דן אבן
דן אבן (1912 – 25 ביוני 1975) היה אלוף בצה"ל, מפקד חטיבת אלכסנדרוני ואחר כך מפקד חזית המרכז במלחמת העצמאות.
 | |
| לידה |
1912 גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
25 ביוני 1975 (בגיל 63 בערך) ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין הישן בהרצליה  |
| תאריך עלייה | 1934 |
| מדינה |
ישראל |
| מספר צאצאים |
2 |
| השתייכות |
 ההגנה הצבא הבריטי צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1934–1948 (כ־14 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור אלוף |
| תפקידים בשירות | |
|
סגן ראש אגף התכנון ב"הגנה", מפקד חטיבת אלכסנדרוני | |
| פעולות ומבצעים | |
|
המרד הערבי הגדול מלחמת העולם השנייה  מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| בכיר בחברת החשמל, מנהל נמל התעופה בן-גוריון | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהראשית חייו
עריכהדן אבן נולד בברסלאו שבגרמניה בשנת 1912 כדן אפשטיין, בן לקלרה ואויגן. משפחתו הייתה בעלת מסורת צבאית של שירות בצבא וכמעט מנותקת מהיהדות. על ילדותו סיפר שפעם אחת אביו נסע איתו לבית הכנסת ביום הכיפורים. בגיל 16 הוא קרא ספרים של מרטין בובר שעוררו אצלו עניין בעם היהודי. בגיל 19 למד משפטים באוניברסיטאות ברסלאו וברלין ובמקביל השתתף בקורסים צבאיים לסטודנטים. לאחר עליית הנאצים לשלטון הוא סולק מהקורסים הצבאיים ובעקבות זאת ארגן קבוצה של סטודנטים יהודים שהצטרפה להכשרה של בלאו-וייס בצ'כוסלובקיה[1]. ביוני 1934 עלה לארץ ישראל והצטרף עם חבריו להכשרה לקיבוץ גבעת חיים ולארגון "ההגנה". בקיבוץ הכיר את אשתו לעתיד, דורה, ילידת ליטא ממשפחה דתית, שעלתה לארץ לבדה ב-1936 (בגיל 17) וחצי במסגרת עליית הנוער. לאחר מספר חודשים בעבודות חקלאיות נתמנה לשומר הקיבוץ. בימי המרד הערבי הגדול התגייס למשטרת היישובים העבריים בדרגת סמל. למרות דרגתו הנמוכה היה למעשה מפקד האזור (מא"ז) ולאחר מכן סגן מפקד הגוש של עמק חפר. אבן התעניין בספורט שימושי, השתתף בתחרויות במגוון ענפי ספורט[2] וסייע בהנחלת אימוני ותחרויות ספורט בגוש עמק חפר[3].
מלחמת העולם השנייה
עריכהלאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ביקש להתנדב צבא הבריטי וסורב על ידי קיבוצו, שכן עד אז היו דיונים בין הסוכנות היהודית והשלטונות על התגייסות היישוב העברי ובינתיים הייתה הוראה שלא להתגייס. בינואר 1940 החליט אבן להתגייס בכל זאת ובעקבות זאת סולק מההגנה בהחלטה שבוטלה לאחר מספר חדשים כאשר הוחלט על התגייסות המונית של אנשי היישוב לצבא הבריטי. אבן מונה לקצין וצורף ליחידה ארץ-ישראלית, יהודית וערבית, שהייתה אמורה להשלח לחזית בצרפת. אולם ברגע האחרון שונתה התוכנית, בגלל מוצאו הגרמני של אבן והעובדה שלא התאזרח בארץ ישראל, שהעלה חשש להיותו גייס חמישי, והוא נשלח לקורס מפקדי מחלקות בצבא האוסטרלי. במשך שנה הוא שירת כמנהל משרד הרישום בצריפין כשהוא שוב ושוב מגיש בקשות, שנדחות, להעברה ליחידה קרבית. לבסוף, באפריל 1941 צורף ליחידה שהייתה אמורה להשלח ליוון, אבל טרם הגעתה ליוון נסוג הצבא הבריטי מיוון ואבן נותר במדבר המערבי והיה ממגיני טוברוק הנצורה[1]. בהמשך שירת בחיל החפרים ובחיל הרגלים ושימש כמפקד פלוגה בדרגת מייג'ור[1][4]. בינואר 1945 שוחרר מהשירות בדרגת מייג'ור לאחר שחלה. בשובו לארץ ישראל נתמנה לסגנו של יוחנן רטנר ראש אגף התכנון של "ההגנה" (לימים אלוף בצה"ל). בנובמבר 1945 השתחרר מן השירות בהגנה ומונה למנהל הלשכה לטיפול בחיילים משוחררים בחיפה[5]. בפברואר 1947 הוא עבר לעבוד כמנהל מחלקת כח אדם בחברת החשמל בחיפה[1]. באותה תקופה התגורר עם משפחתו על הכרמל.
