פרנציסקוס מאסיזי

פרנציסקוס מאסיזי (באיטלקית: Francesco d'Assisi;‏ 1181 או 1182 – 3 באוקטובר 1226) היה נזיר איטלקי קתולי, מייסד המסדר הפרנציסקני, יליד אסיזי שבאיטליה.

פרנציסקוס מאסיזי
Francesco d'Assisi

פרנציסקוס מאסיזי בסוביאקו, איטליה
לידה	1181 או 1182 אסיזי, האימפריה הרומית הקדושה
פטירה	3 באוקטובר 1226 אסיזי, מדינת האפיפיור
קדוש עבור	הכנסייה הקתולית
קאנוניזציה	16 ביולי 1228, באסיסי על ידי גרגוריוס התשיעי
מקום פולחן עיקרי	בזיליקת סן פראנצ'סקו ד'אסיזי
חג	4 באוקטובר
פטרון של	בעלי חיים, סוחרים, איטליה, הסביבה ועוד

חייו

פרנציסקוס החל את חייו בשם ג'ובאני ברנרדונה. הוא נולד באסיזי שבאומבריה באיטליה לפיקה בורלמנט ופייטרו ברנרדונה. אביו היה סוחר בדים עשיר ונהג לצאת למסעות בצרפת. פרנציסקוס הוטבל ונקרא תחילה על שם יוחנן המטביל – ג'ובאני. אביו נעדר מטקס הטבלתו בשל מסע לצרפת ועם חזרתו לאסיזי החליט לשנות את שמו לפרנציסקוס, "איש צרפתי", בשל אהבתו לתרבות צרפת.

עד גיל 20 בילה פרנציסקוס את רוב זמנו בסיוע לאביו בעסק המשפחתי. הוא חי חיים מלאים ועשירים. אולם, חייו עברו נקודת מפנה בשנת 1202, כשהשתתף בקרב בין אסיזי לפרוג'יה ונפל בשבי. הוא שוחרר לאחר מספר חודשים אך חלה במחלה קשה שגרמה לו לדבוק בתפילה ובאורח חיים עני. בהמשך אף הפך את העוני לערך דתי מרכזי. מעט אחר כך, כשעלה לרגל לרומא, מימש את החלטתו והחליף את בגדיו המהודרים לבגדי קבצן.

פרנציסקוס לא זכה לתמיכה בקרב משפחתו וחבריו. אביו דחה אותו ומחה על אורח החיים החדש שאימץ בנו. אולם, עובדה זו הניעה את פרנציסקוס לדבוק בגישתו החדשה ובמהרה השלים את המהפך בחייו. הוא החל לעסוק בשיפוץ כנסיות חרבות באסיזי וסייע לנזקקים ולעניים. יום אחד, כשעסק בשיפוץ כנסיית דמיאנוס הקדוש , התגלה אליו ישו וקרא לו ללכת בעקבותיו (כהד ללוקס יד: 26). פרנציסקוס ראה בכך ציווי המכוון אליו באופן אישי. הוא לבש טוניקת קרעים וקשר סביב מותניו חבל. הוא החל להטיף לאורח חיים של פשטות ועוני מתוך מתן דוגמה אישית. תוך זמן קצר אסף סביבו מספר תלמידים וניסח עבור תלמידיו תקנון בסיסי, הוא התקנון המקורי (Regula primitive), המבוסס על האוונגליונים. תקנון זה אבד ולא הגיע בשלמותו לידינו, ידוע כי היה מושתת על שני עקרונות בולטים; האחד, כפיפות מוחלטת לאפיפיור (על מנת למנוע אפשרות שהאפיפיור יוקיע את המסדר ככפירה, כפי שקרה עם התנועה הוולדנסית), והשנייה התמסרות מוחלטת לחיי העוני. בשנת 1209 הלך לרומא יחד עם תלמידיו על מנת לקבל את אישור האפיפיור אינוקנטיוס השלישי.

משנתן האפיפיור את אישורו, שלח את פרנציסקוס יחד עם אחד עשר תלמידיו לקבל טונזורה (תגלחת ראש), המסמלת הצטרפות למעמד הכמורה. אישורו הרשמי של האפיפיור הניע מאמינים נוספים להצטרף לשורותיו של פרנציסקוס. מעתה, אימצה קהילתו את הכינוי "אחים קטנים" (מלטינית: Fratres minors) וחיה במבנים רעועים, תוך דבקות בעזרה לעניים ולנזקקים. מסדר זה יקרא לימים המסדר הפרנציסקני.

בין השנים 1209–1210 ערך פרנציסקוס מסעות לספרד וצרפת על מנת להפיץ את משנתו ולהמיר את דתם של המוסלמים שחיו אז בחצי האי האיברי. ב-1213 הפליג במטרה להגיע לצפון אפריקה, אולם מחלה קטעה את מסעו בחצי האי האיברי והוא חזר לאסיזי וצירף למסדר מספר גברים משכילים ומספר אצילים. בין המצטרפים היה תומאסו מצ'לאנו שמאוחר יותר כתב את שתי גרסאות הביוגרפיה של פרנציסקוס.

