גנבת זרע

כניסה להריון מזרע שהושג במרמה
(הופנה מהדף גניבת זרע)

בשיח הישראלי, גנבת זרע היא כניסה להיריון בעקבות יחסי מין שהגבר הניח שהם מוגנים מפני היריון, בזמן שהאישה התכוונה להרות מיחסי מין אלה (ובכך, לכאורה, השיגה את זרע הגבר במרמה). אף שבמושג נעשה שימוש במילה "גנבה", אין מדובר בגנבה, אלא במרמה או הפרת חוזה.

גנבת זרע במקרא עריכה

אחדים מסיפורי המקרא מתארים מקרים מובהקים של גנבת זרע וגילוי עריות.

בנות לוט עריכה

  ערך מורחב – לוט ובנותיו

לאחר הפיכת סדום ועמורה, בנות לוט חשבו בטעות שכל העולם כולו נחרב, ולכן השקו את לוט יין וקיימו עמו יחסי מין, בשעה שלא היה מודע למעשיו, על מנת לדאוג להמשכיות המין האנושי. ממעשים אלו של גילוי עריות נוצרו שני עמים, מואב (מֵאׇב) ועמון, שנקרא בעת הולדתו בן-עמי (פירושו: "בנו של אבי"), שמרמז גם כן על מוצא הבן.

זהו תיאור המעשה במקרא[1]:

וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת-אֲבִיהֶן-יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט מֵאֲבִיהֶן. וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב, הוּא אֲבִי-מוֹאָב עַד-הַיּוֹם. וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי, הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן עַד-הַיּוֹם

חז"ל קישרו בין המתירנות המינית של עמי מואב ועמון לתחילת יצירתם, אך גם מביעים הבנה למעשיהן של בנות לוט, ומכנים את מעשה הבנות "עבירה לשמה", דהיינו – עבירה שנעשתה לשם שמיים, לפחות מנקודת מבטן של הבנות – המשך קיום המין האנושי.

יהודה ותמר עריכה

  ערך מורחב – מעשה יהודה ותמר

תמר נישאה לער, בנו הבכור של יהודה, ולאחר מותו של ער נישאה לאחיו אונן. לאחר מות אונן היה על יהודה לתת לתמר את בנו השלישי, שלה, לפי כללי הייבום, אולם יהודה חשש שמא גם הוא ימות כשני אחיו. תמר, שרצתה להרות וללדת ילדים למשפחה זו, ישבה במקום הקרוי פתח עיניים, עטופה בצעיף כמנהג הזונות של אותם ימים, וחיכתה ליהודה שהיה אמור לעבור בדרך הזו. יהודה, שעבר בדרך ולא הכירה, התפתה לשכב עמה, לא לפני שהוא משאיר כבקשתה את חותמו, פתילו ומטהו, כערבון לתשלום גדי עיזים, שלא היה לו באותה עת.

משכב זנות זה הוביל להיריון: ”וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ”[2]. כשהתגלה הריונה הבלתי צפוי של תמר, הודיעו ליהודה כי זנתה כלתו, והוא ציווה כמנהג הימים ההם להוציאה למוות בשריפה. בטרם ביצוע גזר הדין, חשפה תמר את זהות האב: ”וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה”[3]. יהודה מודה בגלוי ואומר "צדקה ממני". כתוצאה מהיריון זה נולדו תאומים, פרץ וזרח.

מגילת היוחסין של עובד עריכה

בסופה של מגילת רות מוצגת מגילת היוחסין של עובד:

”וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד”[4]

עובד, המתייחס אל פרץ מצד אביו ואל מואב מצד אמו, הוא צאצא של שני מעשי גנבת הזרע המתוארים לעיל.

במשפט בישראל עריכה

הטענה של "גנבת זרע" עולה במשפטים העוסקים בתביעת מזונות, שמגיש הקטין שנולד כתוצאה ממעשה זה נגד אביו, בדרך כלל באמצעות אימו. לעיתים יש הסכמה בין הצדדים על נסיבות הכניסה להיריון (כלומר גם האישה מאשרת שההיריון היה ללא ידיעת האב), ולעיתים יש חילוקי דעות גם בעניין זה: האב מציג את הכניסה להיריון כ"גנבת זרע", ואילו האם מציגה זאת כתוצאה טבעית וצפויה של היחסים ביניהם.