במלחמת העצמאות
עריכהבקיץ 1947, בימי המאבק ולקראת ההכרעות הגורליות שעמדו בפתח, חזר לשרת במטה "ההגנה". דוד בן-גוריון, שראה באבן את איש אמונו, רצה למנותו כרמטכ"ל "ההגנה", אך הדבר לא נסתייע.
באוקטובר 1947, בהתקרב החלטת החלוקה, סייע אבן בהקמת שלוש חטיבות של "ההגנה", מתוך שש החטיבות שהעמידה "ההגנה" לרשות צה"ל עם הכרזת העצמאות. אחת מאותן חטיבות היא חטיבת אלכסנדרוני (חטיבה 3) שהופקדה על הגנת מרכז הארץ - חזית התיכון, שכללה את אזור חדרה, עמק חפר, השרון הצפוני והדרומי וחלק מבקעת אונו. החטיבה הוקמה ב-1 בדצמבר 1947. תחילה שכן מטה החטיבה בגבעת חיים, אולם לאחר שהבריטים עזבו מחנה אחד ליד נתניה, הוא עבר לידי ה"ההגנה" ואבן הפך למפקדו. משפחתו עברה להתגורר בנתניה ועם הזמן נקרא הבסיס "מחנה דורה" (על שם אשתו). אבן ניסה לבסס את השם "מחנה 23", אולם שם זה לא השתרש. עם הכרזת המדינה הפכה אלכסנדרוני לחטיבה בצה"ל. בשנת 1949 הוקמה בשטח הבסיס "שכונת דורה".
באפריל - מאי 1948 פיקד אבן על מבצע חמץ לכיבוש יפו וסביבתה, בה השתתפו חטיבות ההגנה אלכסנדרוני, גבעתי וקרייתי[6]. אבן החליט לכבוש את המרחב הכפרי מסביב ליפו וכך לנתק את יפו מהעורף שלה ולהביא לכניעתה[7].
חזית המרכז הייתה קשה במיוחד; צבא ההצלה של פאוזי אל קאוקג'י והלגיון הערבי שאפו לבתר את המדינה לשניים, ולנתק בין חיפה ובין תל אביב. המקום המתאים ביותר למימוש כוונה זו היה אזור השרון, שבו הפרידה רצועה של 15 קילומטר בלבד בין קווי האויב לחוף הים. ברצועה זו ניצבה חטיבת אלכסנדרוני בפיקודו של אבן, על ארבעת גדודיה.
לאחר מועד זה הצטרף צבא עיראק לחזית המרכז. לצבא העיראקי היו שריונים, ולחטיבת אלכסנדרוני לא היה אף נשק נ"ט. העיראקים ניסו לתקוע טריז בלב השרון, ורדיו עיראק הזדרז להודיע על כיבוש נתניה. נתניה לא נכבשה, המדינה לא בותרה לשניים במרכזה, וכביש תל אביב חיפה טוהר כולו מכוחות האויב. הכל הודות ללחימתה של חטיבת אלכסנדרוני[8].
