צ'ארלס דיקנס

סופר אנגלי במאה ה-19

צ'ארלס ג'ון הפם דיקנסאנגלית: Charles John Huffam Dickens; ‏7 בפברואר 18129 ביוני 1870) היה סופר, עיתונאי ושחקן תיאטרון אנגלי בתקופה הוויקטוריאנית.

צ'ארלס דיקנס
Charles Dickens
דיקנס בניו יורק, לערך 1867–1868
דיקנס בניו יורק, לערך 1867–1868
לידה 7 בפברואר 1812
פורטסמות', אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 ביוני 1870 (בגיל 58)
הייאם, קנט, אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Charles John Huffam Dickens עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מנזר וסטמינסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Boz עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית, אנגלית בריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, נובלה, סיפור קצר, עיון עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי ספרות ריאליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות רשומות מועדון הפיקוויקים, הידיד הנאמן, Barnaby Rudge, תקוות גדולות, ניקולס ניקלבי, Dombey and Son, בית ממכר עתיקות, Martin Chuzzlewit, בין שתי ערים, זמנים קשים, אוליבר טוויסט, דוריט הקטנה, מזמור חג המולד, בית קדרות, דייוויד קופרפילד, תעלומת אדווין דרוד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • קתרין דיקנס (2 באפריל 1836יוני 1858) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • אלן טרנן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים צ'ארלס דיקנס הבן, Alfred D'Orsay Tennyson Dickens, Sydney Smith Haldimand Dickens, הנרי פילדינג דיקנס, דורה אנני דיקנס, פרנסיס דיקנס, קייט פרוגיני, וולטר לנדור דיקנס, מרי דיקנס, אגוארד דיקנס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה חבר החברה המלכותית לאמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קריקטורה של צ'ארלס דיקנס חוצה עם ספריו את תעלת למאנש
במלאת 200 שנה להולדתו, ב-7 בפברואר 2012, שונה לוגו מנוע החיפוש "גוגל" לדודל בהשראת דמויות מספריו של דיקנס
צ'ארלס דיקנס על כריכת ספרו "דייוויד קופרפילד"

ביוגרפיה עריכה

צ'ארלס דיקנס נולד בעיר הנמל פורטסמות' שבדרום אנגליה. אביו היה פקיד ימי בעל הכנסה נאה, שאפשרה לדיקנס הצעיר להתחנך משך זמן בבית ספר פרטי. כשהיה ילד, עברה משפחתו להתגורר בצ'טהאם שבמחוז קנט, וב-1823 לקמדן טאון שבלונדון.

מצבה של המשפחה השתנה כאשר אביו נכלא עקב הסתבכות בחובות, לאחר שבזבז כסף רב מדי על אירוח ושימור מעמדו החברתי. דיקנס בן ה-12 נשלח לעבוד במשך עשר שעות ביום במפעל לייצור משחת נעליים, בבעלותו של אחד מקרוביה של אמו. הוא בילה את זמנו בהדבקת תוויות על צנצנות המשחה והרוויח שישה שילינג לשבוע, מהם היה צריך לממן את דמי מחייתו ומגוריו, ולתמוך במשפחתו שהייתה כלואה במרשלסי, בית הסוהר לבעלי חוב.

כעבור כשנתיים נחלצה משפחתו מקשייה, בין השאר הודות לסכום שהגיע בירושה ממשפחת אביו. המשפחה נחלצה מן הכלא, אך אמו לא מיהרה ליטול אותו ממפעל ייצור משחת הנעליים, עלבון שדיקנס לא מחל לה עליו מעולם. כששמע אביו, שהחשיב עצמו כג'נטלמן, שבנו עדיין משמש כפועל פשוט, זעם ואסר עליו להמשיך לעבוד שם.

