גרייס פיילי
גרייס פיילי (באנגלית: Grace Paley; 11 בדצמבר 1922 – 22 באוגוסט 2007) הייתה סופרת יהודייה-אמריקאית שכתבה בעיקר סיפורים קצרים ושירה. היא עסקה רבות בפעילות פוליטית, הייתה אקטיביסטית בנושא הפמיניזם ופעלה נגד מלחמות.
 | |
| לידה |
11 בדצמבר 1922 הברונקס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוגוסט 2007 (בגיל 84) Thetford, ורמונט, ארצות הברית |
| שם לידה |
Grace Goodside |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
ניו סקול, מכללת האנטר, אוניברסיטת ניו יורק, אקדמיית סנט קתרינה |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
גרייס גודסייד נולדה ליצחק גוטצייט, סוציאליסט שנשלח לסרביה, ולאשתו מאניה רידניק שהוגלתה לגרמניה. הוריה שוחרר ממאסר בשנת 1904 בעקבות לידת ילד לצאר הרוסי ניקולאי השני. שנתיים לאחר מכן היגרו הוריה לארצות הברית. הם שינו את שמם ל'גודסייד' והתמקמו ברובע הברונקס שבניו יורק, עם אמו של יצחק, בבושקה ואחותו הקטנה מירה. זמן קצר לאחר מכן נולדו להם בן ובת, ו-14 שנים מאוחר יותר נולדה גרייס.[1] יצחק היה דוקטור לרפואה ולמד אנגלית מקריאה בספרי דיקנס. המשפחה דיברה רוסית ויידיש בבית ואנגלית מחוצה לו.[2]
בגיל 9 גרייס הצטרפה לתנועת הנוער הסוציאליסטית "הבזים". לשמחתה, היא קיבלה חלק במחזמר שהקבוצה העלתה. אבל כשמאניה אמה שמעה על כך, מיהרה להוציא את גרייס מההפקה בטענה שהיא אינה יודעת לשיר ושתעשה צחוק מעצמה. גרייס לא חזרה לתנועה ולימים סיפרה שוויתרה על כל מעורבות בפעילות סוציאליסטית בשלוש השנים לאחר מכן.
גרייס נשרה מלימודיה בגיל 16. היא לקחה קורסים בקולג' העירוני, אבל לא סיימה את הלימודים ולא קיבלה תואר. בגיל 19 נישאה לג'ס פיילי, וכמקובל, אימצה את שם משפחתו והלכה לגור איתו במחנות צבאיים עד שעברו לדירת מרתף בעיר ניו יורק. במהלך המלחמה, התפרנסה מעבודות מזכירות.
ב-1949 ילדה את בתה נורה, ושנתיים מאוחר יותר את בנה דני. ב-1967 נפרדו בני הזוג אך נשארו ידידים.
בשנת 1972 נישאה פיילי בשנית לרוברט ניקולס, שהיה בעצמו סופר וארכיטקט[3].
בשנת 2007, חלתה בסרטן השד. המחלה לא עצרה בעדה מלהגיע להפגנות ולעבור ראיונות רבים. פיילי נפטרה באותה שנה בהיותה בת 85.
