האתלט
האתלט (באנגלית: The Athlete באמהרית: እትሌቱ) הוא סרט דרמה אתיופי משנת 2009 בבימוים של דייבי פרנקל וראסלאס לאקוו אשר היה מועמד לסרט הזר הטוב ביותר בטקס האוסקר ה-83.[1][2] הסרט עוסק בסיפור חייו של האתלט אבבה ביקילה אשר זכה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים באולימפיאדת רומא 1960 כאשר הוא רץ יחף לאורך המסלול. ארבע שנים מאוחר יותר, הוא חזר על ההישג שלו באולימפיאדת טוקיו, והפך לאדם הראשון שזכה במרתון האולימפי פעמיים ברציפות. כמה שנים לאחר מכן, הוא נפגע מתאונת דרכים ומת כעבור ארבע שנים.
| בימוי |
דייבי פרנקל, Rasselas Lakew  |
|---|---|
| שחקנים ראשיים |
Ruta Gedmintas דאג מאלמברג |
| מדינה |
גרמניה, ארצות הברית |
| חברה מפיצה |
PFA Films |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
2009 |
| משך הקרנה |
92 דק' |
| שפת הסרט |
אמהרית |
| סוגה |
סרט דרמה |
|
www | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
רקע עריכה
רומא נבחרה לארח את המשחקים האולימפיים של 1908, אך המשחקים לא נערכו בה אלא הועברו ללונדון. בקונגרס של הוועד האולימפי הבינלאומי שנערך בסופיה הוחלט כי במשחקים אלו תוחלף סירת 12 המטרים בדגם חדש, ההולנדי המעופף, יתקיימו משחקים מקדימים בכדורמים, כדורגל, הוקי וכדורסל על מנת לצמצם את כמות המשחקים והוצא מקצה "הצבי הרץ" מתחרויות הקליעה. בקונגרס מינכן (1959) הוחלט על שילוב ריצת 800 מטרים לנשים. בכינוס זה הוחלט על המנגנון שלימים יקרא הקריטריון האולימפי: לכל מדינה הותרה שליחה של ספורטאי אחד לענף האתלטיקה, ואלתטים נוספים לפי השגה של קריטריונים שנקבעו מבעוד מועד במהלך השנה שקדמה למשחקים.
בכינוס זה נקבע גם כי המשחקים בשנת 1964 ייערכו בטוקיו ומשחקי החורף באינסברוק.
בעיות פוליטיות ומדיניות ניצבו בפני הוועד האולימפי גם במשחקים אלה: את בעיית משלחות גרמניה פתר הוועד שוב בעזרת יצירת המשלחת הכלל-גרמנית. בעיות נוספות היו המחלוקות בין צפון לקוריאה הדרומית והמחלוקות בין סין וטיוואן.
ביקילה נולד בכפר ג'טו, בסמוך לעיר מנדידה. בילדותו היה רועה צאן. ב-1952 התגייס למשמר הקיסרי של היילה סלאסי, לאחר שעשה את דרכו ברגל לבירה, אדיס אבבה, מרחק של כ-130 קילומטרים. בעת שירותו במשמר הקיסרי השתתף במשחקי ג'נה (משחק אתיופי הדומה להוקי) וגם בתחרויות אתלטיקה.
ב-1956 השתתף ביקילה בן ה-24 לראשונה באליפות הכוחות המזוינים של אתיופיה, שם הפתיע כשסיים במקום הראשון את ריצת המרתון הרשמית הראשונה שלו. תוצאה זו זיכתה אותו בכרטיס לאולימפיאדת רומא. המאמן השוודי אוני ניסקנן, שבידו הפקידו האתיופים את הכנת הרצים למשחקים האולימפיים, זיהה את כישרונו וקידם אותו.
ניסקנן בחר עבור ביקילה את האסטרטגיה המנצחת ברומא. ביקילה רץ את רוב המרוץ כשהוא צמוד ליריבו העיקרי, ראדי בן עבד א-סלאם ממרוקו, במרחק רב לפני שאר הרצים. במרחק של כקילומטר מקו הסיום, כשחלפו על פני האובליסק של אקסום (אותו שדדו האיטלקים מאתיופיה), האיץ ביקילה והתרחק מיריבו, בדרך למדליית זהב היסטורית ולשיא עולם חדש (אם כי עד 2004 לא הוכרו שיאי עולם במרתון, והוכרו רק "זמנים מיטביים") - 2:15:16 שעות.
את שיא העולם הזה קבע ביקילה כשהוא רץ יחף. אף אחת מהנעליים שהוצעו לו לא התאימה לרגליו (השטוחות לגמרי), והוא החליט מספר שעות לפני הזינוק לרוץ יחף. לאחר הזכייה אמר שעשה זאת כדי "שהעולם ידע [שארצו] אתיופיה תמיד ניצחה בנחישות ובגבורה". כששב הביתה חיכתה לו קבלת פנים השמורה לגיבורים לאומיים, הן מצד הקיסר והן מצד ההמונים.
בתחילת שנות האלפיים, הוקם בעיר לדיספולי באיטליה גשר להולכי רגל על שם ביקילה לציון זכייתו בזהב ברומא הסמוכה.
בשובו לאתיופיה מיפן העניק לו הקיסר במתנה רכב מסוג חיפושית. באולימפיאדת מקסיקו (1968) ניסה להגן שוב על תארו האולימפי, אולם נפצע תוך כדי הריצה ולא הצליח לסיימה. ב-1969 היה מעורב בתאונת דרכים, שכתוצאה ממנה נותר משותק ברגליו. בשנים לאחר מכן התחרה מעת לעת במרוצים לנכים, כמו גם בענפי ספורט אחרים.
באוקטובר 1973 מת באדיס אבבה בגיל 41 משטף דם מוחי, שנבע מסיבוכים שמקורם בתאונת הדרכים שעבר ארבע שנים קודם לכן. יום אבל לאומי הוכרז באתיופיה עם מותו, והוא נקבר בהלוויה ממלכתית בנוכחות הקיסר וקהל של עשרות אלפים. על שמו נקרא האצטדיון הלאומי באדיס אבבה.
עלילה עריכה
הסרט מגולל את סיפור חייו של אבבה ביקילה שהיה אתלט אתיופי, פעמיים ברציפות אלוף אולימפי בריצת מרתון, באולימפיאדת רומא ובאולימפיאדת טוקיו. הסרט מציג את ביקילה כאתלט האפריקאי השחור הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית, הראשון שסיים ראשון במרתון האולימפי פעמיים והראשון בשורה ארוכה של רצים מצטיינים למרחקים ארוכים מאפריקה בכלל ומאתיופיה בפרט. ביקילה נולד בכפר קטן באתיופיה והיה בילדותו רועה צאן. ב-1952 התגייס למשמר הקיסרי של היילה סלאסי. ב-1956 השתתף ביקילה בן ה-24 לראשונה באליפות הכוחות המזוינים של אתיופיה, שם הפתיע כשסיים במקום הראשון את ריצת המרתון הרשמית הראשונה שלו. תוצאה זו זיכתה אותו בכרטיס לאולימפיאדת רומא. המאמן השוודי אוני ניסקנן, שבידו הפקידו האתיופים את הכנת הרצים למשחקים האולימפיים, זיהה את כישרונו וקידם אותו. ניסקנן בחר עבור ביקילה את האסטרטגיה המנצחת ברומא. ביקילה רץ את רוב המרוץ כשהוא צמוד ליריבו העיקרי, ראדי בן עבד א-סלאם ממרוקו, במרחק רב לפני שאר הרצים. במרחק של כקילומטר מקו הסיום, כשחלפו על פני האובליסק של אקסום (אותו שדדו האיטלקים מאתיופיה), האיץ ביקילה והתרחק מיריבו, בדרך למדליית זהב היסטורית ולשיא עולם חדש (אם כי עד 2004 לא הוכרו שיאי עולם במרתון, והוכרו רק "זמנים מיטביים") - 2:15:16 שעות.
את שיא העולם הזה קבע ביקילה כשהוא רץ יחף. אף אחת מהנעליים שהוצעו לו לא התאימה לרגליו (השטוחות לגמרי), והוא החליט מספר שעות לפני הזינוק לרוץ יחף. לאחר הזכייה אמר שעשה זאת כדי "שהעולם ידע [שארצו] אתיופיה תמיד ניצחה בנחישות ובגבורה". כששב הביתה חיכתה לו קבלת פנים השמורה לגיבורים לאומיים, הן מצד הקיסר והן מצד ההמונים.
בתחילת שנות האלפיים, הוקם בעיר לדיספולי באיטליה גשר להולכי רגל על שם ביקילה לציון זכייתו בזהב ברומא הסמוכה.
