גמ"ח הלוואות

מצווה המחייבת עזרה לזולת

גמ"ח הלוואות (מכונה בקיצור גמ"ח, ראשי תיבות של גמילות חסדים, או קופת גמ"ח) הוא מוסד פיננסי חוץ-בנקאי יהודי-מסורתי שייעודו מתן הלוואות ללא ריבית לנצרכים.

הגמ"ח הוא מוסד מסורתי ותיק שהתקיים בסמוך לקהילות יהודיות רבות, וממשיך להתקיים גם כיום לצד המערכת הבנקאית בישראל ובחו"ל. מרבית קופות הגמ"ח הן קהילתיות או משפחתיות ופועלות בקנה מידה קטן, ומיועדות עבור תושבי שכונה או קהילה בודדת, ומיעוטן פועלות בקנה מידה ארצי ובהיקפים כספיים גדולים. מרבית קופות הגמ"ח פועלות בקרב הציבור החרדי, מיעוטן בציבור הדתי, ובודדות פועלות בקרב הציבור החילוני.

  ערכים מורחבים – איסור ריבית, מצוות הלוואה

על פי התורה, ישנה מצווה על הלוואה לנצרך (ומצווה זו נחשבת כחשובה יותר מאשר צדקה, שניתנת שלא על מנת להחזיר), ומאידך ישנו איסור על מתן או קבלת הלוואה בריבית. בשל כך ובשל תרבות של סיוע לנצרך נוסדו בסמוך לקהילות יהודיות רבות בעבר קופות הלוואה קטנות, ששימשו למתן הלוואות קטנות לנצרכים, כשהקרן למתן ההלוואות התבססה על תרומות התושבים, ועזבונות נפטרים שהוקדשו למטרה זו.

לצד קופות הגמ"ח הקהילתיות נוסדו גם קופות גמ"ח משפחתיות, מהן הפועלות באופן רציף מספר דורות.

עקרונות פעילות הגמ"ח

עריכה

בניגוד לכסף הניתן מקופת הצדקה שאינו מיועד להשבה, הכסף הניתן כהלוואה לנצרך נדרש להשבה על ידי המקבל כעבור זמן קבוע. על מנת לוודא כי הכסף היוצא מקופת הגמ"ח אכן ישוב אליה, מופעלים כללים שונים על ידי מפעילי קופת הגמ"ח, כדוגמת דרישה להצגת ביטחונות, תלושי משכורת וערבים בעלי יכולת החזר, וכאשר הלווה משתמט מהחזר החוב ישנה אפשרות להפעלת גובי חובות והוצאה לפועל, והפעלת סנקציות שונות כדוגמת סירוב לבקשת הלוואה עתידית. החזר ההלוואה נעשה על פי רוב באמצעות המחאה בנקאית והוראות קבע, ובאופן מצומצם על ידי מזומן ואשראי.

הקרן המשמשת כבסיס לפעילות הגמ"ח מתבססת על תרומות ועזבונות נפטרים המוקדשים לגמ"ח, לצד פיקדונות הניתנים לתקופה מוגבלת על ידי אנשים פרטיים, מתוך רצון שכספם ישמש להלוואות לנצרכים.

מרבית קופות הגמ"ח פועלות על ידי מתנדבים, העוסקים בהפעלה המנהלית והבנקאית של הגמ"ח בביתם הפרטי או במבנה ציבורי, ומיעוטן (בייחוד גמ"חים הפועלים בהיקפים גדולים) מעסיקים מספר מצומצם של עובדי מנהלה, ומחזיקים במשרד.

להלוואה הניתנת על ידי הגמ"ח לא מתווספת ריבית בעקבות איסור התורה, אך בתקופות שבהן חל פיחות בשער המטבע או אינפלציה בשיעור גבוה (דבר שאיים על קיום הקרן של קופת הגמ"ח, למשל במהלך שנות ה־80 של המאה ה־20), החלו דיונים בשאלה האם מותר להצמיד את ההלוואה למדד המחירים לצרכן. בחלק מהמקרים ניתנו הלוואות כשהן צמודות לשער הדולר, על מנת להגן על הקרן של קופת הגמ"ח. עם התייצבות האינפלציה שבו מרבית ההלוואות להינתן בשקלים.