הגישה של בתי המשפט בישראל בתביעת מזונות מסוג זה היא שהאב חייב במזונות ילדו, גם אם הילד נולד בנסיבות של "גנבת זרע". בלשונו של נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר: ”גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. רצונו או אי-רצונו בהולדת ילד אינם רלוונטיים, כי אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי המין.”[5]

לעיתים, בעקבות תביעת מזונות של הילד נגד האב, מגיש האב תביעה נגד האם, שתפצה אותו על הנזק שנגרם לו כתוצאה מהמרמה שהפעילה נגדו. לגבר קושי ממשי להוכיח שאכן הייתה מרמה בקשרים ביניהם, ולכן במשך שנים רבות לא הצליחה בישראל תביעת נזיקין מסוג זה.

דוגמה לטענה כזו עלתה בערעור שאותו הגיש אדם שהורשע ברצח (הערעור נדחה): ”ואני ישבתי לשוחח איתה במשך כשלוש שעות שבהן הזעתי והוצאתי את נשמתי בכפי. היא דרשה בערך כ-100,000 דולר עבור 11 השנים הקודמות ודרשה סכומים בין 500 ל-700 דולר לחודש, כאשר זה כולל דברים נוספים. הסברתי לה שזה לא מקובל, שזה סך הכל גנבת זרע. הגענו למצב כזה שבו היא אמרה 'אפילו אם תהיה אסיר בבית סוהר, אתה תשלם לי כי זה מגיע לי'. בשלב הזה, אני הוצאתי את האקדח ויריתי בה בראשה. אי אפשר לענות אותי במשך כל החיים שלי ולעשות אותי סמרטוט או סחבה. אי לזאת סיימתי את הפרשה בצורה הזאת”[6].

דוגמאות נוספות עריכה

בפסק דין שניתן בבית המשפט למשפחה בירושלים[7] נדון מקרה שבו איש נתן את זרעו לאשתו דאז על מנת שתהרה בהפריה תוך-רחמית, אך היא השתמשה בזרע להפריה חוץ-גופית של ביצית שקיבלה מתורמת. האיש, שנקבע בבדיקת אבהות כאביה של הבת שנולדה מהפריה זו וחויב במזונותיה, תבע מהאם פיצוי על נזקיו, בטענה של "גנבת זרע". השופט נמרוד פלקס ציין כי ”התנהגות האישה מהווה הן עוולה נזיקית, של תרמית ורשלנות והן הפרת חובת תום הלב וההגינות החלה עליה, מכח היחסים המשפחתיים ששררו בינה לבין האיש” וראה במעשי האישה הפרת חוזה ותרמית, ובהתאם לכך קבע כי ”על האישה לשפות את האיש בגין כל סכום, אותו הוא ישלם לה עבור מזונות הקטינה, ובנוסף על האישה לשלם לאיש פיצוי בסך 100,000 ש"ח. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, כאשר מועד פירעונם יהיה עם בגירת הקטינה, או סיום לימודיה התיכוניים, לפי המאוחר.”


בשנת 2013 התנתה אישה עקרה קיום יחסי מין כתנאי למתן גט. האישה הצליחה לאסוף את הזרע בהיחבא ולשלוח אותו למכון רפואי בחו"ל שם הופרה הזרע בביצית מתורמת זרה תוך זיוף חתימת הגרוש לאישור התהליך. למרות הכרת בית המשפט בגניבת הזרע חויב הבעל לשלם מזונות לילדה שנולדה. בנוסף קבע בית המשפט פיצויים דחויים גם לבעל שהאישה תשלם לאחר שימלאו 18 לילדה כדי לא לפגוע ברווחתה הכלכלית.[8]

בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב בשנת 2013, נפסק לראשונה פיצוי לגבר על גנבת זרעו, לאחר שאישה הרתה ממנו לאחר שסיפרה לו שהיא עקרה. בינואר 2017 בוטל החיוב בפיצוי שהוטל על האישה, לאחר שבית המשפט המחוזי שדן בערעור על התביעה, קבע כי יחסי המין לא נבעו ממצג שווא, ולא הוכח שהתובע התעניין באותה עת במצבה הרפואי של הנתבעת או בצורך להשתמש באמצעי מניעה.[9][10]

בפסק דין משנת 2018 חויבה אישה לשלם 40,000 ש"ח פיצויים לגבר לאחר ששהוכח כי הרתה ממנו ברמייה אך הגבר חויב במזונות על פי עקרון טובת הילד. מקרה זה יוצא דופן, שכן הגבר והאישה הם חרשים ועל כן השיח ביניהם היה מתועד לפרטים בהודעות כתובות. כך הוכיח הגבר כי האישה ביקשה שלא להשתמש באמצעי מניעה בנימוק שהיא נושאת התקן תוך-רחמי. בפועל לא היה לה התקן.[11][12]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה