דאני שמעון

פוליטיקאי לבנוני

דאני שמעוןערבית: داني شمعون; 26 באוגוסט 193421 באוקטובר 1990) היה פוליטיקאי לבנוני נוצרי מרוני, בנו של נשיא לבנון כמיל שמעון ומנהיג המיליציה שכונתה "הנמרים".

דאני שמעון
داني شمعون
לידה 26 באוגוסט 1934
דיר אל-קמר, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 21 באוקטובר 1990 (בגיל 56)
ביירות, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת לובורו עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הליברלית הלאומית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית הכנסייה המרונית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Patti Chamoun עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

שמעון נולד בעיירה דיר אל-קמר שבהרי השוף. בתור ילד הוא למד בבית הספר היסודי אינטרנשיונל קולג'. את לימודיו הוא המשיך בבית ספר פרטי בבריטניה, בזמן שאביו כיהן כשגריר בלונדון. כאשר דאני היה בן 14, חזרה המשפחה ללבנון והוא סיים את לימודיו התיכוניים. הוא בעל תואר מהנדס מאוניברסיטת לובוראו (Loughborough) שבבריטניה. הוא עבד בתחום ההנדסה והבניין. בשנת 1957 הוא התחתן עם אשתו הראשונה, פטי מורגן. מאותם נישואים יש לו בת אחת, טרייסי.

בשנת 1975 הוא מונה להיות המזכיר הביטחוני של המפלגה הליברלית-הלאומית שבראשה עמד אביו. יחד עם אביו, כמיל "נמר" שמעון הוא יסד את "הנמרים" - פלוגות מזוינות שמילאו חלק בתחילת מלחמת האזרחים הלבנונית. ארגון זו החל להיאבק בפלנגות של משפחת ג'ומאייל על הנהגת המחנה הנוצרי בלבנון[1].

בתחילת 1976 קיבל שמעון את פניו של אלוף-משנה בנימין בן אליעזר, שהגיע ללבנון בספינת-טילים של חיל הים. לשאלת בן אליעזר, מדוע פנו הנוצרים אל ישראל לעזרה במלחמת האזרחים, ענה שמעון: "עשינו זאת על פי עצתם של גורמים ערביים. הם אמרו לנו, שאם אנו רוצים להישרד באזור, עלינו לפנות לישראל - רק היהודים יוכלו להבטיח את קיומכם"[2][3].

ב-1980 הותקפו "הנמרים" והובסו בהפתעה על ידי הפלנגות הנוצריות של בשיר ג'ומייל ביום הסכינים הארוכות[4][5]. דאני שמעון ומנהיג הפלנגות הפכו לאויבים. מערכת היחסים שלו עם ג'ומאייל הביאה את המרוני הלאומן לעשות צעד חריף במיוחד ולהעביר את משרדיו לאזור המערבי (המוסלמי) של ביירות. אחר כך עבר לרבת עמון ונפגש עם יאסר ערפאת כדי לדון בשיתוף פעולה[6]

לאחר תקופה קצרה בה פרש שמעון מהחיים הפוליטיים, הוא חזר בשנת 1983 ומונה כמזכיר הכללי של המפלגה הליברלית-הלאומית, ביקר בישראל וניפגש עם שר החוץ יצחק שמיר (על פי הדיווחים בעיתונות באותה ביקר בישראל כמה פעמים לפני כן, אך זה הייתה הפעם הראשונה שדבר נעשה בגלוי)[7]. חודשים לפני כן הכחיש אריאל שרון שנפגש עם שמעון באירופה[8].

בשנת 1985 הוא החליף את אביו בתור ראש המפלגה הליברלית הלאומית. בשנת 1988 הוא עמד בראש החזית הלבנונית - קואליציה שהורכבה בעיקר ממפלגות ופוליטיקאים נוצרים. באותה שנה הכריז על רצונו לרוץ לנשיאות לבנון, אך סוריה, שכבר שלטה בכ-70% מלבנון, הטילה וטו על בחירתו.

עם סיום הקדנציה של הנשיא דאז, אמין ג'ומייל, ב-23 בספטמבר 1988 לא נבחר יורש. שמעון הביע את תמיכתו בגנרל מישל עאון, שנתמך על ידי ג'ומייל, לעמוד בראש ממשלת מעבר. מינוי זה נתקל בהתנגדות מצד המוסלמים מכיוון שתפקיד זה שמור, לפי האמנה הלאומית, לסונים. הסורים הקימו ממשלת-נגד ובראשה סלים אל-חוס. מצב מלחמתי זה בין שני הצדדים נמשך עד 1990, כאשר ארצות הברית נזקקה לתמיכת סוריה, או לפחות לאי-הפרעתה, במלחמת המפרץ הראשונה. כך הסירה ישראל את המצור האווירי מעל שמי לבנון ובזאת הרשתה למטוסים הסורים להשלים את המלאכה ב-13 באוקטובר.

דאני שמעון היה ממתנגדי הסכם טאיף, אשר חיזק את כוחם של הסונים על חשבון המרונים ולא הזכיר במפורש את מועד נסיגתם המוחלטת של הכוחות הסוריים מלבנון.

ב-21 באוקטובר 1990 נרצח דאני שמעון בהתנקשות בה נהרגו גם אשתו השנייה, אינגריד, ממוצא גרמני, ושני בניו, טארק בן ה-10 וז'וליאן בן ה-5[9]. חוץ מטרייסי מנישואיו הראשונים, הותיר דאני עוד ילדה מנישואיו עם אינגריד (עבד אל-נור), תמרה שמה. הממשלה הפרו-סורית עצרה את סמיר ג'עג'ע ושפטה אותו באשמת רצח. אחיו של דאני, דורי שמעון, צוטט כאומר שלפי דעתו, ג'עג'ע חף מפשע והאחראים לרצח הם סוכנים סורים שיש למצוא אותם בחקירה מחודשת.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא דאני שמעון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה