פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

נולד בישראל, בנם של משה ואלידע פרוינד. שירת בגדוד 50 של ה"נח"ל מוצנח" והשתתף במלחמת ששת הימים בקרבות סיני. במלחמת ההתשה שימש כסגן מפקד במוצב המזח שבקצה הדרומי של קו התעלה[1]. במלחמת יום הכיפורים שימש מפקד מחלקה בדרגת סרן ונטל חלק בקרב העיר סואץ. לאחר שכל המפקדים הבכירים נפצעו נטל לידיו את הפיקוד על הכוח הנצור במשטרה שבעיר סואץ. על כך קיבל את עיטור המופת. במלחמת לבנון הראשונה שימש כסמג"ד במילואים[2].

היה בן קיבוץ בארות יצחק, והגיע בסוף שנות ה-60 לכפר עציון, ובשנות ה-80 שימש מזכיר הקיבוץ. היה ממייסדי בית ספר שדה כפר עציון וניהל אותו בשנותיו הראשונות. ערך עשרות חפירות ארכאולוגיות וסקרים מטעם רשות העתיקות במדבר יהודה, ירושלים, הר חברון ושפלת לוד. בין השאר חפר יחד עם צבי אילן בדרום הר חברון וגילה שני בתי כנסת קדומים בחורבת ענים ובמעון. חפר כפר מימי הבית השני ליד מזור, מחצבה תת-קרקעית ובית מלאכה לכלי אבן מימי הבית השני במדרון הר הצופים בירושלים, סמוך לבריכת ממילא בירושלים, ועוד.

ד"ר עמית שימש מרצה לארכאולוגיה במכון שכטר למדעי היהדות. ערך קובצי מאמרים רבים בתחום ההיסטוריה והארכאולוגיה של ארץ ישראל. פרסם מאמרים בכתבי עת שונים ובהם קתדרה, אריאל ועת-מול. זמן קצר לפני מותו הוציא עם אשתו, חנה עמית, את הספר "רחוב בירושלים: מסע בזמן מתקופת המקרא ועד היום".

בשנותיו האחרונות התגורר בירושלים. נפטר בשנת 2013 ונקבר בקיבוץ כפר עציון.

בשנת 2014, יצא בהוצאת יד יצחק בן צבי, ספר המקבץ מבחר רחב של מאמרים שפרסם עמית[3].

מעריכותיו ומאמריועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דוד עמית, יומן נעלם ממלחמת ההתשה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2012
  2. ^ דוד עמית, חשבתי שהחוברת תמתין לשלום, באתר הארץ, 25 ביולי 2006
  3. ^ יובל שחר, העמודים שמגלים את מקום השכינה, באתר הארץ, 3 בפברואר 2014