קריירה כסופרת עריכה
פיילי סיפרה שהצליחה לפרסם את ספרה הראשון כתוצאה ממזל בלבד. היא נדחתה על ידי בתי הוצאה רבים, עד שעורך מסוים, שילדיו היו חברים של ילדיה, ביקש לראות את עבודתה. הספר (The little disturbance of man), שכלל מכלול מעבודותיה, הקנה לפיילי שם כסופרת ומיד אחרי פרסומו, היא התחילה לפרסם סיפורים בעיתונים מוכרים. 15 שנה מאוחר יותר פיילי הוציאה את האוסף השני של סיפוריה, והיא טענה שלא הייתה מוציאה אותו אז, לולא דונלד ברת'למי, שכן וחבר שדחק בה להוציאו לאור.[1]
אנשים רבים שאלו אותה מדוע כתבה כל כך מעט בשבעים שנות כתיבה, ועל כך פיילי ענתה בתשובות שונות. בדרך כלל היא האשימה את היותה עצלנית, וגרסה כי זהו הפגם הגדול ביותר שלה כסופרת, אך לפעמים הודתה ואמרה שהיא יכולה להשיג את אותן תוצאות בסיפור קצר שחבריה לתחום ישיגו ברומן ארוך. היא גם טענה שהיו לה דברים חשובים רבים לעשות עם זמנה הפנוי, כגון לגדל את ילדיה ולעסוק בפעילות פוליטית.[2]
חייה האישיים של פיילי השפיעו רבות על יצירתה. ילדותה וחייה כאם עיצבו את כתיבתה ואת הדמויות החוזרות בסיפוריה. פיילי ציינה מספר פעמים שהדמות המוכרת ביותר שלה, רוז, מבוססת על עצמה ועל דילמות מילדותה.[1]
פעילות פוליטית עריכה
חיי המשפחה של פיילי היו רוויי פוליטיקה. דיונים פוליטיים התנהלו עם שכנים וחברים ומשפחתה נהגה לדון באירועים אקטואליים "גם בשולחן האוכל". עם זאת, חלק גדול מההיסטוריה הפרטית של משפחתה נותר חבוי. כיהודים, ידעו בני משפחתה של פיילי סבל ואלימות לפני שהגיעו לארצות הברית, אך הדבר לא התבטא בגלוי בעבודתה.
פיילי תיארה את ילדותה כ"במידת מה אופיינית ליהודים סוציאליסטים" באופן שבו פיילי האמינה כי יהדות וסוציאליזם הם אותו הדבר – כל חבריה היהודים הגיעו ממשפחות סוציאליסטיות וזה אופן החיים היהודי היחיד שהכירה. יצחק, אביה של פיילי, לא היה מוכן להתקרב לבית כנסת, לכן פיילי הייתה מלווה את סבתה לבית הכנסת בחגים. סבתה בתמורה, הייתה מבדרת אותה בעזרת סיפורים על וויכוחים סוערים בין ילדיה שלה עוד ברוסיה: יצחק הסוציאליסט, גרישה האנרכיסטית, לובה הציונית ומירה הקומוניסטית.[1]
מרבית חייה של פיילי הושקעו בפעילות פוליטית. בשנות ה-60 המוקדמות, תנועות הנשים הפמיניסטיות החלו לקום ופיילי מצאה בתוך הקהילה הזאת מקום לבטא את עצמה ולנתח את העולם סביבה. היא סיפרה ששם מצאה ארבע חברות "הכי-טובות", שלהן יכלה לספר "כל פרט אישי ואז לדבר על הכלכלה, החברה, והטיפשות של הגברים בנושא".
האיום של מלחמה גרעינית הניע את רוב פעילותה הפוליטית וב-1978 הייתה אחת מאחד עשר הפעילים שנאסרו בעוון פריסת דגל אנטי-גרעיני על מדשאת הבית הלבן. היא נקנסה וישבה בכלא שישה חודשים. כחברה ב- War Resisters League, התנגדה למלחמת וייטנאם והייתה חברה גם במשלחת שלום להאנוי. ב-1985 ביקרה בניקרגואה ואל סלבדור אחרי שהפגינה בארצות הברית נגד גישת הממשלה כלפי מדינות אלה.
יצירותיה עריכה
אוספים של סיפורים קצרים עריכה
- The little disturbance of man (1959)
- Enormous changes at the last minuet (1974)
- בערוב אותו יום (1985)
אוספים של שירים עריכה
- Leaning forward (1985)
- Long walks and intimate talks (1991)
- New and collected poems (1992)[2]
- (2006) איש זר שרק לְכלב, מבחר שירים[4]
פרסים עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- גרייס פיילי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גריס פילי (1922-2007), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 אלכסנדרה שוורץ, The Art and Activism of Grace Paley, The New Yorker, May 8, 2017 Issue
- ^ 1 2 3 Interviewed by Jonathan Dee, Barbara Jones, and Larissa MacFarquhar, Grace Paley, The Art of Fiction No. 131, The Paris Review
- ^ 1 2 Grace Paley, The Rea Award For The Short Story
- ^ גרייס פיילי, תרגום: אסתר דותן, איש זר שרק לְכלב, מבחר שירים, פיתום הוצאה לאור, 2006
- ^ Ambassador Book Award Winners
- ^ Literary Awards by Year, lannan