ביקילה לא הרבה להתחרות בארבע השנים שבין אולימפיאדת רומא לאולימפיאדת טוקיו. 40 יום קודם לטוקיו לקה במקרה חמור של דלקת התוספתן, באמצעה של ריצת אימון. למרות זאת, הצליח להחלים ולנצח בשנית במרתון האולימפי, כשהוא מקדים בלמעלה מארבע דקות את בזיל היטלי הבריטי ואת קוקיצ'י צובריה היפני, שזכו בכסף ובארד, בהתאמה. ארבע שנים לאחר שתמונתו של הרץ היחף התפרסמה ברחבי העולם, הופיעה כעת במקומה דמותו של ביקילה, נועל נעליים, ומבצע תרגילי התעמלות בתום הריצה המתישה, תצוגה שהמחישה את יכולתו הפיזית להמשיך ולרוץ עוד ועוד. כמו כן שבר שוב את שיא העולם (שעבר בינתיים להיטלי) והעמיד אותו על 2:12:11.2 שעות (כאמור, זמן זה הוכר כזמן מיטבי ולא כשיא עולם רשמי).
בשובו לאתיופיה מיפן העניק לו הקיסר במתנה רכב מסוג חיפושית. באולימפיאדת מקסיקו (1968) ניסה להגן שוב על תארו האולימפי, אולם נפצע תוך כדי הריצה ולא הצליח לסיימה. ב-1969 היה מעורב בתאונת דרכים, שכתוצאה ממנה נותר משותק ברגליו. בשנים לאחר מכן התחרה מעת לעת במרוצים לנכים, כמו גם בענפי ספורט אחרים.
באוקטובר 1973 מת באדיס אבבה בגיל 41 משטף דם מוחי, שנבע מסיבוכים שמקורם בתאונת הדרכים שעבר ארבע שנים קודם לכן. יום אבל לאומי הוכרז באתיופיה עם מותו, והוא נקבר בהלוויה ממלכתית בנוכחות הקיסר וקהל של עשרות אלפים. על שמו נקרא האצטדיון הלאומי באדיס אבבה.
המשמעות הסימבולית של הסרט עריכה
הסרט 'האתלט' מבוסס על פתגם אתיופי מסורתי "האדם מתכנן, אבל אלוהים מחליט!". זאת מתוך אמונה מסורתית ונרחבת באתיופיה כי כל אירוע וכל גורל של אדם, טוב או רע, הוא לגמרי תחת שליטתו ורצונו של האל. אמונה זו עלתה בקנה אחד עם דבריו של אבבה ביקילה בשנות חייו כאשר הצהיר כי "זה היה רצונו של האל שאזכה באולימפיאדה, וזה היה רצון האל שנפגעתי בתאונה ואיבדתי את רגליי".[3]
האתלט מסמל גם את הפטריוטיות האתיופית. בסרט, המוטיבציה של ביקילה לנצח באולימפיאדת מינכן מעוצב באופן סמלי על ידי זיכרון המאבק והניצחון של העם האתיופי נגד הפאשיזם האיטלקי. דרך הזיכרון ההיסטורי של ביקילה, הסרט מקביל את ההכנות שלו לאולימפיאדת רומא אל ההכנות של הלוחמים האתיופים למלחמה נגד איטליה הפאשיסטית של מוסוליני ב-1936. בעיקר כאשר מצטטים את האתלט האגדי כאשר אמר בתום המסלול והזכייה במדליית הזהב על אדמת איטליה ברומא כי "נדרשו 500,000 איטלקים לכבוש את אתיופיה, וחייל אתיופי אחד לכבוש את רומא". ההשואה בין הניצחון הספורטיבי של ביקילה ברומא לניצחון האתיופי על מוסוליני ניכר לאורך כל הסרט.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של האתלט (באנגלית)
"האתלט", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"האתלט", באתר AllMovie (באנגלית)
"האתלט", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"האתלט", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים עריכה
- ^ "2010-2011 Foreign Language Film Award Screening Schedule", Oscars.org
- ^ "9 Foreign Language Films Continue to Oscar Race", oscars.org
- ^ 1 2 Ashagrie, Aboneh, The Athlete : a movie about the Ethiopian barefooted Olympic champion., Journal of African Cultural Studies 25, 2013, עמ' 119-121