תמר גולן

עיתונאית ודיפלומטית ישראלית

תמר גולן (18 בדצמבר 1933, חיפה30 במרץ 2011, חיפה) הייתה עיתונאית, דיפלומטית ואשת אקדמיה ישראלית, חוקרת מדינות אפריקה. כיהנה כשגרירת ישראל באנגולה בשנים 19942001, ככתבת ב"מעריב" ובכלי תקשורת נוספים וכמרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

תמר גולן
ד"ר גולן באירוע יציאה של משלחת סטודנטים בדרכה לאפריקה, 2010
ד"ר גולן באירוע יציאה של משלחת סטודנטים בדרכה לאפריקה, 2010
לידה 18 בדצמבר 1933
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבדה 30 במרץ 2011 (בגיל 77)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בעקבות המעורבות החשאית שלה בפעילויות מדיניות מחוץ לישראל[1], יש שסברו כי היא סוכנת מוסד, אך בראיון איתה גולן הכחישה זאת[2].

ביוגרפיה

עריכה

נולדה וגדלה בחיפה. כנערה הייתה פעילה בקן "השומר הצעיר" בעיר ולמדה בבית הספר "חוגים". שירתה בצה"ל בגרעין נח"ל, ובשנת 1953 עברה לגור בקיבוץ להב, שם פגשה את אביהו גולן ונישאה לו. בני הזוג גולן יצאו לאתיופיה בשנת 1961, בשליחות של משרד החוץ, כדי ללמד שם במכללה. בזמן שהותם שם נהרג אביהו גולן בתאונת דרכים.

גולן יצאה לניו יורק בשליחות הסוכנות היהודית. שם סיימה לימודי דוקטורט במשפט וממשל באוניברסיטת קולומביה היוקרתית, עם התמחות באפריקה.

בתום מלחמת ששת הימים מונתה לשליחת העיתון "מעריב" באפריקה, ולתקופה קצרה גם כשליחת "על המשמר"[3][4]. באותה תקופה גם שידרה בעבור גלי צה"ל, וכן שימשה כשליחת הבי-בי-סי והשבועון הלונדוני "האובזרבר". בשנות ה-70 עברה לפריז ושם שימשה ככתבת "מעריב"[5]. בפריז הייתה מקושרת לפעילים פוליטיים ולפעילי זכויות אדם מכל העולם. באחת משליחויותיה העיתונאיות נסעה לסוריה[6].

במקביל לעבודתה העיתונאית, סייעה למערכת הביטחון והעבירה מידע על מדינות אפריקה, בין היתר מידע שאספה במהלך פגישותיה כעיתונאית עם מנהיגי היבשת. בתקופה בה התגוררה בפריז סייעה במאמצים להשיג מידע על גורלו של רון ארד, ואף קיבלה על כך עיטור באופן רשמי.

בשנת 1994 מונתה לשגרירה הראשונה של ישראל באנגולה ושימשה בתפקיד כשבע שנים. בסיום כהונתה כשגרירה חזרה לאנגולה, לבקשת נשיא הרפובליקה, כדי לסייע בכינון הוועדה הלאומית ללוחמה במוקשים, וזאת כמומחית מטעם האו"ם[7].

כשסיימה את שליחותה חזרה להתגורר בקיבוץ להב והייתה פעילה בולטת של ארגון מחסום ווטש[8]. היא הייתה מיוזמי הקמת התוכנית לימודי אפריקה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת 2009 ייסדה את מרכז אפריקה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מרכז רב תחומי העוסק בקידום מחקר, הוראה, שיתופי פעולה אקדמיים, כנסים ואירועי תרבות ופרויקטים חברתיים והתנדבותיים ביבשת. המרכז כיום נקרא ע"ש תמר.

לאחר שבריאותה התדרדרה, שמה קץ לחייה ב-30 במרץ 2011 בחדר בית מלון בחיפה והובאה למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה[9]. במכתב אותו השאירה כתבה כי היא עייפה מלהרגיש כמו דון קישוט לנוכח ”המציאות ההופכת את העם שלנו והמדינה שלנו למפלצת נוראית של כיבוש אכזרי, וחלקים בעלי אופי פשיסטי”, ולנוכח המצב בחוף השנהב ובאנגולה.

