דיק סלסט

פוליטיקאי אמריקאי

ריצ'רד פרנק סלסטאנגלית: Richard Frank Celeste;‏ ‏‏נולד ב־11 בנובמבר 1937) הוא פוליטיקאי ודיפלומט אמריקאי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אוהיו ה-64 בשנים 19831991.

דיק סלסט
Dick Celeste
דיק סלסט, 2008.
דיק סלסט, 2008.
לידה 11 בנובמבר 1937 (בן 85)
קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ריצ'רד פרנק סלסט
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא מכללת קולורדו ה־12
2002 – יולי 2011
(כ־9 שנים)
→ קתרין מוהרמן
ג'יל טיפנתלר ←
שגריר ארצות הברית בהודו
28 בנובמבר 199725 באפריל 2001
(3 שנים ו־21 שבועות)
תחת נשיאי ארצות הברית ביל קלינטון
ג'ורג' ווקר בוש
→ פרנק ויסנר
רוברט בלקוויל ←
מושל אוהיו ה־64
10 בינואר 198314 בינואר 1991
(8 שנים)
סגן מושל אוהיו מריל שומייקר
פול לאונרד
מנהל חיל השלום
27 באפריל 197920 בינואר 1981
(שנה ו־38 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר
→ קרוליין פייטון
לורט רופה ←
סגן מושל אוהיו ה־55
13 בינואר 19758 בינואר 1979
(4 שנים)
תחת מושל אוהיו ג'ים רודס
חבר בית הנבחרים של אוהיו מטעם מחוז הבחירה החמישי
3 בינואר 197131 בדצמבר 1974
(4 שנים)
פרסים והוקרה
מלגת רודס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייועריכה

דיק סלסט נולד בקליבלנד וגדל בלייקווד. הוא בנם של מרגרט לואיס ופרנק פלם סלסט. אביו נולד בצ'ריזנו שבאיטליה.[1][2] ב-1955 סיים סלסט אל לימודיו בבית הספר התיכון של לייקווד. ב-1959 הוא סיים את לימודיו בדרגת ההצטיינות "בכבוד רב" (magna cum laude) באוניברסיטת ייל, שם הוא היה חבר באחוות פי בטא קפא. לאחר מכן זכה סלסט במלגת רודס ללימודים במכללה אקסטר שבאוניברסיטת אוקספורד, בו הוא חבר של כבוד עד היום.[3] באקסטר הכיר סלסט את דאגמאר אינגריד בראון, שאותה הוא נשא אישה ב-1962 באוסטריה. לאחר שובו לארצות הברית, עבד סלסט במשרד הקישור לצוות חיל השלום וכעוזר מיוחד לצ'סטר בולס (אנ').

ב-1970 נבחר סלסט כחבר בבית הנבחרים של אוהיו מטעם מחוז קויאהוגה. מחוז זה כולל את מערב קליבלנד ואת לייקווד, שאביו כיהן בעבר כראש העיר שלה. ב-1974 הוא נבחר כסגן מושל המדינה לאחר שניצח בבחירות את הרפובליקני ג'ון ויליאם בראון, וכיהן כסגן המושל תחת המושל הרפובליקני ג'ים רודס. באותה תקופה עדיין נבחרו מושל אוהיו וסגנו בנפרד, כך שהם יכלו להיות נציגים של מפלגות שונות. ב-1978 התמודד סלסט בבחירות על משרת המושל, אך נוצח על ידי רודס. ב-1979 מונה סלסט על ידי הנשיא ג'ימי קרטר כמנהל חיל השלום, תפקיד בו הוא שימש עד 1981 והיה אחראי על התוכניות של הארגון ב-53 ארצות.

מושל אוהיועריכה

ב-1982 נבחר סלסט כמושל אוהיו לאחר שבבחירות המקדימות של הדמוקרטים ניצח את התובע הכללי של המדינה ויליאם ג'. בראון ואת ראש עיריית סינסינטי לשעבר ג'רי ספרינגר, ובבחירות הכלליות ניצח את מועמד הרפובליקנים באד בראון.[4][5] ב-1986 הוא נבחר לכהונה שנייה לאחר שניצח את מועמד הרפובליקנים, המושל לשעבר ג'ים רודס.[6] סלסט כיהן כמושל בשנים 19831991. ב-1988 הוא כיהן כיושב ראש אגודת המושלים של מדינות המערב התיכון.

כמושל הרחיב סלסט את התמיכה בשירותי האנוש, בשירותי בריאות הנפש והגמילה מהתמכרויות, ובמימון מערכת החינוך והשירותים לילדים, כולל הקמת מעונות יום עבור ילדי עובדי המדינה במקומות העבודה. לפני תקופת כהונתו של סלסט כמושל, דורגה אוהיו בתחתית רשימת המדינות שמימנו את השירותים הללו. סלסט ובית הנבחרים המדינתי שהיה בשליטה דמוקרטית, הגדילו את שיעור מס ההכנסה בכ-40 אחוזים, ובמקביל גם השאירו על כנו מס זמני בשיעור של 50 אחוזים שהונהג על ידי קודמיהם הרפובליקנים. סלסט בלט בשל פתיחתן של משרות ממשלתיות רבות לאפרו-אמריקאים ולנשים. בקבינט שלו כיהנו יותר נשים בהשוואה לכל קודמיו גם יחד. הוא גם התיר לאיגודי העובדים של עובדי המדינה לשאת ולתת על השכר וההטבות, ולא רק על תנאי העבודה. בסוף כהונתו כמושל הוא המתיק את עונשי המוות של כמה נידונים למאסר עולם. בין נידונים אלו היו דברה בראון, שותפתו של הרוצח הסדרתי אלטון קולמן ודונלד לי מאורר, שהורשע באונס ורצח של ילדה בת שמונה בראשית שנות ה-80. סטלסט התנגד לאנרגיה גרעינית.

בתקופת כהונתו של סלסט כמושל, תערוכות האומנות בחסות המושל, קונצרטים למוזיקה קלאסית, כינוסים רוחניים ודתיים מטעם רעייתו ואירועי חג המולד וחנוכה לילדי השכונות, הפכו לאירועים עונתיים שגרתיים. גני מעון המושל, במיוחד גן הוורדים שבו, אחד הוותיקים בארצות הברית, שוקמו והוקמה אגודת ידידי מעון המושל, ונשיאה הראשון היה לס וקסנר, שסייע לגייס תרומות פרטיות למימון פעולות אלו.

המשך הקריירהעריכה

לאחר סיום כהונתו של סלסט כמושל, הוא הקים בקולומבוס את חברת הייעוץ "סלסט וסבטי". לאחר ששימש כמנהל קמפיין הבריאות של הוועדה הדמוקרטית הלאומית ב-1993, מינה אותו הנשיא ביל קלינטון כשגריר ארצות הברית בהודו, תפקיד בו הוא כיהן בשנים 19972001.

במשך השנים שימש סלסט כחבר וכבעל תפקידים ניהולים בגופים ציבוריים שונים.

נשיא מכללת קולורדועריכה

ב-2002 מונה סלסט כנשיא ה-12 של מכללה קולורדו (אנ').

במהלת כהונתו בתפקיד זה הוא גייס סכומים של 200 מיליון דולר לטובת שיפורים ומלגות שסייעו לסטודנטים טעוני טיפוח ובני מיעוטים. בין שאר הישגיו כנשיא המכללה נכללו הוספת 20 משרות הוראה במסלולי קביעות, הרחבה משמעותית של מאגר מגישי הבקשות ללימודים מ-3,533 ב-2003 ל-4,455 ב-2010, והעלאת שיעור הקבלה מ-55.9 אחוזים של המבקשים שהתקבלו ב-2003 ל-33.3 אחוזים שהתקבלו ב-2010. סלס ניהל את שיפוץ בנייני הקמפוס. ב-2004 קראה קבוצה של יהודים להתפטרותו לאחר שהזמין אישיות פלסטינית להרצות בקמפוס המכללה. סלסט נודע בצעדים לחיבור הקהילה והמכללה. הוא היה הנשיא של שותפות מרכז העיר קולורדו ספרינגס, של הפאנל לכלכלה העתידית של קולורדו, של כוח המשימה הנשיאותי של התאחדות ספורט הקולג'ים הלאומי, ושל פורום קולורדו, שעוסק בסוגיות מדיניות ציבורית.[7] ביולי 2011 סיים סלסט את כהונתו כנשיא המכללה והוחלף בג'יל טיפנתלר, רקטורית ופרופסורית לכלכלה באוניברסיטת וייק פורסט.[8]

חיים אישייםעריכה

לסלסט ולרעייתו הראשונה, דאגמאר, נולדו שישה ילדים. השניים התגרשו ב-1995.[9] לאחר גירושיו נישא סלסט בשנית לג'קלין לנדקוויסט ולשניים נולד בן אחד.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא דיק סלסט בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה