גת שמנים

גת שמנים (ביוונית: Γεθσημανή, גֶתְסֵמַנֵה; בסורית: ܓ݁ܶܕ݁ܣܺܡܰܢ, גֶּדּ־סִמַן) הוא הגן בו, על פי המסורת הנוצרית והמתואר בברית החדשה, התפלל ישו בלילה שלפני צליבתו את תפילתו האחרונה והתייסר, קודם להסגרתו לידי הרומאים על ידי יהודה איש קריות. הגן נמצא במורדות הר הזיתים בירושלים, ומשקיף על נחל קדרון שלמרגלותיו ועל הר הבית שלמולו. במקורות המקראיים היהודיים מזוהה המקום כעמק יהושפט.

שם האתר

שם האתר מוכר מהברית החדשה:

וַיָּבֹאוּ [ישו ותלמידיו] אֶל־חָצֵר אַחַת, וּשְׁמָהּ גַּת־שְׁמָנֵי, וַיֹּאמֶר [ישו] אֶל־תַּלְמִידָיו: "שְׁבוּ־לָכֶם פֹּה, עַד אֲשֶׁר אֶתְפַּלָּל."

המקור ביוונית קוינה

Καὶ ἔρχονται εἰς χωρίον οὗ τὸ ὄνομα Γεθσημανῆ· καὶ λέγει τοῖς μαθηταῖς αὐτοῦ, Καθίσατε ὧδε, ἕως προσεύξωμαι.

— הבשורה על פי מרקוס, פרק י"ד, פסוק ל"ב^[1]

השם גת שמנים רומז על האפשרות שבתקופת בית שני פעלה במקום גת לייצור יין ובעיקר בית בד לייצור שמן זית. גם היום עתיר הגן וסביבתו עצי זית. על פי הסבר אחר, השם גת שמנים הוא שיבוש של השם "גד שמני" שמשמעו הוא מדרון, והכוונה היא למדרונו של נחל קדרון או לעליותיו של הר הזיתים.

אתרים

בגת שמנים שוכנת כנסיית כל העמים (הידועה גם ככנסיית היגון או ככנסיית הייסורים), פרי תכנונו של האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי אשר בנה כנסיות רבות בירושלים וארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20. בסמוך לכנסייה נמצא קבר מרים ובו מזהה אחת המסורת הנוצריות את מערת הקבורה של מרים, אם ישו. ליד קבר מרים נמצאת מערת הבגידה הנקראת גם מערת השליחים או מערת היגון, והנמצאת בחזקת המסדר הפרנציסקני. האתר מקודש לנצרות, ופוקדים אותו מדי שנה מאות אלפי צליינים נוצרים מרחבי העולם.

בעקבות פיתוח תיירותי באזור, החלה חפירה ארכאולוגית שבמסגרתה נמצאו מקווה טהרה מתקופת בית שני ושרידי כנסיות מהתקופות הביזנטית והצלבנית.^[2] עמית ראם, ארכאולוג רשות העתיקות, טוען שהימצאות מקווה הטהרה בשטח פתוח ולא בסמוך למבני ציבור, מעידה בסבירות גבוהה על קיום תעשייה חקלאית במקום לפני כאלפיים שנה, ובכך מאששת את שם המקום העתיק, גת שמנים. דיני הטהרה ביהדות חייבו את העוסקים במלאכת ייצור השמן והיין להטהר.^[3]