ב-1215 נסע לרומא להשתתף בוועידת לטראנו הרביעית.

בשנת 1219 ערך מסע נוסף באירופה המזרחית ולבסוף הגיע עד מצרים, שם נכח בכיבוש העיר דמיאט על ידי הצלבנים וניסה ללא הצלחה להמיר את דתו של הסולטאן אל-מלכ אל-כאמל. משחזר מערבה החליט לוותר על סמכותו כמנהיג המסדר ופרש לחיי בדידות בהרי האפנינים. על פי המסורת, מעט לפני מותו קיבל את סימני הסטיגמטה, שסימלו את הקשר הרוחני והפיזי, בינו לבין ישו המשיח. ב-3 באוקטובר 1226 נפטר פרנציסקוס באסיזי. שנתיים לאחר מותו הועלה לדרגת קדוש על ידי האפיפיור גרגוריוס התשיעי.

משנתו

תפילה המיוחסת לפרנציקוס מאסיזי (בעברית) בשלט הסמוך לכניסה למנזר הקפוצ'יני ברחוב ד'ישראלי 18 בירושלים

פרנציסקוס יצר אידיאל חדש לדמות הנזיר הפורש והציע תפיסה חדשה של חיי נזירות: על הנזיר להתערבב בין הבריות ולעזור לחלשים, לחולים ולעניים באשר הם. עיקרון זה היווה חידוש בקרב תפיסת חיי הנזירות, שעד ימיו התנערו מעקרון הסולידריות.

בניגוד לעקרון הפרישות מן העולם, שהיה סימן ההיכר של הזרמים הבנדיקטינים, טען פרנציסקוס כי "העולם כולו הוא מנזרי" וכי אהבת האל מחייבת לאו דווקא חיי פרישות מן החברה, כי אם מתן סיוע לחלש ולעני מתוך התערות בה. מתוך כך ביטל פרנציסקוס את עקרון הקביעות במנזר. יחד עם תלמידיו הוא נע ונד ברחבי אירופה והמזרח. בניגוד למגמתם של המסדרים הקרטוזיאנים והציסטרציאנים שהקימו את בתיהם הרחק מריכוזי אוכלוסין, הפרנציסקנים פעלו בתוך הערים וגרו בשכונות העוני שבשוליהן. הם העניקו סיוע וסיעוד לנזקקים ולחולים. "בשל מעשים אלו, יש חוקרים הרואים בפרנציסקנים את העובדים הסוציאליים הראשונים במערב האורבני." (מנשה 2005: 234)

תפיסת עולמו של פרנציסקוס בנוגע לדמות הנזיר השמח בחלקו, באה כתגובת נגד לבנדיקטינים שדגלו בתפיסת חיים מחמירה. הוא קרא לחסידיו לשמש "ליצני האלוהים" (בלטינית: joculatores Domini) מתוך מחשבה כי השמחה מקרבת את המאמין לאלוהיו. פרנציסקוס לא ראה בהשכלה מצרך הכרחי. לדידו, אין היא מקרבת את הנזיר לאלוהיו אלא עלולה להרחיק ביניהם.

אהבתו של פרנציסקוס לבריות פרצה אל מעבר גבולות הנצרות. הוא התנגד למסעי הצלב והעמיד כנגדם את עקרון המיסיון, הגורס כי את הנצרות יש להפיץ מתוך דרכי נעם – מתוך הנחה שגם ישו המשיח היה בוחר בדרך זו. תלמידיו, שאימצו גישה זו, השקיעו בפעילות מסיונרית בארצות האסלאם ובקרב המונגולים. הם עודדו את לימוד השפות המזרחיות, ובהשפעתם התקבלה החלטה אשר אימצה את חשיבות לימוד השפות בוועידה הכנסייתית בוויין שנערכה ב-1311.

פרנציסקוס נמנע מלהחמיר עם תלמידיו אולם לא כך היה בשאלת העוני. בהשראת הכתוב בברית החדשה, הטיף פרנציסקוס לעוני מוחלט ודרש זאת אף מתלמידיו הן כיחידים והן כקולקטיב. נאסר עליהם לקבל תרומות מעבר לצורכי היום והם חיו מעמל כפיהם או מנדבות המאמינים. מתוך תפיסת עולם זו, המעלה על נס את עקרון העוני המוחלט, התחתן פרנציסקוס בנישואים מיסטיים עם "הגבירה עוני". בכך, הנציח אידיאל זה.

מסדרים נוספים בהשראתו

דמותו של פרנציסקוס הייתה להשראה רבה עבור רבים מהאנשים ששמעו אודותיו. קלרה מאסיזי הושפעה רבות מדרשותיו ובמרץ 1212 עזבה את ביתה לטובת הצטרפות לשורות חסידיו. יחד עם פרנציסקוס, ייסדה את מסדר הקלאריסות העניות. היה זה מסדר נשים, אשר היווה מקבילה למסדר הפרנציסקנים של פרנציסקוס.

