דאני שמעון
דאני שמעון (בערבית: داني شمعون; 26 באוגוסט 1934 – 21 באוקטובר 1990) היה פוליטיקאי לבנוני נוצרי מרוני, בנו של נשיא לבנון כמיל שמעון ומנהיג המיליציה שכונתה "הנמרים".
 | |
| לידה |
26 באוגוסט 1934 דיר אל-קמר, לבנון  |
|---|---|
| נרצח |
21 באוקטובר 1990 (בגיל 56) ביירות, לבנון |
| מדינה |
לבנון |
| השכלה |
אוניברסיטת לובורו |
| מפלגה |
המפלגה הליברלית הלאומית |
| השקפה דתית |
הכנסייה המרונית |
| בן או בת זוג |
Patti Chamoun |
| מספר צאצאים |
2 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהשמעון נולד בעיירה דיר אל-קמר שבהרי השוף. בתור ילד הוא למד בבית הספר היסודי אינטרנשיונל קולג'. את לימודיו הוא המשיך בבית ספר פרטי בבריטניה, בזמן שאביו כיהן כשגריר בלונדון. כאשר דאני היה בן 14, חזרה המשפחה ללבנון והוא סיים את לימודיו התיכוניים. הוא בעל תואר מהנדס מאוניברסיטת לובוראו (Loughborough) שבבריטניה. הוא עבד בתחום ההנדסה והבניין. בשנת 1957 הוא התחתן עם אשתו הראשונה, פטי מורגן. מאותם נישואים יש לו בת אחת, טרייסי.
בשנת 1975 הוא מונה להיות המזכיר הביטחוני של המפלגה הליברלית-הלאומית שבראשה עמד אביו. יחד עם אביו, כמיל "נמר" שמעון הוא יסד את "הנמרים" - פלוגות מזוינות שמילאו חלק בתחילת מלחמת האזרחים הלבנונית. ארגון זו החל להיאבק בפלנגות של משפחת ג'ומאייל על הנהגת המחנה הנוצרי בלבנון[1].
בתחילת 1976 קיבל שמעון את פניו של אלוף-משנה בנימין בן אליעזר, שהגיע ללבנון בספינת-טילים של חיל הים. לשאלת בן אליעזר, מדוע פנו הנוצרים אל ישראל לעזרה במלחמת האזרחים, ענה שמעון: "עשינו זאת על פי עצתם של גורמים ערביים. הם אמרו לנו, שאם אנו רוצים להישרד באזור, עלינו לפנות לישראל - רק היהודים יוכלו להבטיח את קיומכם"[2][3].
ב-1980 הותקפו "הנמרים" והובסו בהפתעה על ידי הפלנגות הנוצריות של בשיר ג'ומייל ביום הסכינים הארוכות[4][5]. דאני שמעון ומנהיג הפלנגות הפכו לאויבים. מערכת היחסים שלו עם ג'ומאייל הביאה את המרוני הלאומן לעשות צעד חריף במיוחד ולהעביר את משרדיו לאזור המערבי (המוסלמי) של ביירות. אחר כך עבר לרבת עמון ונפגש עם יאסר ערפאת כדי לדון בשיתוף פעולה[6]
לאחר תקופה קצרה בה פרש שמעון מהחיים הפוליטיים, הוא חזר בשנת 1983 ומונה כמזכיר הכללי של המפלגה הליברלית-הלאומית, ביקר בישראל וניפגש עם שר החוץ יצחק שמיר (על פי הדיווחים בעיתונות באותה ביקר בישראל כמה פעמים לפני כן, אך זה הייתה הפעם הראשונה שדבר נעשה בגלוי)[7]. חודשים לפני כן הכחיש אריאל שרון שנפגש עם שמעון באירופה[8].
בשנת 1985 הוא החליף את אביו בתור ראש המפלגה הליברלית הלאומית. בשנת 1988 הוא עמד בראש החזית הלבנונית - קואליציה שהורכבה בעיקר ממפלגות ופוליטיקאים נוצרים. באותה שנה הכריז על רצונו לרוץ לנשיאות לבנון, אך סוריה, שכבר שלטה בכ-70% מלבנון, הטילה וטו על בחירתו.
עם סיום הקדנציה של הנשיא דאז, אמין ג'ומייל, ב-23 בספטמבר 1988 לא נבחר יורש. שמעון הביע את תמיכתו בגנרל מישל עאון, שנתמך על ידי ג'ומייל, לעמוד בראש ממשלת מעבר. מינוי זה נתקל בהתנגדות מצד המוסלמים מכיוון שתפקיד זה שמור, לפי האמנה הלאומית, לסונים. הסורים הקימו ממשלת-נגד ובראשה סלים אל-חוס. מצב מלחמתי זה בין שני הצדדים נמשך עד 1990, כאשר ארצות הברית נזקקה לתמיכת סוריה, או לפחות לאי-הפרעתה, במלחמת המפרץ הראשונה. כך הסירה ישראל את המצור האווירי מעל שמי לבנון ובזאת הרשתה למטוסים הסורים להשלים את המלאכה ב-13 באוקטובר.
דאני שמעון היה ממתנגדי הסכם טאיף, אשר חיזק את כוחם של הסונים על חשבון המרונים ולא הזכיר במפורש את מועד נסיגתם המוחלטת של הכוחות הסוריים מלבנון.
ב-21 באוקטובר 1990 נרצח דאני שמעון בהתנקשות בה נהרגו גם אשתו השנייה, אינגריד, ממוצא גרמני, ושני בניו, טארק בן ה-10 וז'וליאן בן ה-5[9]. חוץ מטרייסי מנישואיו הראשונים, הותיר דאני עוד ילדה מנישואיו עם אינגריד (עבד אל-נור), תמרה שמה. הממשלה הפרו-סורית עצרה את סמיר ג'עג'ע ושפטה אותו באשמת רצח. אחיו של דאני, דורי שמעון, צוטט כאומר שלפי דעתו, ג'עג'ע חף מפשע והאחראים לרצח הם סוכנים סורים שיש למצוא אותם בחקירה מחודשת.
קישורים חיצוניים
עריכה
- שפי גבאי, דאני שמעון: קיבלתי אמצעי לחימה מישראל להגנת המליציה, מעריב, 22 באפריל 1990
- שפי גבאי, תמר גולן, עתונים בביירות: ישראל מאחורי רצחתי שמעון, מעריב, 23 באוקטובר 1990
- נטע שדמי, שפי גבאי, שושלות בלבנון. הסוף, מעריב, 26 באוקטובר 1990
הערות שוליים
עריכה- ^ היום יימשכו בביירות המאמצים לאיחוי הקרע בין הפאלאנגות לאנשי שמעון, מעריב, 14 בדצמבר 1976
- ^ עמוס גלבוע, הפגישות שלי עם דאני שמעון, מעריב, 22 באוקטובר 1990
- ^ שמעון שיפר, כדור של"ג : סודות מלחמת לבנון, עמ' 22.
- ^ עודד גרנות, הפלנגות השתלטו על המובלעת מצפון לביירות, מעריב, 9 ביולי 1980
- ^ שמואל שגב, ה"פלנגות" הכריעו את "הנמרים", מעריב, 11 ביולי 1980
- ^ שמואל שגב, דאני שמעון, מפקד "הנמרים" בלבנון. נפגש עם ערפאת, מעריב, 20 ביולי 1980
- ^ טוביה מנדלסון, הערכות מעורבות על ביקור דאני שמעון, דבר, 11 באוגוסט 1983
- ^ שרון: מימי לא פגשתי בשמעון, דבר, 24 ביוני 1983
- ^ שפי גבאי, הם ירו בילד במיטתו, והוריו בסלון, מעריב, 22 באוקטובר 1990