שלה

שֵׁלָה הוא דמות מקראית, בנם של יהודה ובת שוע ואבי משפחת הַשֵּׁלָנִי.

אביו יהודה היה בנם של יעקב ולאה, ואמו הייתה ”בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ” (בראשית, ל"ח, ב'). הוא היה להם הבן השלישי, לאחר ער ואונן, ונאמר עליו כי ”וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ” (שם, פסוק ה'), שפירושו כנראה הוא ששלה נולד במקום בשם "כזיב", שיש המזהים אותו עם אכזיב שבשפלת יהודה.

ער, אחיו הבכור של שלה, נשא אישה בשם תמר, אך מת לפני שהספיק להעמיד ממנה צאצאים. לפי מנהג הייבום, במקרים שכאלה אחיו של הבעל המת צריך לעבר את האלמנה, והילד נחשב כבנו של הבעל המת. בהתאם לכך יהודה דורש מאונן לייבם את תמר, אך אונן לא רצה להוליד בנים שלא יהיו שלו, ושפך את זרעו ארצה, לכן אלוהים הרג גם אותו. כעת שלה, האח היחיד שעודו חי, היה אמור לייבם את תמר ולהקים זרע לאחיו; אך אביו יהודה חשש שאם יינשא שלה לתמר, הוא ימות בדומה לאחיו הגדולים, ולפיכך הוא סירב לתת אותה לו - בתחילה באומרו ששלה עודו צעיר מכדי לשאת את תמר, אך גם ”כִּי גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה” (בראשית, ל"ח, י"ד).

כך שלה נותר היחיד מבניה של בת שוע שנשאר בחיים, ובהמשך ירד למצרים עם כל משפחת יעקב, והוליד צאצאים משלו:

בְּנֵי שֵׁלָה בֶן יְהוּדָה: עֵר אֲבִי לֵכָה, וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה, וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ, וְיוֹקִים, וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא, וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב, וְיָשֻׁבִי לָחֶם, וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים. הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה, עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם.

— ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוקים כ"א–כ"ג

לפי מפקד בני ישראל בערבות מואב, אחת מהמשפחות המרכיבות את שבט יהודה היא ”מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי” (במדבר, כ"ו, כ'), מבניו של שלה. המשפחות האחרות בשבט יצאו מפרץ וזרח, אותם ילדה תמר ליהודה. על פי דברי הגמרא (בבא בתרא צא ב), "יוֹאָשׁ וְשָׂרָף" הם מחלון וכליון ממגילת רות, ילידי בית לחם (מכאן "וְיָשֻׁבִי לָחֶם") שנישאו לנשים מואביות (רות וערפה), ואם כך הרי שאלימלך ובניו הם ממשפחת השלני.

שמו של שלה מתפרש כשם סמלי המורה על אחריתו, מן השורש של"ה (אשליה). סמליות זו מתקשרת גם למקום הולדתו כזיב, מן השורש כז"ב (כָּזָב או תוחלת שנכזבה).