אנטוניו ברלוצי
אנטוניו בַּרלוּצי (באיטלקית: Antonio Barluzzi; 26 בספטמבר 1884 – 14 בדצמבר 1960) היה אדריכל איטלקי, אשר פעל בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, ובירושלים המזרחית ובגדה המערבית בשנים שלאחר מלחמת העצמאות. ברלוצי תכנן מספר רב של כנסיות ומבנים אחרים במרחב ארץ הקודש, בעיקר עבור משמורת ארץ הקודש הפרנציסקנית. בתקופת פעילותו בארץ הקודש, עסק ברלוצי בפעילות פוליטית איטלקית ונשא מספר תפקידים רשמיים בא"י - מטעם ממשלת איטליה והמפלגה הפשיסטית.
 | |
| לוח זיכרון לאנטוניו ברלוצי בהר תבור | |
| לידה |
25 בספטמבר 1884 רומא, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
14 בדצמבר 1960 (בגיל 76) רומא, איטליה |
| מקום לימודים |
ספיינצה – אוניברסיטת רומא |
| תחום יצירה |
אדריכלות |
| יצירות ידועות |
כנסיית דומינוס פלוויט, כנסיית הביקור |
  | |
תולדות חייו
עריכהאנטוניו ברלוצי נולד ברומא למשפחה שהועסקה במשך ארבעה דורות בידי קריית הוותיקן (קודם לכן מדינת האפיפיור). בין השנים 1902–1907 למד הנדסה בספיינצה – אוניברסיטת רומא. לירושלים הגיע ב-1912 כדי לעזור לאחיו ג'וליו ברלוצי בהקמת בית החולים האיטלקי בירושלים (כיום משמש את משרד החינוך וממוקם בין הרחובות שבטי ישראל והנביאים). הוא שב לאיטליה ב-1914 והצטרף לסמינר הנזירים שליד בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו. הוא עזב את לימודיו לאחר מספר שבועות והתגייס לצבא האיטלקי, בו שירת בחיל ההנדסה. ב-1918 שב לארץ ישראל במסגרת כוח המשלוח הצבאי לארץ.
ב-1919 מונה ברלוצי על ידי הקוסטוס (ראש משמורת ארץ הקודש) דאז, פרדיננדו דיוטאלווי (Ferdinando Diotallevi), להקים את כנסיית כל העמים בגת שמנים שבמורד הר הזיתים בירושלים, ואת כנסיית ההשתנות בהר תבור. שתי הכנסיות הוקדשו ב-1924. בהמשך הוא הקים את ההוספיס ואת כנסיית הרועה הטוב המוקדשים לרועה הטוב ביריחו, ושיפץ את כנסיית ההלקאה בוויה דולורוזה שבירושלים. עוד הקים ברלוצי את מתחם קולג' טרה סנטה ברחביה בירושלים, עבד במשך שתי עונות בשיפוץ הגולגולתה בכנסיית הקבר ובנה את מנזר אנטוניוס הקדוש בירושלים. בין השנים 1937–1938 הקים ברלוצי את הכנסייה בהר נחום עבור "הארגון הלאומי לעזרה למסיונרים איטלקים", ולאחר מכן שיפץ לחלוטין את כנסיית הביקור בעין כרם. יחד עם האדריכל הוונציאני לואיג'י מרנגוני, תכנן תוכנית חדשה לחלוטין לכנסיית הקבר, שהוזמנה ממנו על ידי השליח האפוסטולי של הוותיקן גוסטאבו טסטה.
בשנות מלחמת העולם השנייה חזר ברלוצי לאיטליה, שם נשאר בעיקר בסרדיניה עד שנת 1947. לאחר ששב לארץ שיפץ ברלוצי את הקלויסטר בכנסיית קתרינה הקדושה בבית לחם, ובנה את כנסיית לזרוס הקדוש באלעיזריה, את כנסיית שדה הרועים בבית סאחור, ואת כנסיית דומינוס פלוויט (כנסיית בכי האדון) על הר הזיתים בירושלים. שנה לאחר מותו, ב-1961, נחנכה יצירתו האחרונה בארץ - כנסיית יוסף הקדוש השייכת למסדר הכרמליתי ברחוב המגינים בחיפה.
נוסף על מבנים אלה תכנן ברלוצי בתי ספר, בתי חולים וכנסיות בירדן, את הפטריארכיה הארמנית-קתולית בביירות ובית ספר ביריחו.
ברלוצי הכין תוכנית מפורטת לכנסיית הבשורה בנצרת, עליה עבד החל מ-1939 ואילך. ב-1954 הונחה אבן הפינה לכנסיית הבשורה, אולם בסופו של דבר נמסר פרויקט כנסיית הבשורה לארכיטקט איטלקי אחר, ג'ובאני מוציו, וברלוצי עזב את הארץ ב-1958. ברלוצי נפטר ברומא ב-1960.
עיטורים ואותות
עריכהבמשך חייו הוענקו לברלוצי מספר עיטורים, ובהם אביר מסדר הכתר של איטליה (Ordine della Corona d'Italia) ב-1922, מפקד במסדר אבירי הקבר הקדוש בירושלים (Ordo Equestris Sancti Sepulcri Hierosolymitani) ב-1923, מפקד במסדר הסובירני הצבאי של מלטה, וכן עיטור הגבורה של הרפובליקה האיטלקית (Ordine al merito della Repubblica Italiana) שהוענק לו ב-1947 והוא העיטור הגבוה ביותר באיטליה.
המבנים המרכזיים שהקים ברלוצי בארץ ישראל
עריכה
.JPG)
3.jpg)
.jpg)
.JPG)
לקריאה נוספת
עריכה- Daniel M Madden, Monuments to Glory, Hawthorn Books, 1964, New York
- Peter C. Nicholson, The Churches of Antonio Barluzzi, 1996, London
- דוד קרויאנקר, מתחם טרה סנטה, ירושלים: ביוגרפיה של מקום, דיוקנה של תקופה: 1926–1999; עריכה: ליאורה קרויאנקר, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, תשנ"ט 1999
- מאשה הלוי, "לאומן איטלקי ואמן דתי: אנטוניו ברלוצי ופעילותו לקידום האינטרסים האיטלקיים בארץ הקודש", קתדרה 144, תמוז תשע"ב – יולי 2012, עמ' 75–106
- אלי שילר וגבריאל ברקאי (עורכים), פניני אדריכלות בירושלים: מפעלי הבנייה של אנטוניו ברלוצי 1956-1912, הוצאת אריאל, 2012
קישורים חיצוניים
עריכה
אנטוניו ברלוצי (1884-1960), דף שער בספרייה הלאומית