במקרים שונים פסקה פעולתן של קופות גמ"ח שונות עקב ריבוי חובות שלא הושבו באופן ששחק את הקרן של קופת הגמ"ח, או עקב אינפלציה משמעותית והיעדר הצמדה למדד המחירים לצרכן או למטבע זר.

חלק מקופות הגמ"ח מתנהלות באופן עמום וחשאי-למחצה וללא פרסום גלוי, כאשר לווים מגיעים לבקשת הלוואה בעקבות המלצות הניתנות ממכרים. חלק ממפעילי קופות הגמ"ח נימקו צורת פעילות זו בחשש מגנבות (בייחוד כאשר הלוואות ניתנות ומושבות במזומן, ולא דרך המחאות ובנקים), ובניסיון למנוע פגיעה בקרן קופת הגמ"ח ממלווים בעייתיים שלא ישיבו את ההלוואה. מנגד, חלק מקופות הגמ"ח פועלות כעמותות, מלוות בבקרה של רואה חשבון ומפרסמות דו"ח שנתי על פעילותן והמחזור הכספי שלהן.

נוהג הקיים לעיתים לצד מוסד הגמ"ח הוא 'גלגול גמ"חים', שמשמעו קבלת הלוואה מגמ"ח מסוים על מנת להשיב סכום עבור גמ"ח אחר, וחוזר חלילה.

חוקיות, רגולציה וחשדות להלבנת הון באמצעות גמ"חים

עריכה

על פי חוק בנק ישראל, לגוף שאינו מוגדר כתאגיד בנקאי אסור לעסוק בקבלת פיקדונות ובמתן אשראי, דבר ההופך את רובן המוחלט של קופות הגמ"ח לבלתי-חוקיות. עם זאת, הפעלתן של קופות גמ"ח בישראל היא נוהג ותיק, והאיסור החוקי לא נאכף בפועל כנגד קופות הגמ"ח. ניסיונות להכפיף את קופות הגמ"ח לפיקוחו של בנק ישראל הוכשלו עקב התנגדות מפלגות חרדיות[1].

במהלך השנים עלו חשדות כי חלק מקופות הגמ"ח משמשות להלבנת הון, באמצעות פיקדונות של כסף שחור הניתנים לקופות הגמ"ח, ומושבים אל המפקידים (בניכוי עמלה לקופת הגמ"ח) באמצעות הלוואות שלא מושבות, או בנתיבים אחרים באמצעות צדדים שלישיים שנוטלים הלוואות שלא מושבות מהגמ"ח ומעבירים את הכסף בדרכים שונות לבעליו האמיתי, וכי העמימות שנוקטות חלק מהקופות היא מסווה למעשים פליליים[2].

בעקבות ההכנות להחלת הוראות ה־FATCA של הרשויות האמריקאיות, שנועדו למזער את האפשרות להעלמת מס על ידי אזרחי ארצות הברית, הודיעו באמצע 2016 בנקים ישראליים שונים לקופות גמ"ח גדולות שונות המנהלות בהם חשבון בנק, כי עליהן להסדיר את מעמדן מול רשות המסים בישראל כמוסד בנקאי, על מנת למנוע את סגירת החשבונות עקב חשש מסנקציות כלכליות שיוטלו על ידי הרשויות האמריקאיות כלפי בנקים שיואשמו בסיוע להעלמת מס או הלבנת הון של אזרחי ארצות הברית, וזאת עקב החשד כי בחלק מפעילות הגמ"חים ישנה פעילות פלילית[3]. בעקבות המצב שנוצר פעל משה גפני להגעה להסדר זמני של שנה עם משרד האוצר, שיאפשר לגמ"חים להסדיר את מעמדם מול הרשויות במספר מסלולים שונים, בהתאם לגודלו ומעמדו של הגמ"ח[4].