בשנת 1827, כשהוא בן 15, החל דיקנס לעבוד כלבלר משפטי, משרה זוטרה שהיוותה הכשרה מקדימה לאפשרות להפוך לעורך דין. דיקנס לא חיבב את המשרה ולאחר תקופה קצרה כקלדן בבית המשפט, הפך לעיתונאי המדווח על העימותים בפרלמנט ועל מערכות הבחירות הסוערות באותה תקופה באנגליה, והמשיך לכתוב, לתרום ולערוך במגזינים לאורך רוב שנותיו. מסעותיו ברחבי אנגליה משתקפים במידת מה גם בספרו הראשון "מועדון הפיקוויקים", שיצא בשנת 1836.

ב-2 באפריל 1836, נישא דיקנס לקת'רין הוגארת', בתו של עורך ה-Evening Chronicle. לזוג נולדו עשרה ילדים. שנות נישואיו לקת'רין הוגארת' היו הפוריות והמוצלחות ביותר לדעת רבים, כאשר דיקנס מפרסם כמעט בזה אחר זה את הרומנים "אוליבר טוויסט", "ניקולס ניקלבי" ו"בית ממכר עתיקות". ב-1850 פרסם דיקנס את הרומן "דייוויד קופרפילד" - רומן חניכה ריאליסטי, בו הדמות של מר מיקאובר מבוססת על דמותו של אביו. את הספר "זמנים קשים" על תחלואי החברה המתועשת, פרסם ב-1854. דיקנס רכש לו שם ופופולריות, והכנסותיו אפשרו לו אף לרכוש (בשנת 1856) בית מידות בכפר הייאם (אנ') שליד רוצ'סטר שבמחוז קנט, שבילדותו חלף על פניו וחלם לחיות בו. ב-1857 פרסם את "דוריט הקטנה", ספר שעוסק בכוחו המשחית של הכסף.

בשנת 1858 נפרד דיקנס מרעייתו. גירושין לא היו מקובלים אז, בפרט לא לאדם ידוע כדיקנס. רעייתו עזבה את ביתם המשותף עם ילד אחד בלבד; כל שאר הילדים נשארו בטיפולה של אחותה, ג'ורג'ינה. דיקנס המשיך לתמוך בפרודתו עד יום מותה. בשנת 1857 כאשר מלאו לו ארבעים וחמש שנה החל בקשר רומנטי עם השחקנית אלן טרנן, בת השמונה עשרה. הקשר ביניהם נמשך עד מותו. דיקנס עצמו שרף את כל התכתובות ביניהם ואף היא על פי בקשתו עשתה כן.

בשנת 1859 הוא פרסם את הספר "בין שתי ערים", על המהפכה הצרפתית.

בשנת 1865 היו דיקנס וטרנן מעורבים בתאונת רכבת. הזוג לא נפגע, אך שטף כתיבתו של דיקנס הידלדל מאוד בשנים האחרונות לחייו. הוא נפטר בביתו חמש שנים בדיוק לאחר התאונה, ונקבר בפינת המשוררים במנזר וסטמינסטר.

יצירתו עריכה

יצירותיו של דיקנס זכו לעיבודים רבים לקולנוע, לטלוויזיה ולבמה. לפי רשומות IMDb היו, נכון לדצמבר 2007, 249 עיבודים שונים לרומנים וסיפורים של דיקנס. הפופולריים שבהם היו "מזמור לחג המולד", "אוליבר טוויסט" ו"תקוות גדולות". בולט במיוחד המספר הגדול של עיבודים לסרטי חג מולד ולמיני-סדרות טלוויזיוניות של הספרים.

פופולריות זו אינה מפתיעה נוכח אופיים של הרומנים של דיקנס. רוב הרומנים של דיקנס הופיעו במקורם בחלקים בשבועונים וירחונים ועלילתם, כמתבקש, נפתלת, מלודרמטית, ועתירת תהפוכות (כל פרק היה אמור להסתיים בשאלה מותחת שתגרום לקוראים לשוב ולקרוא את החלק הבא), גדושה סיטואציות קומיות ודמויות בעלות אפיונים פשוטים וחזקים. אחדות מדמויותיו הפכו כה פופולריות עד כי קיבלו חיים וביטויים עצמאיים בתוך השפה האנגלית.

