האימפריה ההולנדית
האימפריה ההולנדית הוא הכינוי המקובל לכלל השטחים בהם שלטה הולנד מהמאה ה-17 עד המאה ה-20. הולנד, בעקבות פורטוגל וספרד, ייסדה אימפריה קולוניאלית גלובלית מעבר לים. "הרוח הגבית" למיזם-על זה היו כישוריהם של ההולנדים בספנות ובמסחר וגאות לאומנית ומיליטריסטית, תוך כדי מאבקם למען עצמאות מספרד. במקביל לבריטים, הקימו ההולנדים תחילה מושבות שנוהלו בשיטה של קולוניאליזם תאגידי קפיטליסטי, ללא שליטה ישירה של המדינה, בתיווכן של חברת הודו המזרחית ההולנדית וחברת הודו המערבית ההולנדית. מאוחר יותר, גברה מידת התערבותה של המדינה במיזם הקולוניאלי. סוחרים וספנים הולנדים לקחו גם חלק במסעות התגלית, שהיו בעיצומם במאות ה-16 וה-17.
כוחה הימי של הולנד גדל מאוד והיא הפכה למעצמה ימית בשלהי המאה ה-16. ההולנדים שלטו בימים ובמסחר הגלובלי, במשך המחצית השנייה של המאה ה-17. חלה פריחה תרבותית במשך המאה, תקופה שנודעה כתור הזהב ההולנדי. הולנד איבדה חלק ניכר מנכסיה הקולוניאלים, כמו גם את מעמדה כמעצמה גלובלית, והבריטים תפסו את מקומה, כאשר כבשו צבאות צרפתיים את הולנד בזמן מלחמות המהפכה. הצרפתים ריכזו את השלטון על הולנד תחת שלטון ממשלת בובות מקומית, בין השנים 1795 ל-1814 (ראו: הרפובליקה הבטאווית, ממלכת הולנד). לאחר מכן, חלקי האימפריה ההולנדית שהוחזרו להולנד, ביניהם בפרט איי הודו המזרחיים ההולנדיים (באינדונזיה) וסורינם, נותרו בשליטת הולנד עד המאה ה-20, עידן שקיעת האימפריאליזם המסורתי. כיום, הולנד היא חלק מפדרציה שנקראת ממלכת ארצות השפלה, עם מושבות העבר שלה ארובה והאנטילים ההולנדים.
מקורות האימפריה
עריכה
ערך מורחב – מלחמת הולנד–פורטוגל
בעקבות הקמתה של חברת הודו המזרחית ההולנדית ב-1602, היו ההולנדים נכונים ליטול את השליטה על נכסיה של פורטוגל מעבר לים, ובכך גרמו לפריצתה של מלחמת הולנד–פורטוגל. מ-1580 פורטוגל אוחדה עם ספרד תחת האיחוד האיברי. באותו הזמן ספרד הייתה בעיצומה של מלחמה עזה נגד ההולנדים שהתמרדו נגדם. אף על פי שאוחדו תחת אותו המלך, האימפריות הפורטוגזית והספרדית המשיכו להתנהל בנפרד. האימפריה הפורטוגזית הלא מוגנת נראתה כמטרה קלה להולנדים, שהתעניינו להיכנס לסחר בתבלינים.
קולוניות
עריכהאסיה
עריכהאיי הודו המזרחיים ההולנדיים
עריכה- ערך מורחב – חברת הודו המזרחית ההולנדית
ב-1605, נקודות המסחר הפורטוגזיות באיי מאלוקו נפלו לידי ההולנדים. ב-1619 בסיס מבוצר הוקם בבטאביה (כיום ג'קרטה). הבסיס הפך למטה של חברת הודו המזרחית ההולנדית. לאחר פשיטת הרגל של החברה ב-1800, הטריטוריות ההולנדיות באינדונזיה הפכו לאיי הודו המזרחיים ההולנדיים, שנוהלו ישירות בידי הפרלמנט ההולנדי. בתחילת המאה ה-20 כל שטחיה של אינדונזיה כיום כבר היו בשליטת הולנד. בשנות מלחמת העולם השנייה כל האיים האינדונזים ואף כל סביבתם הבריטיים ברובם (סינגפור, מלאיה, סיאם וגינאה החדשה) נכבשו על ידי יפן. שטח זה לא נכבש בחזרה ואפילו אחרי כניעת יפן, צבאה המשיך לשמור על האיים כבאי כוחה של הולנד, אשר הייתה עסוקה בעצמה בשיקומה מהכיבוש הנאצי שהחריב את ארצה, ולא יכלה לשלוח צבא. עצמאות אינדונזיה הוכרזה ב-17 באוגוסט 1945, והוכרה רשמית בידי הולנד בדצמבר 1949 לאחר המהפכה הלאומית האינדונזית.
ההולנדים נחתו לראשונה בציילון ב-1602, שאז הייתה בשליטה פורטוגזית. בין 1636 ל-1658 גרשו ההולנדים את הפורטוגזים מהאי. הפורטוגזים שלטו באי מ-1505 עד ל-1658, אך שלטו רק על חופו, ולא על פנימו. בודהיסטים, הינדואים ומוסלמים, כולם סבלו משלטונם של הפורטוגזים; ההולנדים העדיפו מסחר על פני מיסיונריות ושינויי דת. חברת הודו המזרחית ההולנדית לא הצליחה להשתלט על פנימו של האי, כמו הפורטוגזים לפניהם. ציילון נשארה נקודת מסחר הולנדית חשובה בזמנה של החברה. חשיבותה של ציילון הייתה שהיא הייתה נקודת עצירה בין הקולוניות ההולנדיות באיי הודו המזרחיים ובמושבת הכף. האי עצמו היה מקור קינמון ופילים, שנמכרו לנסיכים ההודים. הבריטים השתלטו על האי ב-1796, והוא הועבר אליה רשמית בהסכם אמיין.
ההולנדים החזיקו בבסיס בטאיוואן, מבצר זילנדיה, מ-1624 עד ל-1662, עת נכבש על ידי צבאו של קוקסינגה, בנו של פיראט לשעבר, שהשתלט על האי לאחר שנמלט מפני המאנצ'ו שהשתלטו על כל סין בשליחות שושלת צ'ינג. האי היה מקור לקני סוכר ועור איילים. הוא היה מקום בו יכלו הסוחרים ההולנדים לסחור עם הסוחרים הסינים מהיבשה. באי גם יכלו הסוחרים לקנות משי שלו נזדקקו בשוק היפני.
מלאקה
עריכהההולנדים כבשו את מלאקה שעל חופה המערבי של מלאיה (כיום מערב מלזיה) מידי הפורטוגזים ב-1641. בתיאום עם ההסכם שנחתם עם וילם החמישי (שאז היה בגלות בבריטניה) היא עברה לבריטים ב-1795, בזמן המלחמות הנפוליאוניות. היא הוחזרה להולנד ב-1818, ולבסוף נמסרה לבריטניה בהסכם האנגלו-הולנדי של 1824.
דג'ימה
עריכה- ערך מורחב – דג'ימה
תחילה, הקימו ההולנדים נקודת מסחר בהיראדו, מ-1609 עד ל-1641.לאחר מכן, העניקו היפנים להולנדים מונופול מסחרי על דג'ימה, אי מלאכותי מול חופה של נאגאסאקי, שבו שלטו מ-1641 עד ל-1853. בתקופה זאת ההולנדים היו האירופאים היחידים שהורשו להיכנס ליפן. הסוחרים הסינים והקוראנים עדיין התקבלו, אך עם מוגבלות בתנועתם.
הולנד החדשה
עריכההחלק של אוסטרליה שידוע כיום כאוסטרליה המערבית הוכר כשטח שליטה הולנדי ונודע כהולנד החדשה. לא נעשתה אף תביעה רשמית על השטח, אפילו שהיה ניסיון התיישבות באזור.
אפריקה
עריכהמושבת הכף
עריכה- ערך מורחב – מושבת הכף
ב-1652 הקימה חברת הודו המזרחית ההולנדית תחנת עצירה בכף התקווה הטובה, הממוקמת בחצי הדרך בין איי הודו המזרחיים ההולנדיים לבין איי הודו המערביים ההולנדים. בריטניה כבשה את המושבה ב-1797 במהלך המלחמה האנגלו-הולנדית החמישית, וסיפחה אותה רשמית ב-1805. המתיישבים ההולנדים בדרום אפריקה נשארו גם לאחר הכיבוש הבריטי, נדדו צפונה והקימו את רפובליקת נטאליה. הם נכנעו במלחמות הבורים וכיום ידועים כבורים.
אמריקה
עריכההולנד החדשה
עריכה- ערכים מורחבים – הולנד החדשה, ניו אמסטרדם
הולנד החדשה הורכבה מחופה הצפון מזרחי של ארצות הברית של ימינו. האזור נחקר מספר פעמים בידי חוקרים, ומאוחר יותר יושב ונכבש בידי חברת הודו המערבית ההולנדית. תחילה, ההתיישבות הייתה בעיקר על עמקו של נהר ההדסון; מבצר נשוא (1607–1614) באלבאני המודרנית (ב-1624 יושבה מחדש כמבצר אורנג'), וניו אמסטרדם, שנוסדה ב-1625 על האי מנהטן. הולנד החדשה הגיעה לשיאה לאחר שכבשה את ההתיישבות השוודית במבצר כריסטינה ב-1655, ובכך חיסלה את ההתיישבות השוודית בצפון אמריקה, שוודיה החדשה.
הולנד החדשה עצמה נכבשה ב-1674 לאחר המלחמה האנגלו-הולנדית השלישית. ההתיישבות ההולנדית הועברה לכתר האנגלי, ושמה של ניו אמסטרדם שונה לניו יורק.
ההסכם עליו חתמו האנגלים וההולנדים, נחשב כהפוגה ביחס העוין בין שתי המדינות, וקבע שהשטחים שנכבשו בסופה של מלחמתם הקודמת, יישאר בידי הכובש. לא היו שום החלפות שטחים. לכן, שטחי הולנד החדשה (כולל האי מנהטן ועמק נהר ההודסון) נותרו בשלטון האנגלי. ההולנדים קיבלו את סורינם בדרום אמריקה, ואי קטן באיי הודו המזרחיים, עליו נמצא התבלין הריווחי ביותר בעולם, אגוז מוסקט. באותו הזמן אגוז המוסקט היה שווה יותר מזהב. האי לא היה המקום היחיד בעולם בו צמח אגוז המוסקט. ההולנדים לא הצטערו על איבודה של הולנד החדשה, והיו מרוצים מהאי החדש שקיבלו.
איי הודו המערביים ההולנדים
עריכה- ערך מורחב – האנטילים ההולנדיים
ההתיישבות ההולנדית באיי הודו המערביים, קבוצת איים שבאותו הזמן נטענה עליה בעלות ספרדית, החלה ה-1620 עם כיבושו של סנט מארטן, שנשאר טריטוריה הולנדית עד היום הזה, כחלק מהאנטילים ההולנדים. ארובה והאנטילים ההולנדים, הן שתי יחידות בשלטון עצמאי שיחסן עם ממלכת ארצות השפלה מנוהלת בידי "חברת הממלכה".
סורינם נכבשה על ידי ההולנדים במהלך המלחמה האנגלו-הולנדית שנייה, סורינם ומאגרי הסוכר הרווחיים שלה עברו רשמית לידיים הולנדיות בחתימת אמנת וסטמינסטר ב-1674. היא נשארה טריטוריה הולנדית עד שקיבלה עצמאות בשנת 1975.
במאה ה-16 מתיישבים אירופאים החלו להגיע לדרום אמריקה, ההולנדים היו הראשונים לטעון בעלות על האדמה. בסביבות 1600 נתיב הסחר הראשון הוקם על ידי ההולנדים. ההולנדים הקימו שלוש קולוניות; אסקיבו (1616), ברבייס (1627), ודמררה (1752). הבריטים כבשו את גיאנה בסוף המאה ה-18, והיא הועברה רשמית לבריטניה ב-1814.
ב-1624 ההולנדים כבשו את סלבדור, בירת ההתיישבות הפורטוגזית בברזיל והחזיקו בה למשך שנה.
ב-1630 חברת הודו המערבית ההולנדית כבשה רצועה ארוכה על חופה של ברזיל, מסרז'יפה עד למרניאו, שנקראה גם היא הולנד החדשה, עד שנכבשה חזרה בידי הפורטוגזים בשנת 1654.
איי הבתולה יושבו לראשונה בידי ההולנדים ב-1648, וסופחו בידי האנגלים ב-1672.
ולצ'רן החדשה, חלק מטרינידד וטובגו המודרנית, הייתה קולוניה הולנדית בין השנים 1628 ו-1677.
אירופה
עריכההולנד קיבלה את השליטה על ארצות השפלה הדרומיות לאחר קונגרס וינה. ארצות השפלה הדרומיות הכריזו על עצמאותן ב-1830 (המהפכה הבלגית), והוכרו בידי הולנד ב-1839, בהקמתה של בלגיה. כחלק מקונגרס וינה, וילם הראשון מלך הולנד הפך לדוכס הגדול של לוקסמבורג, ושתי המדינות התאחדו באוניה פרסונלית. עצמאותה של לוקסמבורג אושרה ב-1869. כשוילם הראשון מלך הולנד נפטר ב-1890, הוא לא השאיר אף יורש זכר, והדוכסות הגדולה הועברה לשליטת בית נסאו.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה