דייוויד לינץ'
דייוויד קית' לינץ' (באנגלית: David Keith Lynch; נולד ב-20 בינואר 1946) הוא במאי קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, זוכה 2 פרסי סזאר ופרס אריה הזהב למפעל חיים.
.jpg) | |
| לינץ', 2009 | |
| לידה |
20 בינואר 1946 (בן 73) מיזולה, מונטנה, ארצות הברית  |
|---|---|
| בן/בת זוג |
מארי סוויני |
| צאצאים |
ג'ניפר לינץ' |
| מדינה |
ארצות הברית |
| עיסוק |
במאי קולנוע, שחקן, תסריטאי, מלחין, מדבב, מוזיקאי, אנימטור, צייר, עורך סרטים, שחקן טלוויזיה, ליריקן, פזמונאי, שחקן קולנוע, מפיק קולנוע |
| סוגה מועדפת |
ריאליזם קסום |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, האקדמיה לאמנויות היפות בפנסילבניה, מכון הסרטים האמריקאי |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
תוכן עניינים
ביוגרפיהעריכה
לינץ' נולד במיזולה, מונטנה שבארצות הברית למשפחה נוצרית-פרסביטריאנית. הוא החל את קריירת הבימוי בפילדלפיה שם למד באקדמיה לאמנות, והחל לביים סרטי סטודנטים קצרים בנושא האהוב עליו: חקירת הצד האפל בנפש האדם. לינץ' פרץ לתודעה העולמית כאשר סרט קצר שיצר כסטודנט הוקרן בלופ במוזיאון וזכה בפרס כספי. את הפרס הכספי השכיל לינץ' להשקיע, בין היתר, בסרטו "איש הפיל" אשר הכניס אותו רשמית לעולם הקולנוע. סרט הפולחן "קטיפה כחולה" הקנה לו את שמו כבמאי מוערך.
קריירהעריכה
כבמאיעריכה
ב-1978 ביים את סרטו הראשון, "ראש מחק", שזכה להצלחה מפתיעה בקופות. ב-1980 ביים את סרטו ה-2, "איש הפיל" שבו שיחקו ג'ון הארט ואנתוני הופקינס. ב-1984, ביים את סרטו ה-3, "חולית". ב-1986, ביים את סרטו ה-4, "קטיפה כחולה" והיה אחראי גם לתסריט שלו. בסרט שיחקו קייל מקלכלן, דניס הופר, איזבלה רוסליני ולורה דרן ודייוויד לינץ' היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר. ב-1990, ביים את סרטו ה-5, "לב פראי" שבו שיחקו ניקולס קייג', לורה דרן ו-ווילם דפו. על "לב פראי" זכה ב-3 פרסים; פרס דקל הזהב, פרס אינדפנדנט ספיריט לצילום הטוב ביותר ו-פרס ה-NME לסרט השנה.
בטלוויזיה ביים לינץ' את סדרת טווין פיקס (1991-1990) שהפכה לסדרת פולחן, ואף שיחק בסדרה בתפקיד גורדון קול, ראש ה-FBI. לאחר מכן, ב-1992, ביים את סרטו ה-6 והריימיק הראשון שעשה על פי הסדרה שאותה כתב; טווין פיקס: אש הולכת איתי, שנכשל בקופות. ב-1997, ביים את סרטו ה-7, "כביש אבוד" שנכשל אף הוא בקופות. ב-1999, ביים את סרטו ה-8, "סיפור פשוט" שנחשב לאחד הסרטים הכי אישיים בקריירה שלו. ב-2001, ביים את סרטו ה-9, "מלהולנד דרייב" והיה אחראי גם לתסריט שלו, בסמוך לצאת הסרט, הוא הפך לאחד המותחנים הטובים בכל הזמנים ובזכותו היה מועמד לינץ בפעם ה-2 לפרס האוסקר בקטגוריית "הבמאי הטוב ביותר". ב-2006, ביים את סרטו ה-10, "אינלנד אמפייר" לצד לורה דרן. בשנת 2009 היה שותף בהפקת הסרט "בני, בני, מה עשית?" שביים ורנר הרצוג.
מאז "אינלנד אמפייר", החליט דייוויד לינץ', לא לביים יותר סרטים ובעצמם מרגע שהפסיק להוציא סרטים, הוא ביודעין החליט על פרישתו מהתעשייה.
למרות זאת ב-2017 הוא שב לביים את עונתה החדשה של הסדרה טווין פיקס, אותה גם כתב לצד מארק פרוסט, וחזר לשחק את דמותו של גורדון קול. עונתה החדשה של טווין פיקס מסמלת את שיתוף הפעולה הרביעי בין השחקן קייל מקלכלן ללינץ'.
סגנון אמנותיעריכה
לינץ' ידוע בסגנונו הייחודי, המכיל אלמנטים סוריאליסטיים ובנטייתו לקחת את גיבורי סרטיו למצבים ביזאריים ועוכרי שלווה. ברוב סרטיו, הסקס משחק תפקיד מרכזי, הנשים שמשחקות בסרטיו, יפות מאוד, אך גם מדוכאות ומוחלשות. בדומה לטים ברטון, גם לינץ מושפע מגותיקה, אך אצלו הגותיקה אינה פלסטית ומחובאות [דרושה הבהרה] במסרים של העצמה נשית וחוזקן של הדמויות הנשיות לצד חולשתן הגדולה. הוא זוכה להערכה רבה בצרפת שם זכה בשני פרסי הסזאר (האוסקר הצרפתי) לסרט הזר הטוב ביותר, ואף בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן על סרטו השערורייתי "לב פראי". הוא אף זכה להצלחה טלוויזיונית בבימוי סדרת הקאלט "טווין פיקס".
בסרטיו, התגלו שורה של כוכבים מבטיחים, ביניהם, קייל מקלכלן (ששיחק ב-3 מסרטיו של לינץ; "חולית","קטיפה כחולה" ו-"טווין פיקס: אש הולכת איתי"). לורה דרן, נחשבת לשיאנית אצל לינץ, עם 3 הופעות בסרטיו; קטיפה כחולה, לב פראי ו-אינלנד אמפייר.
חיים אישייםעריכה
בשנת 2007 ביקר בישראל. הביקור תועד בסרט "מדיטציה, יצירתיות, שלום".
היה בקשר רומנטי עם השחקנית איזבלה רוסליני (אותה ליהק לסרט "קטיפה כחולה"), והוא אב לבמאית ג'ניפר לינץ'.
בשנת 2006 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "Catching the Big Fish", העוסק בחוויותיו כמי שעוסק במדיטציה טרנסצנדנטלית. תרגום לעברית של הספר, בשם "לתפוס את הדג הגדול", יצא לאור ב-2015.[1]
מסרטיועריכה
- ראש מחק (1977)
- איש הפיל (1980)
- חולית (1984)
- קטיפה כחולה (1986)
- טווין פיקס (1991-1990) - סדרת טלוויזיה
- לב פראי (1990)
- טווין פיקס: אש הולכת איתי (1992)
- כביש אבוד (1997)
- סיפור פשוט (1999)
- מלהולנד דרייב (2001)
- אינלנד אמפייר (2006)
לקריאה נוספתעריכה
- דוד גורביץ', הבלש כגיבור תרבות : ספרות, קולנוע, טלוויזיה, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2013, פרק י - פשע, קדושה וקיטש בעולמו של דייוויד לינץ', עמ' 249–269.
קישורים חיצונייםעריכה
דייוויד לינץ', ברשת החברתית פייסבוק
דייוויד לינץ', ברשת החברתית טוויטר
דייוויד לינץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דייוויד לינץ', באתר AllMovie (באנגלית)
דייוויד לינץ', באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- אורי קליין, תחילה באה התשוקה, באתר הארץ, 18/10/2007
- דייוויד לינץ' במסד הנתונים של האוזן השלישית
- איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר אונליין, ועכשיו דממה: ביקור במועדון הכי סודי בעולם, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2011
- עידו רוזן, דיוויד לינץ': מעולם לא הייתי צופה קולנוע נלהב, באתר ynet, 21 בינואר 2014
גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת לדייוויד לינץ', בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת- פסטיבל כאן: תוכנית רדיו המוקדשת לסרט "ראש מחק" מאת דייוויד לינץ', בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
הערות שולייםעריכה
- ^ דרור בורשטיין, זהירות, דיוויד לינץ' יוצר ציפיות שווא שעלולות להזיק, באתר הארץ, 4 באפריל 2015