בינואר 2019 עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית חוק הגמ"חים, המסדיר את פעילות הגמ"חים מול תקנות ה-CRS וה-FATCA וכן מול חוק השימוש במזומן. במסגרת החוק נקבע כי גמ"חים בהיקף פעילות 'מזערי' של עד מיליון ₪ פטורים מפיקוח, 'גמ"חים בסיסים' בהיקף פעילות של בין מיליון ל-8 מיליון ₪ יידרשו לרישיון מסוים, 'גמ"חים מורחבים' בהיקף של מעל 8 מיליון ₪ יהיו נתונים לדרישות רחבות יותר על מנת לקבל רישיון וכן לחובות שונות. גמ"ח בהיקף של מעל 3 מיליארד ₪, ככל שיהיה כזה, ייכנס תחת חוקי הבנקאות המלאים. במסגרת מתן הרישיון לגמ"חים קובע החוק תנאים שונים לעניין גמ"חים בסיסים ומורחבים. כך נקבע כי רישיון מורחב יקבלו רק עמותות או חברות לתועלת הציבור ואילו רישיון מזערי יוכל לקבל גם יחיד.

הגמ"חים יידרשו להון מזערי של 5% מסך כל הפיקדונות שברשותם, בהיקף של עד 5 מיליון ₪. את ההון הדרוש לשם כך יוכלו הגמ"חים לגייס בתוך 5 שנים מיום פרסום החוק, כאשר בתום 3 שנים מתחילת החוק יידרשו הגמ"חים ל-50% מהסכום. על הבנקים שבהם מנוהלים חשבונות גמ"חים יהיה לוודא כי חברי הגמ"ח וגורמים המזרימים אליו כספים הם בעלי רקע נקי; אדם שעבר עבירות פליליות הנוגעות לתחום הפיננסי או שהוגש נגדו כתב אישום וטרם ניתן פסק דין חלוט, לא יוכל לכהן בתפקיד בכיר בגמ"ח.

רשות שוק ההון תפקח על הגמ"חים ותהיה לה סמכות גם להטיל סנקציות. במסגרת זו ימונה המפקח על קופות הגמל במשרד האוצר לתפקיד המפקח על מוסדות לגמילות חסדים, כאשר שר האוצר רשאי למנות עובד אחר ממשרד האוצר לתפקיד. גמ"חים שיפרו את הוראות החוק יהיו נתונים לסנקציות מנהליות ואף פליליות במקרים חמורים, כאשר נקבעה במסגרת החוק גם אחריות מצד נושאי משרה בגמ"ח. לעניין שלילת או השהיית רישיון נקבע כי במידה והמפקח מצא כי הפגם שנמצא ניתן לתיקון הוא יורה לגמ"ח לתקנו בטרם ישהה או ישלול רישיון. במסגרת החוק נקבע כי המפקח ייתן רישיונות והיתרים ויפקח על פעילות המוסדות. במקביל תפעל ועדת מייעצת למפקח; הוועדה תהיה בת 5 חברים, ומתוכם יהיו 2 נציגים בעלי 'ניסיון וידע הנובע בעבודה מול מוסדות גמילות חסדים', והיתר יהיו מקרב שירות המדינה. אחד הנציגים יהיה משפטן. המפקח לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, ובחלק מהמקרים בהתאם לקביעת שר האוצר ואישור ועדת הכספים יוכל לתת הוראות לגמ"חים. הוא גם ינהל מרשם של המוסדות. בקרב כל גמ"ח יפעל דירקטוריון בעל שלושה חברים לפחות, בקרב גמ"ח בעל רישיון מורחב יפעל רואה חשבון מבקר שיפנה לגמ"ח לעניין הפרות וידווח עליהן במקרה הצורך למפקח על הגמ"חים. המפקח יוכל לברר תלונות של ציבור לקוחות הגמ"חים, ובמקרה שהלקוחות יפנו לערכאות שיפוטיות, התלונות יוכלו להתברר בבתי דין במסגרת דין תורה, אם כך נקבע מראש בהסכם בין הצדדים.

במסגרת החוק נקבעה הוראת מעבר לשם היערכות מערכת הפיקוח והגמ"חים. על פי ההוראה החוק ייכנס לתוקף 3 שנים מיום פרסומו ברשומות. עד תום תקופה זו יגיש כל גמ"ח שהחוק מחייב אותו בקשה לקבלת רישיון, והוא יהיה רשאי להמשיך לפעול עד להחלטה בבקשתו. בשנתיים הראשונות לאחר שהחוק ייכנס לתוקף לא יוטל עיצום כספי על גמ"ח המפר לראשונה הוראה מהוראות החוק אלא תישלח אליו התראה בכתב.[5][6][7]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה