצר מאוחד או מדיניות פיסקלית מחייבת, אולם משבר החוב האירופי הביא לפעולה מתואמת של המדינות העיקריות החברות בגוש האירו ויצירת מנגנון היציבות הפיננסית האירופית.

החברות בגוש האירועריכה

ב-1998 ייסדו 11 מדינות את גוש האירו וב-1 בינואר 1999 הפך האירו למטבע המרכזי במדינות אלו. עם השנים הצטרפו לגוש האירו גם יוון, סלובניה, קפריסין, מלטה, סלובקיה, אסטוניה, לטביה וליטא:

מדינה שנת הצטרפות אוכלוסייה (במיליונים) תמ"ג נומינלי (2009) (במיליוני דולר)
אוסטריה   אוסטריה 1999 8.3 384,908
בלגיה   בלגיה 1999 10.7 468,522
קפריסין   קפריסין 2008 0.8 24,910
אסטוניה   אסטוניה 2011 1.3 19,120
פינלנד   פינלנד 1999 5.3 237,512
צרפת   צרפת 1999 64.1 2,649,390
גרמניה   גרמניה 1999 82.1 3,330,032
יוון   יוון 2001 11.3 329,924
אירלנד   אירלנד 1999 4.5 227,193
איטליה   איטליה 1999 60.1 2,112,780
לוקסמבורג   לוקסמבורג 1999 0.5 52,449
מלטה   מלטה 2008 0.4 7,449
הולנד   הולנד 1999 16.5 792,128
פורטוגל   פורטוגל 1999 10.6 227,676
סלובקיה   סלובקיה 2009 5.4 87,642
סלובניה   סלובניה 2007 2.0 48,477
ספרד   ספרד 1999 47.7 1,460,250
לטביה   לטביה 2014 2.1

9

49,890
ליטא   ליטא 2015 3.5 94,584
הגוש האירופי 329.94 12,475,099

נספחים לגוש האירועריכה

חלק מהטריטוריות הצרפתיות שמעבר לים אימצו את האירו כהילך החוקי:

ל-4 מדינות הסכם רשמי עם האיחוד האירופי בהקשר לשימוש באירו:

מדינות ואזורים בהם האירו משמש הילך חוקי דה פקטו:

התרחבות גוש האירועריכה

כיום ישנן 9 מדינות החברות באיחוד האירופי אך האירו לא משמש בהן כמטבע המרכזי. על מנת להצטרף לגוש האירו כל מדינה חייבת לעמוד במשך שנתיים ב-II ERM (התאמה מדורגת לשע"ח האירו). מתחילת 2009 הבנקים המרכזים של אסטוניה, לטביה, ליטא ודנמרק הכריזו כי יפעלו בהתאם ל-II ERM.

אדמיניסטרציה וייצוגעריכה

המדיניות המוניטרית בכל מדינות הגוש האירופי, מנוהלת על ידי הבנק המרכזי האירופי (ECB) ונציגי המדינות בהן האירו משמש כמטבע המרכזי (Eurosystem). על מנת לתאם בין המדינות החברות באיחוד האירופי שאימצו את האירו לבין המדינות שלא אימצו, הוקם גוף המאחד בתוכו את כל 28 מדינות האיחוד האירופי (ESCB) ובו מתבצע התיאום בין הבנקים המרכזיים של המדינות החברות.

גוש האירו מיוצג פוליטית על ידי שרי האוצר של המדינות החברות (Euro Group). יום לפני התכנסות המועצה הכלכלית–פיננסית האירופית (אקופין) נוהגים להיפגש שרי האוצר של גוש האירו. כאשר דנים במועצה בנושאים הקשורים לאירו בלבד, זכות ההצבעה נתונה לקבוצה זו בלבד.

ראש ממשלת לוקסמבורג, ז'אן-קלוד יונקר העומד בראש שרי האוצר של מדינות גוש האירו (Euro Group) הציע באפריל 2008 כי יהיה ייצוג יחיד עבור גוש האירו בקרן המטבע העולמית (IMF) ובכך, לשנות את המצב הנוכחי בו כל מדינה מייצגת את עצמה. יונקר טען כי פיצול זה יוצר חוסר תיאום ומבוכה בין החברות. עד עתה לא התקבלה החלטה בנושא.

מדיניות פיסקליתעריכה

כל מדינה מנהלת בעצמה את המדיניות הפיסקלית. ישנם קווים מנחים וקיים תיאום בין המדינות בגוש האירו. לטובת יציבות האירו, נדרשות חברות הגוש לכבד את האמנה ליציבות וצמיחה (SGP) המגבילה את החוב הלאומי לעד 3% מהתל"ג השנתי. מדינות רבות בגוש עברו על הנחיה זו במשך השנים. הניהול הפיסקלי העצמאי של כל מדינה עלה לדיון מחודש לאחר המשבר הכלכלי והיקלעותן של מספר מדינות, בהן יוון, למצב של כמעט "חדלות פרעון". האינטרס של גוש האירו הוא לשמור על יציבות המדינות החברות (על מנת לשמור על יציבותו שלו). ניהול מדיניות פיסקלית לא אחראית מצד אחת החברות משפיע על מדינות אחרות בגוש האירו.

היסטוריה של התהליך - לוח הזמנים[1]עריכה

  • 1946 - וינסטון צ'רצ'יל נואם באוניברסיטת ציריך בזכות הקמת "ארצות הברית של אירופה" אשר תביא תקוה לשיפור ברמת חייהם של מאות מיליונים.
  • 1951 - יסוד קהילת הפלדה והפחם של אירופה (ECSC) בהשתתפות בלגיה, צרפת, גרמניה, הולנד, לוקסמבורג ואיטליה.
  • 1957 - חתימת אמנת רומא ליצירת הקהילה הכלכלית האירופאית (EEC).
  • 1992 - חתימת אמנת מאסטריכט ליצירת האיחוד האירופי ומטבע אחיד.
  • 1995 - 16 בדצמבר, נקבע שמו הרשמי של המטבע האירופי (תחילית של המילה אירופה בשפות השונות: יורו, אירו, אוירו, וכדומה)
  • 1999 - 1 בינואר. השקת המטבע האירופי ב-11 מדינות במקביל למטבעות הלאומיים, ליצירת האיחוד המוניטרי הגדול בהיסטוריה.
  • 2001 - יוון מצטרפת לאיחוד ומאמצת את המטבע החדש לאחר 2600 שנה של שימוש במטבע הלאומי שלה, הדרכמה.
  • 2002 - 1 בינואר. היורו מחליף באופן רשמי את המטבעות הלאומיים.
  • 2003 - שוודיה עורכת משאל עם בנוגע להצטרפות לגוש היורו, המסתיים בהחלטה שלילית.
  • 2004 - 15 בנובמבר. יוון מודה כי אינה עומדת, ומעולם לא עמדה בקריטריונים להצטרפות לגוש היורו, וכי כל הנתונים שמסרה היו מעוותים או מוסתרים.
  • 2007 - סלובניה מצטרפת לגוש היורו.
  • 2008 - מלטה וקפריסין מצטרפות לגוש היורו. ביולי נמכר יורו אחד תמורת 1.6 דולר אמריקני.
  • 2009 - סלובקיה מצטרפת לגוש היורו. המטבע נמצא בשימוש ישיר של 332 מיליון בני אדם, ושל 175 מיליון נוספים אשר מטבעותיהם מוצמדים ליורו. כשליש מעתודות המט"ח בעולם נקובות ביורו. 17 כלכלות גוש היורו מהוות את הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. משבר החובות האירופי מתחיל רשמית בחודש נובמבר כתוצאה ממשבר החובות של דובאי. ראש ממשלת יוון מודיע בדצמבר כי כלכלת ארצו נמצאת במצב חמור.
  • 2010 - 2 במאי. יוון הופכת למדינה הראשונה בגוש היורו הנזקקת לחילוץ פיננסי. חבילות חילוץ נוספות מוענקות לאירלנד ולפורטוגל.
  • 2011 - אסטוניה מצטרפת לגוש האירו.כ-16 מיליון בני אדם מובטלים רשמית בגוש היורו, הנתון הגבוה ביותר מאז 1998. המשקיע וורן באפט מכריז כי מערכת גוש היורו אינה פועלת.
  • 2014 - 1 בינואר. לטביה מצטרפת לגוש האירו.
  • 2015 - 1 בינואר. ליטא מצטרפת לגוש האירו.

אפשרות הצטרפות ישראל לגוש האירועריכה

בעבר עלו רעיונות בישראל להחליף את מטבע השקל חדש בדולר אמריקאי, גם רעיונות בדבר החלפת המטבע המקומי באירו נדונו. בנק ישראל אמד בצורה כמותית את היתרונות והחסרונות הגלומים במהלך אפשרי של ויתור על השקל הישראלי, הצטרפות לגוש האירופי ואימוץ האירו.[2] המסקנה אליה הגיעו עורכי המחקר היא, כי החיסכון כתוצאה מהצטרפות לגוש האירו זניח. בנק ישראל מחזיק ברזרבות של מט"ח כאשר כ-65% מהרזרבות מוחזקים בדולרים וכ-30% באירו[3]

ההתמודדות של ישראל עם המשבר הכלכלי העולמי הייתה טובה יותר מאשר גוש האירו:[4] הצמיחה בישראל בשנת 2008 ו-2009 הייתה של 4% לעומת 0.5% ו-0.7% בהתאמה בגוש האירו.

נגיד בנק ישראל לשעבר ויו"ר ג'י.פי מורגן אינטרנשיונאל באותה עת, יעקב פרנקל, הגדיר את גוש האירו[5] כמיטה חולה. בנאום בוועידת ישראל לעסקים ב-2010 התייחס פרנקל לגירעון התקציבי בו נמצאות חברות רבות בגוש האירופי ובכך רמז על דעתו בדבר הצטרפותה של ישראל לאיחוד האירו.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גוש האירו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה