הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1864

	הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1864
	8 בנובמבר 1864
	היו 233 קולות בחבר האלקטורים; נדרשו 117 קולות אלקטורלים כדי לנצח
	; חלוקת האלקטורים לפי מדינה
	הזוכה: אברהם לינקולן

הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1864 היו הבחירות הנשיאותיות העשרים בתולדות ארצות הברית, ונערכו ביום שלישי, 8 בנובמבר 1864. בבחירות הללו, ניסה הנשיא הרפובליקני היוצא, אברהם לינקולן, להיבחר מחדש מול המועמד הדמוקרטי, ג'ורג' מקללן, שניסה להציג את עצמו בפני הבוחרים כ"מועמד השלום" שרצה לסיים במהירות את מלחמת האזרחים האמריקנית. לינקולן נבחר לכהונה שנייה בתור נשיא בניצחון גדול.

מאז בחירות 1860, התרחב חבר האלקטורים לאחר שקנזס, וירג'יניה המערבית ונבדה הצטרפו כמדינות חופשיות לאיחוד. בעקבות מלחמת האזרחים, לא נספרו קולות מאחת-עשרה המדינות שהרכיבו את קונפדרציית המדינות של אמריקה.

הפרש הניצחון של לינקולן עמד על יותר מ-400,000 קולות, בעיקר בגלל ניצחון האיחוד בקרב באטלנטה. אלו היו הבחירות הראשונות מאז היבחרו מחדש של אנדרו ג'קסון ב-1832 שנשיא יוצא זכה בכהונה נוספת. כהונתו השנייה של לינקולן הסתיימה רק 6 שבועות לאחר כניסתו לתפקיד עם הירצחו.

רקע

הבחירות התרחשו במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.

פורשים מהמפלגה הרפובליקנית, שנקראו "הרפובליקנים הרדיקלים" יצרו את מפלגת הדמוקרטיה הרדיקלית ותמכו בג'ון פרימונט לנשיאות. פרימונט פרש מאוחר יותר ותמך בלינקולן. במדינות הגבול, הדמוקרטים שתמכו במלחמה הצטרפו לרפובליקנים ויצרו את "מפלגת האיחוד הלאומי" בהובלת לינקולן. השם הזמני נועד למשוך את הדמוקרטים במדינות הגבול, שתמכו במלחמה, ולא היו מוכנים לתמוך ברפובליקנים. המפלגה הדמוקרטית המקורית התמודדה מול האיחוד הלאומי, והציגה מצע שתומך בשלום.

מועמדים

מועמדים של מפלגת האיחוד הלאומי

אברהם לינקולן, נשיא ארצות הברית מאילינוי
יוליסס ס. גרנט, גנרל מאילינוי

כרזת בחירות של מפלגת האיחוד הלאומי. יצרני הכרזה: קורייר ואייבס

ככל שמלחמת האזרחים התקדמה, התחילו להתגלע חילוקי דעות במפלגה הרפובליקנית. הסנאטורים צ'ארלס סאמנר והנרי וילסון רצו שהמפלגה תעביר תיקונים לחוקה כדי לאסור עבדות ולהבטיח שוויון בפני החוק. החוקים לא נתמכו על ידי כל הרפובליקנים הצפוניים.

המנהיגים הדמוקרטים קיוו שהרפובליקנים הרדיקלים יעמידו מועמדים משלהם בבחירות. עיתון הניו יורק וורלד היה מעוניין מאוד בלגרום להפסד למפלגת האיחוד הלאומי וניסה לקדם את ג'ון פרימונט. העיתון קיווה שהוועידה של מפלגת האיחוד הלאומי תתרחש רק בסוף שנת 1864 כדי שפרימונט יוכל להשיג מספיק צירים ולזכות במועמדות. תומכי פרימונט הקימו עיתון בשם "האומה החדשה" ובאחת מהמהדורות הראשונות, הכריזו שהוועידה של מפלגת האיחוד הלאומי בטלה מבחינתם.

לפני הבחירות, הצטרפו למפלגה הרפובליקנית חברי מפלגה דמוקרטית שתמכו במלחמה, ויצרו את מפלגת "האיחוד הלאומי". כשעדיין לא היה ברור מי ינצח במלחמה, כמה מנהיגים פוליטיים התנגדו למועמדותו של לינקולן תחת הנימוק שאינו יכול לנצח. אבל לינקולן עדיין היה פופולרי בתוך המפלגה ונבחר להיות המועמד, במהלך הוועידה בבולטימור בין 7 ל-8 ביוני. מצע המפלגה תמך בכניעה ללא תנאים של הקונפדרציה, תיקון לחוקה שיבטל את העבדות, עזרה לחיילי האיחוד שנפגעו במלחמה, נייטרליות באירופה ואכיפת דוקטרינת מונרו, עידוד ההגירה, וסלילת מסילת רכבת טרנסקונטיננטלית. המצע גם שיבח את החיילים השחורים ואת ניהול המלחמה מצד לינקולן.

