פתיחת התפריט הראשי
ד"ר קלרמו מזארקי
צילמה: אליזבת, אשתו של ג'יימס פין - הקונסול הבריטי בירושלים

האחים מזארקייוונית: Μαζαράκι, במקורות שונים בעברית, גם: "מאזוריקי", "מאזאריקה", "מזוריקה") היו שני אחים רופאים ממוצא יווני, שהתגוררו בירושלים, וניהלו בין היתר את הרפואה בבית החולים משגב לדך.

ד"ר קלרמו מזארקי (Kalermo Mazaraki‏; 1825 - ירושלים 14 בנובמבר 1892) נולד באחד מאיי יוון ולמד רפואה באתונה. הגיע לירושלים באמצע המאה ה-19. התמחה במחלות מידבקות ובפרט נודע כמומחה למלריה. עקב המוניטין הרב שלו, נהג לגבות מהמטופלים סכום גבוה פי ארבעה מהשכר שגבו אז רופאי ירושלים. עבד בבית החולים משגב לדך מהיווסדו בשנת 1889, ובשנים הראשונות היה הרופא היחידי בבית החולים, עד שהצטרפו רופאים נוספים. קלרמו עשה חיל בעבודתו וזכה להוקרת הציבור היהודי. במקביל ניהל גם את בית החולים היווני בירושלים.

קלרמו היה בעל אזרחות בריטית, נודע כאדם אמיד, ובשנת 1860 נשא לאישה רוסיה ממוסקבה בחתונה מפוארת בירושלים. הוא לא דיבר בשפות שהיו מדוברות אז בארץ ישראל, ולכן היה לו מתורגמן צמוד, איתו דיבר באיטלקית.

ד"ר ניקאפורי מזארקי (Nikafuri Mazaraki‏; 1855‏ - דצמבר 1931) ירש את מקומו של אחיו כמנהל הרפואי של בית החולים משגב לדך. שלא כמו אחיו, הוא דיבר את השפות השונות שהיו מקובלות אז, ואף לדינו וקצת יידיש צרפתית ועברית. ניקאפורי היה אישיות ידועה ומכובדת כמו אחיו. בשנת 1925 התמנה לקונסול יוון בירושלים, וכעבור כשלוש שנים חזר למולדתו, שם נפטר בשנת 1931.

תוכן עניינים

הסיורים באדמות אומלבסעריכה

בשנת תרל"ו (1876)[1] נודע לעסקנים מירושלים, שאדמות הכפר אומלבס עומדות למכירה, על מנת לסקור את הנחלה יצאו מירושלים ארבעה: דוד גוטמן, יואל משה סלומון, יהושע שטמפפר וזרח ברנט. מראה הנחלה מצא חן בעיני המסיירים, אולם הם הזדעזעו ממראה הפלאחים, אשר נראו חולים וצהובי פנים. סלומון חקר ומצא, שהסיבה למחלות של תושבי הכפר היו מי הירקון אשר אליהם היו מושלכות נבלות צאן ובקר, והביצות הסמוכות לכפר. על מנת להפיג את החששות לגבי המחלות השוררות במקום, פנו סלומון וגוטמן לרופא היווני אשר היה מפורסם מאוד באותה תקופה, ד"ר מזארקי, וביקשו ממנו לסקור את המקום.

סיורים אלו הובילו בסופו של דבר לרכישת הקרקע, ולייסודה של המושבה פתח תקווה, ועליהם נכתבה הבלדה על יואל משה סלומון מאת יורם טהרלב.

מי משני האחים הרופאים ליווה את הסיור השני במקום? במקורות לא מוזכר שמו הפרטי של הרופא מזארקי. אולם בשנת 1876, קלרמו הבכור היה בן 51, ואילו אחיו הצעיר ניקאפורי היה אז בן 21 בלבד, ולכן ההנחה הרווחת שהכוונה לקלרמו הבכור. מצד שני, קלרמו היה מלווה תמיד במתורגמן, ולא מוזכר אף מתורגמן שהתלווה לאותו סיור.