בתחילת יוני 1948 הייתה חטיבת אלכסנדרוני אמורה לתקוף את טולכרם בעת שחטיבת כרמלי תקפה את ג'נין, אך הדבר לא יצא אל הפועל.
החטיבה נקראה גם לסייע לכוחות אחרים בקרב על לטרון ודן אבן שלח את אחד מגדודי החטיבה לקרב הקשה והעקוב מדם.
החטיבה תחת פיקודו השתתפה במבצע יובל, מבצע מדינה, קרב קאקון, מבצע נמל, מבצע דני, מבצע בתק ומבצע שוטר.
בפרשת אלטלנה
עריכהב-20 ביוני 1948, בעת שספינת הנשק של אצ"ל, "אלטלנה", עגנה מול כפר ויתקין, חטיבת אלכסנדרוני קיבלה פקודה לעצור את פריקת הספינה, לכתר את כפר ויתקין, ולהחרים את ציוד האוניה. עם השלמת פקודת הכיתור שלח דן אבן אולטימטום מטעם משרד הביטחון למנחם בגין, ובו דרישה למסירת האונייה על תכולתה לרשות צה"ל. את התשובה נדרש בגין לתת תוך 10 דקות (על מנת שאצ"ל לא יספיק בינתיים לפרוק את הנשק מהספינה ולהכינו למתקפה). בגין לא רצה להיענות לאולטימטום הדחוק, אבן נפגע מכך והחלו חילופי-אש, שבהם נהרגו ארבעה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל. הקרב נפסק בעקבות מגעים בין סגנו של בגין, יעקב מרידור, לבין אבן, ביוזמת חברי כפר ויתקין, מגעים שבהם נקבעה הפסקת אש, על-פיה הועבר הנשק שעל החוף לידי צה"ל, אך הספינה הפליגה לחוף תל אביב.
בעקבות פעילותו בפרשה זו הוצמדה שמירה מיוחדת עליו, על ביתו ועל בני משפחתו, עד שנרגעו הרוחות. באוגוסט 1948 התמנה למפקד החזית המזרחית והועלה לדרגת אלוף. בסוף 1948 הוא התפטר מתפקידו מטעמי בריאות ופרש מצה"ל.
תפקידים אזרחיים
עריכהבחייו האזרחיים חזר לעבוד בחברת החשמל ומילא בה תפקיד של מנהל אדמיניסטרטיבי. ביוני 1958 הוצא אבן לפנסיה מוקדמת[9], לטענת יאיר קוטלר כדי לפנות מקום למינויים פוליטיים לאנשי מפא"י[10].
למשך מספר חודשים היה ממנהלי חברת "תשליב" שעסקה בבנייה[11], וביולי 1959 מונה למרכז ועדה בינמשרדית למלחמה בתאונות דרכים[12][13]. בסוף 1961 זכה במכרז למנהל מנהל שדה תעופה לוד (כיום נמל התעופה בן-גוריון)[14], ומנהל שדות התעופה[15] בכלל, והוא החל לכהן בתפקיד ב-1 בינואר 1962[16]. לאחר מלחמת ששת הימים הביא שר התחבורה, משה כרמל את משה פלד למשרד התחבורה לכהן כסגן מנהל משרד התחבורה האחראי על התעופה, והעניק לו מסמכויות מנהל נמל התעופה. בתחילה אבן סירב לצאת לחופשה ממושכת או לפרוש[17], וב-1 בספטמבר 1967 בוטל תפקיד מנהל שדות התעופה והוא הועבר לתואר מפקח על שדות התעופה[18]. משגילה שנותר ללא סמכויות התפטר[19]. בתחילת 1969 הגיש אבן עתירה לבג"ץ נגד שר התחבורה בדרישה למכרז פומבי על תפקיד מנהל נמל התעופה לוד, שיאפשר לו להתמודד שוב על התפקיד[20], אולם עתירתו נדחתה[21].