עבור אותם אנשים שלא יכלו לעזוב את ביתם ולהתמסר לחיי נזירות, ייסד פרנציסקוס את מסדר האחים והאחיות החוזרים בתשובה שקיבלו על עצמם מחד את עקרונות חיי הפרנציסקנים אך מאידך המשיכו לחיות את חייהם בבתיהם.

ביוגרפיות

שלוש הביוגרפיות הרשמיות על חייו של פרנציסקוס נכתבו על ידי תומאס דה צ'לאנו.

הראשונה, שנקראת "חיי פרנציסקוס המבורך" (Vita Beati Francisci) הוזמנה על ידי האפיפיור גרגוריוס התשיעי בשנת 1228 לקראת הכרזתו של פרנציסקוס כקדוש. הגיוגרפיה זו מכסה את שנותיו הראשונות של פרנציסקוס ואת הקמת המסדר.

השנייה המכונה "חיים שניים" (בשמה הרשמי: Memoriale Desiderio Animae de Gestis et Verbis Sanctissimi Patris Nostri Francisci), הוזמנה על ידי קרסצנטיוס מיזי שכיהן כמזכיר הכללי של המסדר (ראש המסדר). עבודה זו, שנכתבה ב-1246 לערך משקפת את הבדל ההשקפה על פרנציסקוס לאחר מותו ומציגה אותו בצורה הנוחה להנהגת המסדר של אותה תקופה (פחות דגש על מוטיב העוני, הוויתור על רכוש וההקרבה).

השלישית, מסה עממית על הניסים שחולל פרנציסקוס הקדוש, נכתבה ב-1255 לערך על פי הוראתו של המזכיר הכללי ג'ובאני די פארמה .

בניסיון להאדיר את שמו של פרנציסקוס, נכתב עליו כי עוד בהיותו תינוק, אמר עליו אדם מבוגר כי יהיה קדוש, בדומה למעשהו של שמעון הקדוש כלפי ישו, על מנת להאדיר את ההשוואה, המתבססת גם על סימני הצליבה (סטיגמטה) שהופיעו על גופו. מסופר גם כי בעלייתו לרגל לרומא ליוו אותו 12 מתלמידיו (כמספר תלמידיו של ישו).

אגדות

אישיותו המיוחדת של פרנציסקוס קרנה פשטות, ענווה, אהבת הבורא והבריות, סגפנות, חסידות עממית ושמחה. הוא האמין כי הטבע עצמו מהווה מראה לאלוהים. הוא השאיר רושם עמוק, שהבשיל תוך זמן קצר לאוסף אגדות אודות מנהגיו וחוויותיו. נפוץ במיוחד אוסף האגדות הקדום "הפרחים הקטנים של פרנציסקוס" . אוסף זה מספר אודות דמותו של פרנציסקוס וקשור לפועלו ולתוכן דבריו בנוגע לטבע ולבריות. כך למשל מסופר כי יום אחד, כשטייל פרנציסקוס יחד עם תלמידיו, הבחין בעץ מלא ציפורים. הוא פנה לתלמידיו ואמר: "המתינו כמה רגעים, אני הולך לדבר באוזני אחיותיי הציפורים". הציפורים הקיפוהו, מהופנטות מקולו, נטולות כל פחד ויראה.

ב-29 בנובמבר 1979, הכתיר האפיפיור יוחנן פאולוס השני את פרנציסקוס כ"הקדוש המגן על בעלי החיים והסביבה".

השפעות לאחר מותו

במרץ 2013 בחר האפיפיור חורחה מריו ברגוגליו מארגנטינה את השם פרנציסקוס כשמו הרשמי, ובכך הפך לאפיפיור הראשון שאימץ שם זה. כנשאל מדוע, ענה כי בחר בשם זה מתוך כבוד והערכה לדמותו של פרנציסקוס הקדוש, כמי שראה את העניים והנזקקים והיה להם כעזר. "הוא שינה את ההיסטוריה", אמר.

דמותו של פרנציסקוס נזכרת רבות גם במוזיקה, בספרות ובאמנות.

לקריאה נוספת

• קליינברג, אביעד. "הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה". בן שמן: אוניברסיטה משודרת, 2011
• פרנציסקוס איש אסיזי – הלל היצורים (עברית: אשר ברש | תרגום מעיזבונו של הסופר), דחק, כרך יד', 2022.

Spoto, Donald. The Life of Francis of Assisi. England: Penguin Compass, 2002

• Magill, Frank. Dictionary of World Biography, The Middle Ages. New York: Routledge, 1998

• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 341-345, מסת"ב 978-965-566-137-8

קישורים חיצוניים

• פרנציסקוס מאסיזי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פרנציסקוס מאסיזי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• פרנציסקוס מאסיזי, ברשת החברתית Goodreads