מזארקי, לאחר שבחן את המקום המליץ שלא להתיישב במקום, עקב איכות סביבה ירודה, שאיננה מתאימה לדעתו למגורי אדם. מיוחסים לו הדברים הבאים (הדברים השתמרו על פי זכרונו של יואל משה סלומון, וייתכן שאינם מדויקים):

הבאתם אותי הנה לחוות את דעתי על בריאות הסביבה אם טובה היא למגורי אדם או לא ... והנה ניצבתי כל העת על רמה זו ועיני תרו בלי הרף על פני רחבי הרקיע לראות אם יש שם ציפורים עפות, ואולם על פני כל המרחב הכחול, המואר והשקט הזה לא ראיתי אף עוף פורח אחד. הנה צפיתי אל עבר הביצה, האדמה עשירה זרע בה לרוב מים בשפע ועוף אין על מה זה ולמה? והרי נמצאים אנו בארץ שמש האדמה עשירה, והרי גם המון גרעיני תבואה פזורים כאן על פני השדות, והרי גם תולעים וכל שאר מיני רמשים-מאכל כה טעים לעוף השמיים ... אין זאת איפה, כי אם רע ומושחת הוא אוויר המקום הזה, עד כי גם העוף, הנשמע לאינסטינקט הער בו תמיד, נזהר לנפשו מלקרב הנה. סימן שחשו באיזו סכנה. מקום אוכל את יושביו הוא המקום הזה ומוות יש באדמה הזאת. ביקשתם מימני עצה בדבר טבעו של המקום. ובכן זו עצתי הסתלקו מן העסקה. אין כאן ציפורים. אין כאן חיים. המקום הזה אינו יפה למגורי אדם.

א. מ. חריזמן, "גבורת ראשונים"[2]

אזכורים בתרבותעריכה

בבלדה על יואל משה סלומון (מילים: יורם טהרלב, לחן: שלום חנוך) מופיעה דמותו של ד"ר מזארקי כאנטי-גיבור בניגוד לדמותו של גיבור הבלדה יואל משה סלומון. סלומון האמיץ איננו ירא מתנאי המקום, לעומת מזארקי שמתואר כך:

אמר להם מזרקי
אחרי שעה קצרה:
איני שומע ציפורים
וזה סימן נורא!

אם ציפורים אינן שרות
המוות פה מולך
כדאי לצאת מפה מהר
הנה אני הולך.

קפץ הדוקטור על סוסו
כי חס על בריאותו
...

בתוכנית הסאטירה "החמישייה הקאמרית" מופיעה דמותו של מזרקי (מנשה נוי) במערכון המתאר את יואל משה סלומון מגיע אל חלונו כציפור. המערכון מציג את מטאפורת הכנפיים שבשיר "הבלדה על יואל משה סלומון" מאת יורם טהרלב כמאורע ממשי שהתרחש כביכול בשל הזיהום באזור אומלבס. במערכון מצוטטים קטעים רבים מ"הבלדה על יואל משה סלומון".

בסדרת הטלוויזיה הסאטירית היהודים באים, מופיעה דומותו של מזארקי (יוסי מרשק)[3] בסדרת מערכונים על ראשית פתח תקווה, בהן הוא כביכול מתגורר במקום, ואף מנצל לרעה את ערביי המקום. במציאות ד"ר מזארקי לא התגורר בפתח תקווה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הסיור באדמות אומלבס התקיים בשנת תרל"ו, לעומת זאת, שנת תרל"ח המוזכרת בבלדה היא שנת ייסוד פתח תקווה
  2. ^ א. מ. חריזמן, "גבורת ראשונים: תולדות יסוד פתח תקוה ומיסדיה", המחלקה לעניני הנוער, המדור הדתי של ההסתדרות הציונית בסיוע מוסד הרב קוק, 1946
  3. ^ היהודים באים - פרק 7, באתר רשות השידור