דון מקליין
דון מקלֵיין (באנגלית: Don McLean; נולד ב-2 באוקטובר 1945) הוא זמר וכותב שירים אמריקאי.
 | |
| לידה |
2 באוקטובר 1945 (בן 78) ניו רושל, ארצות הברית  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1969 |
| מקום לימודים |
קולג' איונה, Iona Preparatory School, Iona Preparatory School |
| סוגה | פולק, רוק, פולק רוק |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
בנג'ו, גיטרה |
| חברת תקליטים |
יונייטד ארטיסטס רקורדס |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
מקליין נולד בעיר ניו רושל שבמדינת ניו יורק.
את תחילת דרכו במוזיקה עשה עת רכש את הגיטרה הראשונה בגיל העשרה וכן בלימודי אופרה שמימנה אחותו.
לימודי האופרה ואימוניו בשחייה אפשרו לו להשיג שליטה על הנשימה באופן שאפשר לו לשיר משפטים ארוכים מבלי לחדש את הנשימה כמו בשיר "Crying", וזאת על אף מחלת האסתמה ממנה סבל מאז ילדותו.
לאחר מות אביו, בגיל 15, החליט להקדיש את חייו למוזיקה ויצר קשר עם גורמים בתעשיית הבידור. עד שנת 1968 הופיע בפני קהלים קטנים ובבתי קפה תוך כדי לימודים לתואר אקדמי במנהל עסקים ואז ויתר על מלגת לימודים באוניברסיטת קולומביה לטובת תפקיד זמר הבית ב-Café Lena בניו יורק.
בתקופת הופעותיו ב-Café Lena הזמינה מועצת האמנות של מדינת ניו יורק את מקליין להיות "הטרובדור של נהר ההדסון" וכך בילה את הקיץ בהופעות בעיירות עמק ההדסון.
האלבום הראשון של מקליין, "Tapestry", שהוקלט בחברת Mediarts בברקלי בשנת 1969, הגם שעורר ביקורות חיוביות, זכה להצלחה מוגבלת מאוד. בעקבות הכישלון הפסיקה חברת Mediarts את ההתקשרות עם מקליין אך חברת יונייטד ארטיסטס רקורדס זיהתה את הפוטנציאל שלו והקליטה את להיטו הראשון, "אמריקן פאי", בסוף מאי 1971. בהופעה הראשונה עם השיר החריג באורכו זכה ליחס אדיש מצד הקהל. ההפצה המסחרית של השיר החלה בנובמבר אותה שנה על גבי סינגל. מפאת אורכו של השיר חולקה היצירה לשניים והודפסה משני צידי התקליט. במהירות רבה מצא עצמו הלהיט בראש מצעד המכירות האמריקאי ומקליין הפך לכוכב בינלאומי מוכר. מילות השיר זכו להתייחסות רבה ולפרשנות אך מקליין עצמו סירב להתייחס לפרשנויות ולמשמעות השיר ותרם למסתורין. אולם, כיום ידוע שהשיר נכתב לזכרו של זמר הרוקנרול המצליח באדי הולי, שנהרג בתאונת מטוס ב-1959, תאונה שקיבלה את הכינוי "היום שבו מתה המוזיקה".
הסינגל השני, "וינסנט" ("Vincent"), שנכתב על הצייר וינסנט ואן גוך ובהשראת הציור "ליל כוכבים", יצא במרץ 1972 ונחל אף הוא הצלחה בבריטניה ובארצות הברית.
לאור הצלחת שני הלהיטים, שבה יונייטד ארטיסטס והוציאה את התקליט הראשון שלו בהדפסה מחודשת שזכתה, כצפוי, להצלחה גדולה יותר.
במהלך שנות ה-70 הוסיף מקליין להופיע ולהקליט, אך העדיף להישאר נאמן לאמת האמנותית שלו ונמנע מליצור להיטים נוסחתיים על יסוד להיטיו הקודמים ולמחזר את הצלחותיו. תקליטיו זכו להצלחה מוגבלת, אך הופעותיו תמיד מילאו אולמות.
בשלהי שנות ה-70 ניהל מקלין רומן ממושך עם נערה ישראלית בשם אורלי צרפתי (כיום אורלי זיו הגרה בטורונטו). קשר זה נמשך 7 חודשים ופסק בראשית שנות ה-80.
בתחילת שנות ה-80 חזר לתודעה עם שני שירים שפילסו את דרכם לצמרת מצעדי המכירות.