חיים אישיים

עריכה

תמר גולן הייתה נשואה לאביהו גולן, אותו הכירה בקיבוץ להב בעת שהתגוררה שם. אביהו גולן נהרג לנגד עיניה מפגיעה של משאית צבאית באתיופיה. מאז לא נישאה, אולם נטען שניהלה קשרים רומנטיים אחדים. אחד מהם, שגולן אישרה את קיומו בספר שכתבה, היה עם שגריר ניגריה בקונגו, בנו של אמיר מוסלמי, בשם כבירו. היא נאלצה לעזוב את קונגו ולהיפרד ממנו, לאחר שחלתה כתוצאה מניסיון הרעלה שנועד לחבל בקשר, והצליח. כמו כן ניהלה גולן רומן סודי עם מי שהיה המפקד הכללי של צבא מצרים, הגנרל מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי, לאחר שהודח מתפקידו כשר המלחמה בידי הנשיא אנואר סאדאת. אנשי המודיעין הישראלי והמודיעין המצרי ידעו על הקשר האינטימי עם הגנרל המודח, אך לא התערבו בכך.

דמותה הייחודית

עריכה

תמר גולן הייתה עיתונאית יוצאת דופן במידה רבה, ופעילותה העיתונאית חרגה פעמים רבות מהמקובל במקצוע. היא בלטה גם בהופעתה החיצונית, במסעותיה באפריקה כשהיא לבושה תמיד בלבן, מאז שבן-זוגה הראשון נהרג.

בנוסף לתואר הדוקטור שרכשה, היא העמיקה מאוד את ידיעותיה על ארצות אפריקה במהלך עבודה העיתונאית, ואף שימשה מומחית מטעם האו"ם. היא השתמשה בכישוריה האישיים כדי לבנות קשרים עם בעלי תפקידים רמי דרג, ולעיתים עשתה זאת תוך מעורבות אינטימית. עם זאת, לא ידוע על קשר קרוב שיצרה רק כדי להשיג ידיעה או לקדם אינטרס מדיני, ונראה שקשריה האינטימיים נבעו ממניעים רומנטיים אמיתיים.

בנוסף להיותה עיתונאית מדווחת, עסקה בפעילות מדינית, דיפלומטית, מודיעינית, הומניטרית ובפעולות ייעוץ לממשלות של מדינות היבשת; על פי עדותה, ניסתה ככל יכולתה להפריד בין התחומים, אך הודתה, שלא תמיד הצליחה בכך[2]. פעילותה הייחודית כעיתונאית המעורבת רגשית במושא הדיווח עוררה שאלות אתיות באשר למידת ההשפעה של העיתונאי של המאורעות[10]. לדוגמה, בשנת 2009 סיפרה שבזכות ידידותה עם חסן תוהאמי החלו להתקיים מפגשים חשאיים בין מנהיגים ישראלים למצריים, ואלו היו בין הגורמים שהביאו לביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת, ולהסכם השלום. מיד אחרי הביקור, הייתה בין העיתונאים הראשונים שביקרו ודיווחו מקהיר.

גולן ראתה עצמה כמחויבת בראש ובראשונה לרווחתם של בני אדם, וטענה שלשם כך ויתרה פעמים רבות על סיפורים עיתונאיים חשובים, במקרים שבהם פרסום הסיפור עלול היה לפגוע בפעילותה ההומניטרית. למשל: עיסוקה למען פירוק שדות מוקשים, שגרמו לנפגעים רבים, בעיקר ילדים[2]. ובנוסף לכל אלה, שימשה כשגרירה במשך תקופה ארוכה מהמקובל; ולאחר שסיימה את תפקידה הדיפלומטי, המשיכה לפעול באותה מדינה בתחום הומניטרי, וללא קשר למדינת ישראל.

ספריה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה