גירוש יהודי אוסטריה
גירוש יהודי אוסטריה (מכונה גם גזרת וינה או גזרות אוסטרייך) היה גירוש בכפייה של הקהילות היהודיות בארכידוכסות אוסטריה בשנת 1421 בהוראת אלברכט השני, מלך גרמניה. במסגרת הגירוש בוצעו הטבלה כפויה לנצרות והוצאה להורג בשריפה.
רקע
עריכה
.JPG)
במאות ה-13 וה-14, יהדות אוסטריה נהנתה - בהשוואה לאזורים אחרים - מהגנה וביטחון נרחבים, אם כי גם באוסטריה היו מדי פעם רדיפות (למשל ב-1338 בגלל חילול לחם הקודש בפולקאו (אנ')). היו קהילות יהודיות עשירות במקומות רבים בדוכסות אוסטריה, כשהחשובות ביותר היו בוינה, קרמס אן דר דונאו ווינר נוישטאדט. גם היום, שמות הרחובות יודנפלאץ ו-Schulhof (בית כנסת) מזכירים את הרובע היהודי ששכן באינרה שטאדט. היהודים לא הורשו לעסוק במלאכה, שהייתה מאורגנת בקפדנות בגילדות; הענף החשוב ביותר בו עסקו היהודים היה הלוואות בריבית ומסחר. שגשוגם של יהודים רבים הוביל להאשמות מצד בעלי חוב נוצרים.
בתחילת המאה ה-15 הורע מצבם של היהודים באוסטריה. אירוע שהשפיע על מצב היהודים באופן דרסטי היה השריפה ברובע היהודי של וינה שפרצה בבית הכנסת (אנ') ב-5 בנובמבר 1406. סיבת השריפה לא ידועה, אך בעקבותיה אירעה ביזה נרחבת ופרעות ביהודים, כנראה גם עקב אובדן חפצי ערך ממשוכנים. שגשוגה וחשיבותה הכלכלית של היישוב היהודי נפגעו קשות מהשריפה. ייתכן שהקהילה היהודית הייתה מעורבת גם במחלוקות בין לאופולד הרביעי, דוכס אוסטריה וארנסט, דוכס אוסטריה על האפוטרופסות של הדוכס הקטן אלברכט, שבמהלכם הוצאו להורג ראש עיריית וינה קונרד וורלאוף (אנ') וחברי מועצת העיר הנס רוק וקונרד רמפרסטורפר ב-11 ביולי 1408.
מה הניע את הדוכס אלברכט להשמיד את הקהילות היהודיות, אפשר רק לנחש: זה כנראה היה שילוב של מניעים כלכליים, פוליטיים ודתיים שלא היה להם קשר להאשמות שהושמעו בפומבי נגד היהודים.
שיתוף פעולה עם ההוסיטים
עריכהמאז קיץ 1419, מלחמות ההוסיטים הרסו את ממלכת בוהמיה. גם אוסטריה השכנה נפגעה: כוחות הוסיטים עברו גם בצפון אוסטריה תחתית והגיעו לקרמס. במספר מסמכים נאשמים היהודים בשיתוף פעולה עם ההוסיטים, למשל בהצהרה מהפקולטה התיאולוגית של וינה ב-9 ביוני 1419 הואשמו היהודים בסחר בנשק. לא ניתן לקבוע אם חלק מהטענות הללו היו מוצדקות. בכל מקרה, ההוסיטים לא גילו כמעט אהדה ליהודים: הקהילה היהודית בחומוטוב (אנ') התחמקה ב-16 במרץ 1421 לאחר כיבוש העיר על ידי ההוסיטים מהטבלה כפויה לנצרות באמצעות התאבדות המונית.
חילול לחם הקודש
עריכהההאשמה בחילול לחם הקודש שימשה שוב ושוב כעילה לרדיפת יהודים בימי הביניים ובעת החדשה. הסיבה הרשמית לגירוש שהחל בשנת 1420 הייתה חילול לחם הקודש שבוצע לכאורה על ידי יהודי עשיר מאנס (אנ') הסמוכה לוינה בשם ישראל.