לינקולן, שלא היה שבע רצון מסגן הנשיא שלו, האניבל המלין, תמך במועמדותו של המושל הצבאי, אנדרו ג'ונסון מטנסי, דמוקרט שתמך במלחמה, לתפקיד סגן הנשיא. ג'ונסון התאים במיוחד לרוץ עם לינקולן בבחירות של 1864. הוא תמך באיחוד, הוא היה דרומי, והוא היה אחד מהדמוקרטים הבולטים שתמכו במלחמה. אנדרו ג'ונסון הצליח לנצח עוד 3 דמוקרטים שתמכו במלחמה - הסנאטור לשעבר מניו יורק דניאל דיקינסון, ג'וזף הולט שהיה חבר בקבינט של ג'יימס ביוקנן, והגנרל בן באטלר.

מועמד לנשיאות	סיבוב ראשון לפני החילופים	סיבוב ראשון אחרי החילופים
אברהם לינקולן	494	516
יוליסס ס. גרנט	22	0
לא הצביעו	3	3

מועמד לסגנות הנשיאות	סיבוב ראשון	סיבוב שני
אנדרו ג'ונסון	200	492
האניבל המלין	150	9
דניאל דיקינסון	108	17
בנג'מין באטלר	28	0
לוול רוסו	21	0
סקיילר קולפקס	6	0
אמברוז בורנסייד (אנ')	2	0
ג'וזף הולט	2	0
פרסטון קינג	1	0
דייוויד טוד	1	1

מועמדים של המפלגה הדמוקרטית

ג'ורג' מקללן, גנרל מניו ג'רזי
תומאס סימור, חבר קונגרס לשעבר מקונטיקט
הורשיו סימור, מושל ניו יורק

המפלגה הדמוקרטית הייתה מפוצלת בין הדמוקרטים שתמכו במלחמה לבין הדמוקרטים שהתנגדו לה. העניין נהיה מסובך אפילו יותר בגלל הפלגים בין הדמוקרטים שהתנגדו למלחמה. היו דמוקרטי שלום מתונים שתמכו במלחמה, כמו הורשיו סימור, ותמכו במשא ומתן לשלום. אחרי קרב גטיסברג, כאשר היה ברור שהדרום כבר לא ינצח במלחמה, דמוקרטי השלום המתונים הציעו משא ומתן לשלום שיבטיח את ניצחון האיחוד. הם האמינו שזאת דרך הפעולה הטובה ביותר, כיוון שכך המלחמה תסתיים בלי נזק לדרום. דמוקרטי שלום רדיקלים כמו תומאס סימור אמרו שהמלחמה היא כישלון ושצריך לסיים אותה מיד בלי ניצחון לאיחוד.

ג'ורג' מקללן ניסה להתמודד על המועמדות. חבריו של הורשיו סימור לחצו עליו להתמודד, אך ביום לפני הוועידה בשיקגו, בין 29 ל-31 באוגוסט, הורשיו סימור הכריז רשמית שלא יהיה מועמד.

מכיוון שהדמוקרטים היו במחלוקת לגבי מלחמה ושלום, הם חיפשו מועמד חזק שיוכל לאחד את המפלגה. הפשרה הייתה לבחור בגנרל תומך המלחמה ג'ורג' מקללן לנשיאות ובג'ורג' פנדלטון שהתנגד למלחמה לתפקיד סגן הנשיא. מקללן ניצח את תומאס סימור בהצבעה. פנדלטון איזן אותו בהתנגדותו למלחמה. לאחר מכן, הוועידה החליטה על מצע של שלום- מצע שמקללן דחה באופן אישי. מקללן תמך בהמשך המלחמה ובניצחון האיחוד, אך מצע המפלגה לא הסכים לכך.

מועמד לנשיאות	סיבוב ראשון לפני החילופים	סיבוב ראשון אחרי החילופים
ג'ורג' מקללן	174	202.5
תומאס סימור	38	23.5
הורשיו סימור	12	0
נעדרו	1.5	0
צ'ארלס אוקונור	0.5	0

מועמד לסגנות הנשיאות	סיבוב ראשון לפני החילופים	סיבוב ראשון אחרי החילופים
ג'ורג' פנדלטון	55.5	226
ג'יימס גוטרי	65.5	0
לזרוס פוול	32.5	0
ג'ורג' קאס	26	0
ג'ון קאטון	16	0
דניאל וורהיס	13	0
אוגוסטוס דודג'	9	0
ג'ון פלפס	8	0
נעדרו	0.5	0

מועמדים ממפלגת הדמוקרטיה הרדיקלית

ג'ון פרימונט, סנאטור לשעבר מקליפורניה

פוסטר בחירות של מפלגת הדמוקרטיה הרדיקלית. יצרני הכרזה: קורייר ואייבס

ועידת הדמוקרטים הרדיקלים התכנסה באוהיו ב-29 במאי 1864. כמעט כל הצירים תמכו בפרימונט מלבד המשלחת מניו יורק, שהכילה דמוקרטים שתמכו במלחמה ותמכו ביוליסס ס. גרנט. הערכות שונות בנוגע למספר הצירים דווחו בעיתונות: הניו יורק טיימס דיווח על 156 צירים אבל שאר העיתונים דיווחו על כ-350 צירים. הצירים הגיעו מ-15 מדינות וממחוז קולומביה. הם אימצו את השם "מפלגת הדמוקרטיה הרדיקלית".

