דוד גנז

הרב דוד גנז (1541 ה'ש"א - 1613 ה'שע"ג) היה רב, אסטרונום, מתמטיקאי, גאוגרף והיסטוריון יהודי, מראשוני אנשי המדע היהודים בעת החדשה. עבד במצפה הכוכבים של טיכו ברהה יחד עם יוהאנס קפלר. בכתביו נזכרים לראשונה בעברית שמו של קופרניקוס והמודל ההליוצנטרי שלו. היה תלמידם של הרמ"א, המהר"ל מפראג, ור' אליעזר טריוש מפרנקפורט[1].

דוד גנז
DAVID GANZ TOMB.JPG
מצבת קברו של גנז בבית הקברות היהודי העתיק בפראג
לידה 1541
ליפשטאט, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1613 (בגיל 72 בערך)
פראג, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אסטרונומיה, מתמטיקה, היסטוריה, גאוגרפיה
מקום מגורים צ'כיה
מקום קבורה בית הקברות היהודי העתיק בפראג עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט טיכו ברהה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות Benátky nad Jizerou עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
ספר צמח דוד, ספר נחמד ונעים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חינוכועריכה

גנז נולד ב-1541 למשפחה יהודית בעיר ליפשטאדט (אנ'), כיום במערבה של גרמניה. אביו, שלמה, היה מלווה בריבית. למד בישיבה בבון ובפרנקפורט עד גיל שש-עשרה או שבע-עשרה ואז, כמועמד לרבנות, עקר, כרבים אחרים, לישיבת קרקוב שבראשה עמד אז הרמ"א. בדרכו פקד אותו מאורע מכריע בחייו. כשהתארח בבית דודו הרב מאן בסקסוניה, הוא מצא בספרייתו את ספרו של אוקלידס, "יסודות" בתרגום לעברית של משה אבן תיבון. שנים לאחר מכן כתב:

[אוקלידס] הוא האיש השנון, החכם המפורסם המחודד ברוב שכלו מכל אשר היה לפניו באומות וגם לאחריו עד היום הזה כמוהו לא יהיה. הוא חיבר את הספר... אשר אין חקר לעמקו... כי ספרו הוא כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, אשר בהיעדר הסולם אין דרך לעלות.

נחמד ונעים, ח'

בלבו נדלקה תשוקה עזה למתמטיקה ולמדע האסטרונומיה. כנער יהודי מגרמניה, היה תלמיד ישיבה המועמד לרבנות, שאוצר ידיעותיו בחכמה חיצונית, בשלב זה, קלושות. אך למזלו של גנז, רבו הרמ"א היה פתוח לפילוסופיה ולמדע. בכל ימות החול למדו בישיבה תלמוד, אך בשבתות ובמועדים הותר ללמוד מדעים[2] ודוד גנז ניצל זאת להרחבת ידיעותיו.

ב-1559 הגיע הרב גנז לפראג, ככל הנראה לקרובי משפחתו תושבי העיר, בהם יואכים גנז. "פראג, העיר הגדולה קריה עליזה עיר רבתי עם" הוא כותב. בפראג נפתחו לפניו שערי בית המדרש של המהר"ל מחד ושערי מיטב המדענים שבעיר מאידך. הוא הצליח לחיות בשני העולמות. רבי דוד גנז שילב את לימוד התורה בלימוד הנושאים הטכניים של אמצעי מדידה והתקבל אצל טיכו ברהה.

"החוקר הגדול בחכמת התכונה מכל אשר היו לפניו הוא אחד משרי הארץ, נקרא טי"חא ברא"הי ... ושם במקום הנזכר [=מצפה הכוכבים] היה יושב עם שנים עשר אנשים, כולם חכמים ומביני מדע עוסקים וחוקרים באיצטגניניה [=אסטרונומיה] וכלי מחזיהם הגדולים והמופלגים אשר עין לא ראתה... והיו רואין ומדקדקין וכותבין על ספר מהלך ומצב החמה בגלגליה... אשר אנוכי הכותב הייתי שם ג' פעמים וכל פעם ה' ימים רצופים וישבתי אתם בחדרי חזיונם וראיתי את המעשה אשר נעשה דברים גדולים ונפלאים... באופן שאגיד נאמנה שהשתדלות וחקירות גדולות כאלה מימינו לא ראינו ולא שמענו וגם אבותינו לא ספרו לנו ולא מצאנו כתוב בספר הן מבני ישראל והן מאומות העולם, להבדיל."