אפיון נוסף של כתיבתו של דיקנס היה פתיחותו לדעתם של קוראיו וחבריו לגבי החומר. חברו והעורך הקבוע שלו ג'ון פורסטר קרא את מרבית הטיוטות שלו והשפעתו על דיקנס הייתה משמעותית: הוא הציע לו לרכך את ההגזמות המלודרמטיות, לחתוך פרקים ארוכים מדי, ונתן לו רעיונות לגבי העלילה והדמויות.

הסופר הבריטי א.מ. פורסטר מגדיר ב"אספקטים של הרומן" דמות "שטוחה" ככזו שניתן לתאר אותה באופן מלא במשפט אחד. כאשר בוחנים את פייגין, סקרוג', מר מיקאובר (והגברת מיקאובר), אוריה היפ, דורה וויקפילד ודמויות אחרות אצל דיקנס, ניתן לראות כי חלקן אכן "שטוחות", בעלות אפיון עיקרי אחד ומטרתן העיקרית היא לקדם את העלילה, או להאיר את הדמות המרכזית באור מסוים. עם זאת השילוב של דרמה בסטירה ותיאורים קומיים הוציאו את כתיבתו מכלל ההגדרה של רומנים סנטימנטליים.

לעומת זאת, טולסטוי וג'ורג' אורוול למשל, היללו את כישרון התיאור הריאלי שלו, את השטף הסיפורי, את ההומור הכובש ואת החשיפה והרגישות של דיקנס לעניים ולילדים כאחד. ס. יזהר, שסגנונו ונושאי סיפוריו שייכים לעולם אחר לחלוטין מאלו של צ'ארלס דיקנס, התוודה מספר פעמים שדיקנס היה המעצב הגדול של כתיבתו. בניית העלילה והמשפט, הריחוק שלו מהדמויות, האירוניה וההומור שלו - השפיעו על יזהר עוד בהיותו ילד שהתפעל מ"כתבים מעזבון בית הוועד הפיקויקי" בהוצאת שטיבל, תרפ"ט.[1][2]

העלילות הגדושות, ההתרחשויות המלודרמטיות המופרכות בחלקן, סצינות סנטימנטליות להפליא ופרודיות שנונות מסבירות את הפופולריות הרבה של דיקנס בעיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים. עם זאת, נחשב דיקנס לאחד הסופרים החשובים ביותר, ספריו נקראים עד היום, ויצירתו השלמה הלפני-אחרונה, "תקוות גדולות", נחשבת לאחד מעמודי התווך של הספרות האנגלית.

ייצוג יהודים ביצירתו עריכה

ישנן דעות סותרות בנוגע לשאלת יחסו של דיקנס ליהודים. הוויכוח נסב בעיקר סביב הצגת דמותו של פייגין ב"אוליבר טוויסט" – נוכל יהודי המתואר באופן קריקטורי כבעל אף מעוקל ועיניים חמדניות. נוכח הביקורת על דמותו של פייגין, הסביר דיקנס את מניעיו ב"ג'ואיש כרוניקל: "פייגין ב'אוליבר טוויסט' הוא יהודי, משום שלרוע המזל נכון הדבר שבתקופה שבה מתרחש הסיפור, סוג זה של פושעים היו כמעט תמיד יהודים... ושנית, הוא נקרא 'היהודי' לא בגלל דתו אלא בגלל גזעו." לעומת זאת, ברומן "ידידנו המשותף" (Our Mutual Friend), הרומן האחרון שכתב דיקנס, מתוארת דמותו של היהודי ריאה בצורה אוהדת ביותר.

ספריו עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • צ'ארלס דיקנס – הפרא האציל (מאנגלית: יהונתן דיין), דחק, כרך טז, 2023.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ס. יזהר, מקדמות (ספר), זמורה ביתן, 1992, עמ' 225, 227
  2. ^ ניצה בן ארי, ס. יזהר; סיפור חיים, אוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, 2013, עמ' 164