תומך של גרנט מונה להיות מנהל הוועידה. המצע אושר ללא הרבה ויכוחים. הוועידה הצביעה לפרימונט בתור המועמד לנשיאות. פרימונט הסכים למועמדות ב-4 ביוני באמצעות מכתב. במכתב הוא כתב שהוא יפרוש אם מפלגת האיחוד הלאומי תעמיד לבחירה מישהו שאינו לינקולן. ג'ון קוקרן נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

בחירות כלליות

כרזת תעמולה של מפלגת האיחוד הלאומי, שאומרת שאם מקללן יבחר, הכלכלה תקרוס והאיחוד יפסיד במלחמה.

הבחירות ב-1864 היו הפעם הראשונה מאז 1812 שבחירות נשיאותיות התרחשו בזמן מלחמה.

במשך רוב שנת 1864, לינקולן עצמו האמין שיש לו מעט מאוד סיכוי להיבחר מחדש. כוחות הקונפדרציה ניצחו בקרבות. בנוסף לכך, המלחמה המשיכה לגבות מחיר גבוה מאוד מהעם האמריקני. המלחמה הארוכה והעקובה מדם התחילה ליצור במוחו של הציבור את רעיון ה"שלום בכל מחיר", רעיון שדמוקרטי השלום תמכו בו. לכן מקללן היה המועמד בעל הסיכויים הרבים ביותר לנצח. גם הקמפיין של פרימונט התחיל בצורה טובה, לצערו של לינקולן.

אולם כמה אירועים פוליטיים וצבאיים גרמו לסיכוייו של לינקולן לעלות. ראשית, הפיצול במפלגה הדמוקרטית גרם למפלגה לעשות פשרות בנוגע למצע שלה, ולכן מקללן לא יכל לעשות קמפיין באופן עקבי.

שנית, המצע הדמוקרטי השפיע על מועמדותו של פרימונט. פרימונט נחרד מהמצע ואמר שהמצע יגרום ל"איחוד עם עבדות". לאחר שלושה שבועות של דיונים עם קוקרן ושאר תומכיו, פרימונט הודיע על פרישתו מהמירוץ בספטמבר. פרימונט אמר שהניצחון במלחמה חשוב יותר מדי, ושלמרות שלפי דעתו לינקולן לא מספיק תקיף, יש צורך בתבוסה למקללן. גנרל קוקרן הסכים לכך. פרימונט גם נטש את מסע הבחירות שלו לאחר שהצליח להגיע לעסקה עם לינקולן שקבעה שלינקולן יפטר את שר הדואר, מונטגומרי בלייר הדרומי. לאחר פרישתו של פרימונט, סיכויו של מקללן לזכות ירדו.

לבסוף, כשויליאם שרמן הצעיד את כוחותיו לאטלנטה ויוליסס גרנט הצליח להגן על ריצ'מונד, נהיה ברור יותר ויותר שניצחון של האיחוד הוא בלתי נמנע וקרוב.

מפלגת האיחוד הלאומי השתמשה בכל כוחה, ולינקולן וג'ונסון רצו עם הסלוגן "לא מחליפים סוסים באמצע הזרם". לינקולן הדגיש את מתן הזכויות לעבדים, והדרגים המקומיים הציגו את הדמוקרטים כבוגדים.

תוצאות

רק 25 מדינות השתתפו, כי 11 הכריזו על פרישה מארצות הברית והקימו את הקונפדרציה. שלוש מדינות חדשות השתתפו בפעם הראשונה: נבדה, וירג'יניה המערבית וקנזס. חלקים משוקמים של טנסי ולואיזיאנה בחרו אלקטורים אך הקונגרס לא ספר את הצבעותיהן. מקללן זכה רק ב-3 מדינות: קנטקי, דלאוור ומדינת מגוריו - ניו ג'רזי.

המועמד לנשיאות	מפלגה	מדינה	כמות האלקטורים	השותף	מדינת השותף	כמות האלקטורים של השותף
אברהם לינקולן	איחוד לאומי	אילינוי	212	אנדרו ג'ונסון	טנסי	212
ג'ורג' מקללן	דמוקרטית	ניו ג'רזי	21	ג'ורג' פנדלטון	אוהיו	21

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1864 בוויקישיתוף

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1864, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)