הבחירות הכלליות בבריטניה (הממלכה המאוחדת) התקיימו ב-7 במאי2015, ובמהלכן נבחר הפרלמנט ה-56 של הממלכה המאוחדת. כמו כן, באותו יום נערכו בחירות מקומיות ברחבי אנגליה, פרט ללונדון רבתי.
הסקרים שפורסמו טרם הבחירות צפו מאבק צמוד בין המפלגה השמרנית למפלגת הלייבור שיביא לפרלמנט תלוי, בדומה לתוצאות הבחירות הקודמות. באופן מפתיע, המפלגה השמרנית התחזקה והביסה את הלייבור, וקיבלה רוב מוחלט בפרלמנט. הלייבור הפסידה מושבים רבים, כשהמפלגה הלאומית הסקוטית נושפת בעורפה. המפלגה הסקוטית זכתה להישג היסטורי, כשניצחה ב-56 מתוך 59 אזורי הבחירה בסקוטלנד.
המפלגה הליברל-דמוקרטית בהנהגת ניק קלג, שהקימה קואליציה עם השמרנים לאחר הבחירות הקודמות, נחלה תבוסה מוחצת כשאיבדה את רוב מושביה בפרלמנט, כולל מושבים של חלק משרי הקבינט היוצא. מפלגת UKIP בראשות נייג'ל פרג' זכתה במושב אחד בלבד, שלא בהתאמה למספר הקולות שלה זכתה בספירה הכללית (מספר הקולות השלישי בגודלו).
עקב זכיית מפלגתו ברוב מוחלט, קיבל קמרון את המנדט להקמת ממשלה שנייה בראשותו. מיליבנד, קלג ופרג' התפטרו מתפקידיהם בשל אי הצלחתם בבחירות.
המפלגה השמרנית - בראשותו של דייוויד קמרון. גרפה 330 מושבים (331 עם יושב ראש בית הנבחרים הבריטי הבלתי-מפלגתי, הנספר אוטומטית עם הרוב) המהווים רוב שיאפשר לה הקמת ממשלה ללא שותפות. קיבלה 11,334,920 קולות, 36.9% מכלל המצביעים.
מפלגת הלייבור - בראשותו של אד מיליבנד. נחלשה מאוד, בעיקר עקב נגיסה במושביה בסקוטלנד מצד המפלגה הלאומית הסקוטית. גרפה 232 מושבים ו-9,347,326 קולות, 30.4% מן הכלל.
המפלגה הליברל-דמוקרטית - בראשותו של ניק קלג. נחלשה מאוד וירדה לשמונה מושבים בלבד לעומת 56 בפרלמנט הקודם. 2,415,888 קולות, או 7.9%.
UKIP - בראשותו של נייג'ל פרג'. למרות היותה השלישית בגודלה במספר הבוחרים הכולל, שיטת הבחירה המחוזית (FPTP) הותירה לה אף פחות משני המושבים שהיו לה בסוף הפרלמנט הקודם. קיבלה אחד, הפעם הראשונה בה נכנסה לווסטמינסטר בבחירות כלליות. 3,881,129 קולות, 12.6% מן הכלל.
המפלגה הלאומית הסקוטית - בראשותה של ניקולה סטרג'ן, שגדלה למפלגה השלישית בפרלמנט עם 56 מושבים (מתוך 59 באזורי הבחירה שבסקוטלנד) לעומת שישה בפרלמנט הקודם. קיבלה 1,454,436 קולות, שהם 50% מכלל הקולות בסקוטלנד או 4.7% בכל הממלכה.
פלייד קמרי - בראשותה של ליאן ווד. הוסיפה להחזיק בשלושה מושבים מתוך הארבעים בוויילס. מספר ואחוז המצביעים עלה מעט, ל-181,694 קולות שהם 12.1% מאלה בוויילס או 0.6% מכלל הממלכה.
המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית - בראשות פיטר רובינסון. שימרה את שמונת המושבים שלה (מתוך 18 בצפון אירלנד), וזכתה ב-184,260 קולות שהם 25.7% בצפון אירלנד או 0.6% מכלל בריטניה.
שין פיין - בראשותו של ג'רי אדמס. זכתה בארבעה מושבים מתוך 18, אחד פחות משהיה לה קודם; איבדה את השליטה במחוז פרמנה ודרום טיירון, בו החזיקה מאז 2001, ליוניוניסטים מאלסטר. למרות השערות שיחדלו ממדיניות ההימנעות שלהם, חברי המפלגה הצהירו אחרי הבחירות שיסרבו להישבע אמונים למלכה או לשבת בווסטמינסטר. קיבלה 176,232 קולות שהם 24.5%/0.6% בממלכה/צפון אירלנד.
מפלגת הלייבור הסוציאל-דמוקרטית - בראשות אלסדייר מק'דונל. שימרה את כוחה בצפון אירלנד עם שלושה מושבים ו-99,809 קולות שהם 13.9%/0.3%.
הרכב הבית התחתון החדש לפי מפתח מפלגתי.המפלגה היוניוניסטית של אלסטר - בראשות מייק נסביט. זכתה בשני מושבים לאחר שלא הצליחה להיכנס לפרלמנט הקודם עקב פרישת המועמד. קיבלה 114,935 קולות שהם 0.4%/16%.
עצמאים:
סילביה איילין, הליידי מהרמון - מתמודדת בלתי-מפלגתית, שהתפטרה מהמפלגה היוניוניסטית של אלסטר לאחר בחירות 2010. שמרה על מושבה במחוז נורת' דואן בצפון אירלנד. קיבלה 9,202 קולות.
1.3%)
26
אנשיל פפר, פרשנות || הבחירה בקמרון מצמצמת את ההשפעה הבינלאומית של בריטניה, באתר הארץ, 9 במאי 2015