להיטה הידוע של רוברטה פלאק, "הורג אותי ברכות בשירו" ("Killing Me Softly with His Song") נכתב על ידי נורמן גימבל, ופלאק הקליטה לו גרסה ב-1973. השיר בוצע לראשונה ב-1972 על ידי לורי ליברמן. ליברמן טענה, שאחרי שהאזינה לשיר "כיסאות ריקים" של דון מקליין (מתוך אלבומו American Pie), היא עברה חוויה חזקה של הזדהות, וכתבה על כך שיר. כשסיפרה על כך לגימבל, הוא כתב את השיר, שהולחן על ידי צ'ארלס פוקס ובוצע על ידי ליברמן. המלחין פוקס הכחיש את היותה של ליברמן המקור לשיר. הוא טען, שגימבל והוא כתבו את השיר, נתנו אותו לליברמן, וזו העירה שהשיר מזכיר לה את תגובתה הרגשית החזקה למשמע שירתו של דון מקליין. מקליין עצמו טוען עד היום, שהוא אכן היווה את ההשראה לשיר של גימבל[1].
אחדים משיריו בוצעו בגרסאות כיסוי על ידי זמרים והרכבים שונים. וינסנט בוצע בין היתר על ידי חוליו איגלסיאס ועל ידי וונדה שפרד בסדרה "אלי מקביל". אמריקן פאי בוצע בין היתר על ידי טורי איימוס, ובשנת 2000 חודש על ידי מדונה וזכה להצלחה רבה. שירים אחרים שלו בוצעו על ידי פרי קומו ואחרים וכן ביצע מקליין בעצמו גרסאות כיסוי לשירים של אחרים. בשנת 2003 הקליט ג'ורג' מייקל את "The Grave" כמחאה על המעורבות האמריקאית בעיראק. גם אלביס פרסלי הקליט גרסה לשירו של מקליין "And I Love You So".
בשנת 2016 הודה מקליין כי תקף את אשתו ואם שני ילדיו, פטרישה שנייר מקליין, בביתם במדינת מיין. הוא נעצר אך שוחרר בעסקה שכללה תשלום קנס[2]. השניים נפרדו ומקליין הודה פומבית כי הוא מנהל קשר רומנטי עם דוגמנית שצעירה ממנו ב-50 שנה[3].
בשנת 1978 הופיע מקלין בישראל. ביוני 2018 הגיע מקליין לשתי הופעות בישראל, האחת בפארק רעננה והשנייה ברדינג 3 בתל אביב[4].
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של דון מקליין
דון מקליין, ברשת החברתית פייסבוק
דון מקליין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דון מקליין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דון מקליין, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
דון מקליין, באתר אייטונס (באנגלית)
דון מקליין, באתר ספוטיפיי
דון מקליין, באתר Last.fm (באנגלית)
דון מקליין, באתר AllMusic (באנגלית)
דון מקליין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דון מקליין, באתר Yandex.Music (ברוסית)
דון מקליין, באתר Discogs (באנגלית)
דון מקליין, באתר Songkick (באנגלית)- דון מקליין, באתר Genius
- דון מקליין, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
דון מקליין, באתר בילבורד (באנגלית)- הצלחתו של מקליין (באנגלית)
- גיל מטוס, היום בו המוזיקה מתה, באתר nrg, nrg , 3 בפברואר 2009
- שחר פלד, כאילו לא חלפו 50 שנה: דון מקליין עשה לנו טוב על הנשמה, באתר וואלה!, 29 במרץ 2018
- דותן מלאך, "בישראל יש מוזיקה מצוינת ואנשים שאוהבים לשמוח", בעיתון מקור ראשון, 27 במאי 2018
- אורית מרלין־רוזנצוייג, "דון מקלין איש נפלא, ולמדתי ממנו הרבה כשהיינו יחד. הוא כבר לא חלק מחיי", באתר ynet, 19 באוגוסט 2022
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ באתר של דון מקליין(הקישור אינו פעיל, 29.03.2018)
- ^ Daniel Kreps, Daniel Kreps, Don McLean Pleads Guilty to Domestic Violence, Rolling Stone, 2016-07-22 (באנגלית)
- ^ 'American Pie' Singer Don McLean, 73, and Model Girlfriend, 24, Confirm Their Romance, PEOPLE.com (באנגלית)
- ^ עמית סלונים, דון מקליין שר את שלושת להיטיו, וחבל שהוא לא עצר שם, באתר וואלה!, 17 ביוני 2018