המאורעות בשנים 1420–1421
עריכה
ב-23 במאי 1420, ציווה הדוכס אלברכט כי כל היהודים באוסטריה יגורשו. לאחר כחודש (לפי כמה מקורות ב-21 ביוני), גורשו היהודים העניים מאוסטריה על סירות במורד הדנובה, בעוד העשירים נכלאו. ישנם דיווחים רבים על התעללות ועינויים, כדי "לשכנע" יהודים לבצע טבילה לנצרות וכדי לסחוט חפצי ערך מוסתרים. ככל הנראה תנאי הכלא הלכו והחמירו מיום ליום: עקב התעללות, התאבדויות ותנאי כלא גרועים – מתו אסירים רבים. אפשרות של טבילה כפויה לנצרות ניתנה לילדים מתחת לגיל 15, צעד שהוביל להתערבות דיפלומטית של האפיפיור מרטינוס החמישי, שהצליחה לפחות חלקית: האפיפיור קבע בצו מ-1 בינואר 1421 כי באוסטריה ובונציה אין להטביל לנצרות ילדים מתחת לגיל 12 נגד רצונם.[2]
ב-12 במרץ 1421 פורסם צו של הדוכס אלברכט, שדן את היהודים למוות. בנוסף ל"רשעות" הכללית של היהודים, הנימוק המובא הוא בראש ובראשונה חילול לחם הקודש: "בגלל המעשה... נגד הקודש...[3] באנס...". הוצאתם להורג ושריפת הגופות של יהודי וינה הנותרים, 92 גברים ו-120 נשים, התרחשה באותו יום בוינה. מאוחר יותר בוצע חיפוש באפרם של הנשרפים לאיתור זהב ותכשיטים נוספים.
לאחר שהיהודים נשרפו, נהרגו או היגרו, החרים הדוכס את הרכוש שהשאירו והרס את בית הכנסת. האבנים מבית הכנסת לשעבר שימשו לבניית אוניברסיטת וינה.
"גזירת וינה"
עריכה
המקור היהודי החשוב ביותר לגירוש מכונה "גזירת וינה".[4] העותקים העתיקים ביותר ששרדו של גזירת וינה הן מהמאה ה-16, עותק שנכתב כנראה זמן קצר לאחר אירועי 1421. ייתכן שהכותב הוא יהודי אוסטרי שגורש להונגריה. כתב היד כתוב בגרמנית יהודית, באותיות עבריות ובמספר רב של ניסוחים וביטויים יהודיים ספציפיים. הגרסאות היהודיות-גרמניות ששרדו הן כמעט בוודאות תרגומים מעברית. גזירת וינה נחשב למקור מהימן. פרטים רבים (כמו מספר הקורבנות במהלך הרג האסירים בוינה ושריפת הגופות) נמצאים רק בגזירת וינה.
מספר קהילות יהודיות שהרסן ידוע ממקורות אחרים (למשל מודלינג, פרכטולדסדורף וטולן) אינן מוזכרות בגזירת וינה; הסיבות לכך אינן ידועות.
השפעה
עריכההחיים היהודיים בדוכסות אוסטריה נהרסו במידה רבה, אך לא לחלוטין. מסמכים רבים מדווחים על חפצי ערך, בתים, אדמות וכו', שנגנבו מיהודים ונמכרו או נמסרו לנוצרים. בשנת 1423 השתלט הדוכס אלברכט על השלטון במורביה, ולאחר מכן הייתה שם גם רדיפת יהודים, למשל בשנת 1426 גורשו היהודים מייהלבה. בסטיריה, שבשליטת הדוכס ארנסט, נותרו היהודים ללא הפרעה. בנו של אלברכט לסלו החמישי, מלך הונגריה המשיך במדיניות האנטי-יהודית של אביו וגירש את היהודים מאולומואוץ, ברנו, זנוימו (אנ'), ורוצלב ומקומות נוספים במורביה ושלזיה. רק תחת פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, הסתיימו הרדיפות.
במאה השבע עשרה הוקם שוב גטו יהודי בוינה, ברובע לאופולדשטאדט.
קישורים חיצוניים
עריכה- רדיפות ועלילות | הקהילות היהודיות באוסטריה
- Wiener Gesera, www.jewishvirtuallibrary.org
- גזירת איסטרייך וק"ק ווינה, באתר אוצר החכמה
- ברנפלד, שמעון בן משה, ספר הדמעות - ב, ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- יתד נאמן, מוסף שבת קודש - תשסד 45 - מטות מסעי, תשסד 45, באתר אוצר החכמה.
- אונגרפלד, משה בן יצחק, וינה, באתר אוצר החכמה.
הערות שוליים
עריכה- ^ Schedel erwähnt die Ereignisse von 1421 nicht. Der Holzschnitt wird dreimal verwendet und illustriert Ereignisse aus den Jahren 1298, 1337 und 1492, bei denen das öde jamerig und trostlose volck der iuden … verprennt worden ist; in zwei Fällen lautete die Anklage auf Hostienfrevel.
- ^ Zur Bulle Licet Iudeorum omnium siehe Shlomo Simonsohn: The Apostolic See and the Jews. Documents, Bd. 2: 1394–1464. Pontifical Institute of Mediaeval Studies, Toronto 1989, ISBN 0-88844-095-2, S. 695–697.
- ^ da zu
- ^ גזרת וינה. 1421, באתר הספרייה הלאומית