"נחמד ונעים", פ"ב, ד'

ספריועריכה

הרב דוד גנז כתב ספרים רבים, רובם בכתב יד שלא נשמר. יוצאים מכלל זה שני חיבורים עיקריים:

  • צמח דוד - כרונולוגיה של אירועים. רב מכר, שהופיע בשמונה מהדורות וזכה לתרגום לטיני. כל ההיסטוריונים היהודים במאה התשע-עשרה ראו ברבי דוד גנז את חלוץ ההיסטוריונים היהודים. הספר התפרסם עוד בחייו של גנז, בשנת 1592.
  • נחמד ונעים הוא החיבור האסטרונומי המקיף של הרב גנז. בחייו חיבר אותו בשם "מגן דוד", הוא השלים את הכתיבה ב-1609 ושבועות מספר לפני פטירתו, באוגוסט 1613, שינה את שמו ל"נחמד ונעים"[3]. הרב גנז לא זכה לראות בהדפסת הספר. הספר ראה אור רק 130 שנה לאחר מותו, ב-1743. הרב גנז מדגיש בספר את הצד המכשירי של הצפייה בכוכבים, על חשבון הצד המתמטי. זהו צעד מודרני נועז כיוון שהוא מעמיד את האמפיריציזם של התצפית מעל לדרך הסכולסטית הנהוגה. הוא מפנה עורף לתמונת הקוסמוס של תלמי לטובת הסברים אחרים. ב"נחמד ונעים" מוסר הרב גנז לראשונה בעברית דיווח על השיטות הקוסמולוגיות. הוא מזכיר את קופרניקוס וזהו האזכור הראשון שלו בעברית. כמו כן הרב גנז יוצא בספר נגד האסטרולוגיה. חלק נוסף של הספר עוסק בתמונת העולם ובמיפוי.

הפולמוס סביב תנועת הכוכביםעריכה

רבי דוד גנז שמע מטיכו ברהה ומקפלר על המודל ההליוצנטרי של קופרניקוס, שבו נמצאת השמש במרכז וכל הכוכבים סובבים סביבה, ועל המודל הגאוצנטרי שהיה המודל האמיתי לדעת ברהה (בהתאם לתצפיותיו), ובו השמש היא מרכז רק של חמישה כוכבי לכת וכדור הארץ אינו סובב סביבה.

בנושא דומה, הרב גנז מעיד שעימת אותם עם אמרת חכמי ישראל (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צ"ד, עמוד ב'): "חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים: גלגל חוזר ומזלות קבועין. ... ונראין דבריהן מדברינו". כלומר, חכמי ישראל סברו שיש לכוכבים יכולת תנועה עצמאית, אך הם נסוגו מפני דעת חכמי אומות העולם ואישרו שהצדק עמם, שהכוכבים מונעים רק על ידי תנועת הגלגלים שעליהם הם רוכבים.[4]

לפי עדותו של הרב גנז, טיכו ברהה (ולאחר מכן גם קפלר) פנה אליו ואמר לו שהצדק היה דווקא עם חכמי ישראל, בניגוד לתפיסה האסטרונומית התלמיית ששלטה עד זמנו:

אך תדע שהחוקר הגדול המופלא בחכמת הכוכבים ויחיד בדורו... השר טיח"א בראה"י אמר לי: לא יפה עשו חכמיכם שהודו לחכמי האומות על דבר שקר, כי הדין היה עם חכמי ישראל. באומרו שהכוכבים חוזרים במהלכם העצמיים בלתי הכרח תנועות הגלגלים, רק בעצמם שטים ורצים כעוף הפורח באוויר, והרבה בראיות... וכן שמעתי מפי החכם המופלג קעפלירו"ס.

סביר להניח שהמהר"ל למד אודות שיטת קופרניקוס מהרב גנז, תלמידו. כמו כן, לא מן הנמנע שהרב גנז הפגיש את המהר"ל עם טיכו ברהה.

מותו והנצחתועריכה

הרב דוד גנז נפטר בשנת 1613 ונטמן בבית הקברות היהודי העתיק בפראג. בראש מצבתו מופיעים ציור של אווז (בהתאם לשם משפחתו - Gans - בגרמנית: אווז) ומגן דוד.

בשנת 1967 יצא לאור בצ'כוסלובקיה בול דואר ובו צילום מצבתו של רבי דוד גנז[5].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דוד גנז בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך כותב רד"ג בספרו "צמח דוד" לשנת ה'ר"ס: "אני שמעתי מפי מורי הזקן מוהר"ר אליעזר טריוש רב דק"ק ורנקבורט".
  2. ^ לפי שו"ת הרמ"א, סימן ז'.
  3. ^ חוברת בשם "מגן דוד", כעין מהדורה נסיונית לקראת הופעת הספר "נחמד ונעים" עצמו, נדפסה בפראג בשנת שע"ב, שנה לפני פטירתו. עותק יחיד ממנה נשמר בספריית אוקספורד.
  4. ^ בנוסח התלמוד שלפנינו, המשפט 'ונראין דבריהם מדברינו' נאמר על דיון נוסף, המופיע בסמוך. גנז כנראה הסתמך על פירוש הרמב"ם במורה נבוכים ב ח.
  5. ^ David Gans' tombstone (1613)