דן אבן נפטר ביוני[22] 1975 והוא בן 63 שנים, ונטמן בחלקה הצבאית של בית הקברות הישן בהרצליה[23]. הותיר אחריו בן ובת ואת רעייתו, דורה (1917–2019). רעייתו שימשה שנים רבות כמחנכת ומורה לאנגלית בנתניה ובהמשך בהרצליה. על שמה נקראה באופן לא-רשמי שכונה בדרום נתניה, "שיכון דורה"[24].)
ספר זכרונותיו
עריכה- שנות שירות, הוצאת מלוא, 1973.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דן אבן, באתר תנועת העבודה הישראלית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 א. אבן חן, דן אבן - "הפרוסי" שבמפקדים, הארץ, 8 באוקטובר 1948
- ^ כנוס ספורטיבי של הנוטרים בנתניה, הארץ, 12 בינואר 1940
- ^ ק. בנימין, עשר שנות אימון גופני וספורט שימושי בהגנה, דבר, 12 בנובמבר 1948
- ^ במלחמת העולם השנייה, הַבֹּקֶר, 23 באפריל 1958
- ^ ועדה לקליטת משוחררים בחיפה, הארץ, 29 בינואר 1946
יחזור המשוחרר בשער הרחב, הַבֹּקֶר, 4 בפברואר 1946
צו דיור בחיפה לשיכון החיילים המשוחררים, משמר, 2 באפריל 1946 - ^ מי כבש את יפו?, על המשמר, 8 במאי 1978
- ^ מאיר פעיל, כיצד נכבשה יפו, מעריב, 18 בנובמבר 1984
- ^ דן אבן, נתניה לא נכבשה, דבר, 11 באפריל 1958
- ^ אלוף דן אבן - לפנסיה, למרחב, 4 ביוני 1958
- ^ יאיר קוטלר, מינויים פוליטיים בסיטונות, הארץ, 8 בפברואר 1959
- ^ שיטת בניה חדשה — אין צורך בכל עבודות טיט, שערים, 29 במאי 1959
- ^ מונה מרכז הועדה למניעת תאונות, הצופה, 15 ביולי 1959
- ^ נושא הזהירות בדרכים יונהג כלימוד חובה בבתיה"ס היסודיים ובגני־הילדים, למרחב, 14 באוקטובר 1959
- ^ אלוף דן אבן מנהל שדה לוד, מעריב, 21 בדצמבר 1961
- ^ מגדל פיקוח חדש יוקם בלוד, הצופה, 5 ביולי 1963
לקראת החלטה על אזור טרמינאלי חדש בלוד, למרחב, 25 בנובמבר 1963 - ^ האלוף דן אבן נכנס לתפקידו, על המשמר, 1 בינואר 1962
- ^ יפרוש מניהול שדות התעופה, מעריב, 5 ביולי 1967
שינויים רבים צפויים בקרוב בתעופה האזרחית, הארץ, 6 ביולי 1967
אורי שרף, סמכויות מנהל האגף לתעופה אזרחית הועברו לאל״מ משה פלד, הארץ, 9 באוגוסט 1967 - ^ רשויות תעופה האזרחית יתאחדו לגוף אחד, על המשמר, 4 בספטמבר 1967
- ^ אי־סדרים במינהל התעופה האזרחית, היום, 28 במרץ 1969
- ^ צו על תנאי נגד שר התחבורה, מעריב, 14 באפריל 1969
- ^ בית המשפט העליון מנמק דחיית פנייתו של דן אבן בעניין נמל לוד, מעריב, 17 ביולי 1969
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ אלוף דן אבן הובא למנוחות, על המשמר, 29 ביוני 1975
- ^ רותי ברמן, המורה המיתולגית דורה אבן נפטרה בגיל 102, באתר בלינקר, 1 בנובמבר 2019