ויליאם שרמן

ויליאם טקומסה שרמן (באנגלית: William Tecumseh Sherman;‏ 8 בפברואר 1820, אוהיו - 14 בפברואר 1891, ניו יורק) היה גנרל אמריקני, מהמפקדים הבולטים של צבא ארצות הברית (צבא הצפון) במלחמת האזרחים האמריקנית (1861–1865). שרמן זכה להכרה כאסטרטג אך ספג ביקורת בשל מדניות האדמה החרוכה הקשוחה שבה נקט במהלך המערכה אותה הוביל כנגד מדינות הקונפדרציה. ההיסטוריון והתיאורטיקן הצבאי הבריטי, סר באזיל לידל הארט, קבע כי שרמן היה "הגנרל המקורי ביותר במלחמת האזרחים" ו"הגנרל המודרני הראשון".

ויליאם טקומסה שרמן
William Tecumseh Sherman

לידה	8 בפברואר 1820 לנקסטר, אוהיו, ארצות הברית
פטירה	14 בפברואר 1891 (בגיל 71) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות קאלווארי
מדינה	ארצות הברית
השכלה	האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
בן או בת זוג	אלינור בויל יואינג שרמן
צאצאים	Eleanor Sherman Thackara, Thomas Ewing Sherman, William Tecumseh Sherman
השתייכות	צבא ארצות הברית צבא האיחוד
תקופת הפעילות	1840–1853 1861 – 1884
דרגה	הגנרל המפקד של צבא ארצות הברית
תפקידים בשירות
מפקד ארמיית הטנסי הגנרל המפקד של צבא ארצות הברית
פעולות ומבצעים
מלחמת האזרחים האמריקנית

שרמן נולד בעיירה לנקסטר, אוהיו, למשפחה בולטת מבחינה פוליטית. הוא סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית, בווסט פוינט ב-1840. ב-1853 קטע את הקריירה הצבאית שלו וניסה להשתלב בעסקיים פרטיים, אך ללא הצלחה רבה. ב-1859 התמנה למנהל סמינר מדינת לואיזיאנה ללמידה ואקדמיה צבאית, כיום אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה, אך התפטר מתפקידו כאשר לואיזיאנה פרשה מהאיחוד. שרמן פיקד על חטיבת מתנדבים בקרב בול ראן הראשון ב-1861, ולאחר מכן הועבר לזירה המערבית. הוא הוצב בקנטקי, שם הפסימיות שלו לגבי תחזית המלחמה הובילה להתמוטטות שחייבה אותו לחופשה קצרה. הוא התאושש ויצר שותפות הדוקה עם הגנרל יוליסס ס. גרנט. שרמן שירת תחת גרנט בשנים 1862 ו-1863 בקרב פורט הנרי ובקרב פורט דונלסון, קרב שילה, במערכה שהובילה לנפילת מעוז הקונפדרציה ויקסבורג על נהר המיסיסיפי, ובמערכת צ'טנוגה, אשר הגיעה לשיאה עם תבוסת צבאות הקונפדרציה במדינת טנסי.

ב-1864, כאשר גרנט יצא מזרחה ומונה לגנרל המפקד של כלל צבאות האיחוד, ירש אותו שרמן כמפקד הזירה המערבית. שרמן הוביל את כיבוש העיר האסטרטגית אטלנטה, הצלחה צבאית שתרמה לבחירתו מחדש של הנשיא אברהם לינקולן. ה"מצעד אל הים" המפורסם של שרמן עבר דרך ג'ורג'יה, קרוליינה הדרומית וקרוליינה הצפונית, וכלל לחימה מועטה אך הרס בקנה מידה גדול של תשתיות צבאיות ואזרחיות, מדיניות שיטתית שנועדה לערער את היכולת והנכונות של הקונפדרציה להמשיך בלחימה. שרמן קיבל את כניעתם של כל צבאות הקונפדרציה בקרולינות, ג'ורג'יה ופלורידה באפריל 1865, אך התנאים עליהם ניהל משא ומתן נחשבו נדיבים מדי על ידי שר המלחמה האמריקני אדווין סטנטון, שהורה לגנרל גרנט לשנות אותם.

כאשר נבחר גרנט לנשיא ארצות הברית, במרץ 1869, ירש אותו שרמן כגנרל המפקד של הצבא. שרמן שירת בתפקיד זה מ-1869 עד 1883 והיה אחראי למעורבותו של צבא ארה"ב במלחמות האינדיאנים. הוא סירב בתוקף להיגרר לפוליטיקה המפלגתית. ב-1875 פרסם את זיכרונותיו, שהפכו לאחד התיעודים הידועים ביותר של מלחמת האזרחים.

על שמו נקראים העץ הגדול בעולם, גנרל שרמן, כמו גם הטנק האמריקני M4 שרמן, שהיה הטנק העיקרי של צבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, והופעל גם בצה"ל (מקור הכינוי - בצבא הבריטי). ידוע בשל אמירתו "מלחמה היא גיהנום".

ביוגרפיה

שנים מוקדמות

שרמן נולד בעיר לנקסטר שבמדינת אוהיו ב-8 בפברואר 1820. אביו, צ'ארלס רוברט שרמן, היה עורך דין שמונה לשופט בבית המפשט העליון של אוהיו. הוא במת במפתיע ממחלת הטיפוס הבטן בשנת 1829. אלמנתו, מרי הויט שרמן, נותרה עם אחד עשר ילדים וללא ירושה. קרובי משפחה וידידים התגייסו לסייע, ולקחו חלק מהילדים תחת חסותם. שרמן בן התשע גדל אצל שכן וחבר המשפחה, עורך הדין תומס יואינג. יואינג היה חבר בולט במפלגה הוויגית שנבחר לסנטור מטעם מדינת אוהיו והיה הראשון ששימש כמזכיר הפנים של ארצות הברית. שרמן היה בן דוד רחוק של אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית, רוג'ר שרמן.

אחיו הגדול של שרמן, צ'רלס טיילור שרמן, הפך לשופט פדרלי. אחד מאחיו הצעירים, ג'ון שרמן, היה ממייסדי המפלגה הרפובליקנית ונבחר לחבר הקונגרס של ארצות הברית וסנטור, ובהמשך שימש כמזכיר האוצר של ארצות הברית וכמזכיר המדינה. אח צעיר אחר, הויט שרמן, היה בנקאי מצליח. שניים מבני משפחתו האומנת שירתו כגנרלים בצבא האיחוד במהלך מלחמת האזרחים: יו בויל יואינג, לימים שגריר וסופר, ותומס יואינג ג'וניור, שהיה עורך הדין במשפטים הצבאיים שנערכו למתנקשים בנשיא לינקולן. אחייניתו של שרמן, אותנסיה שרמן מיד, הייתה רופאה פורצת דרך בקליפורניה.

שמות

שמו הפרטי יוצא הדופן של שרמן משך תשומת לב במשך השנים. מקור אחד מן המאה ה-19, למשל, קובע כי "הגנרל שרמן, אנו מאמינים, הוא האמריקאי הבולט היחיד שנקרא על שם צ'יף אינדיאני". על פי זיכרונותיו של שרמן הוא נקרא ויליאם טקומסה מכיוון שלאביו הייתה גחמה לצ'יף הגדול של השוני (Shawnee), טקומסה". עם זאת, בביוגרפיה של שרמן שנכתבה על ידי לויד לואיס ב-1932 נטען כי שרמן נקרא במקור רק טקומסה, והשם ויליאם ניתן לו רק בגיל תשע או עשר, כאשר הוטבל כקתולי בהוראת משפחת האומנה שלו. על פי הדיווח של לואיס, שחזר על עצמו אצל מחברים מאוחרים יותר, שרמן הוטבל בבית יואינג על ידי כומר דומיניקני, שסבר שהשם טקומסה הוא שם פאגני ואינו יאה לילד נוצרי. במקום זאת קרא לילד ויליאם, על שם הקדוש שביום חגו נערכה הטבילה. שרמן כבר הוטבל כתינוק על ידי כומר פרסביטריאני וביוגרפים אחרונים סבורים, בניגוד לטענותיו של לואיס, כי ככל הנראה ניתן לו את השם הפרטי וויליאם כבר באותה תקופה. בבבגרותו חתם שרמן על כל התכתבויותיו, לרבות עם אשתו, "וו. ט. שרמן". חבריו ומשפחתו קראו לו "קאמפ" (Cump).

הכשרה ושירות צבאי

הסנאטור יואינג הבטיח את קבלתו של שרמן בן ה-16 כצוער באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט. שרמן חלק חדר, והתיידד, עם חניך נוסף, ג'ורג' הנרי תומאס, שגם הוא יהיה בעתיד אחד מן הגנרלים החשובים של צבא האיחוד במלחמת האזרחים. שרמן הצטיים בלימודיו באקדמיה אך זלזל במערכת הניקוד, שהורידה נקודות לצוערים בגין לבוש והופעה חסרים, וכדומה. שנים רבות לאחר לימודיו העיד שרמן על עצמו:

אז, כמו עכשיו, נקיון בלבוש ובצורה, תוך התאמה קפדנית לכללים, היו הכישורים הנדרשים לתפקיד, ואני מניח שנמצאתי לא מצטיין בכל אלה. בלימודים תמיד היה לי מוניטין מכובד עם הפרופסורים, ובדרך כלל דורגתי בין הטובים ביותר, במיוחד ברישום, כימיה, מתמטיקה ומדעי הטבע. החסרונות הממוצעים שלי, לשנה, היו כמאה וחמישים, מה שהפחית את המעמד הסופי שלי בכיתה ממספר ארבע לשש.

ויליאם רוזקרנס, שלמד גם הוא בווסט פוינט באותה תקופה ושהיה גם הוא לגנרל בצבא האיחוד במלחמת האזרחים, זכר את שרמן כ”אחד מהחברים המבריקים והפופולריים ביותר” באקדמיה וכ”בחור בעל עיניים ערניות ומלאות חיים, בחור ג'ינג'י, שתמיד היה מוכן למעשי קונדס מכל סוג שהוא”. שרמן סיים את לימודיו באקדמיה בשנת 1840. והחל לשרת כקצין בדרגת לוטננט שני ביחידת תותחנים, והשתתף בלחימה נגד שבט הסמינול בפלורידה. בזכרונותיו כתב שרמן כי חש צער רב על גירוש האינדיאנים, מכיוון שפלורידה הייתה גן העדן של האינדיאנים ואילו אוכלוסייתה הלבנה הייתה קטנה (באותה תקופה) מכדי שתיצור מדינה. בהמשך הוצב שרמן בג'ורג'יה ובקרוליינה הדרומית. כבנו המאומץ של פוליטיקאי ממפלגת הוויגים התקבל לוטננט שרמן בחום במעגלי החברה הגבוהה בצ'ארלסטון.

בניגוד לרבים מעמיתיו, שלחמו במלחמת ארצות הברית–מקסיקו (1846 – 1848), שרמן מונה לתפקידי מינהלה בקליפורניה, אז טריטוריה שנכבשה ממקסיקו. הוא הפליג ליעדו מניו יורק, יחד עם שני קצינים, הנרי האלק ווויליאם אורד, שהיו שניהם בדרגת ליוטננט, כמו שרמן; שניהם היו עתידים להיות גנרלים במלחמת האזרחים. מסעה של האונייה שהובילה אותם לקליפורניה דרך כף הורן נמשך 198 ימים, במהלכם יצר שרמן קשרי ידידות קרובים עם אורד ובמיוחד עם האלק, שהיה מבריק אינטלקטואלית.

שרמן ואורד הגיעו למונטריי, קליפורניה, ב-28 בינואר 1847. שרמן והאלק גרו בבית במונטריי, הידוע כיום כ"מגורי שרמן", מ-1847 עד 1849. ביוני 1848 ליווה שרמן את המושל הצבאי של קליפורניה, קולונל ריצ'רד בארנס מייסון, כדי לבדוק את מכרות הזהב במצודת סאטר. שרמן ניסח את המסמכים הרשמיים בהם הודיע המושל על גילוי זהב במקום, ובכך תרם מבלי משים לתחילתה של הבהלה לזהב. שרמן סייע בעריכת סקר לקראת הקמת העיר החדשה סקרמנטו, ותכנן את רשת הרחובות של העיר ב-1848. הוא גם פתח חנות כללית בעיר קולומה (כ-60 ק"מ מצפון מזרח לסקרמנטו) שהכניסה לו 1,500 דולר ב-1849; זאת לעומת המשכורת הצבאית שלו, שעמדה על 70 דולר לחודש. שרמן גם הרוויח כסף ממדידות וממכירת מגרשים בסקרמנטו ובבנישה (Benicia, כ-40 ק"מ מצפון מזרח לסן פרנסיסקו). למרות שזכה בדרגת ייצוג כקפטן ב-1848 על מה שהוגדר "שירות מצטיין", חוסר הניסיון הקרבי וההתקדמות האיטית יחסית שלו בצבא הרתיעו אותו. שרמן יהיה בסופו של דבר אחד הקצינים הבכירים הבודדים שלחמו במלחמת האזרחים ולא לחמו במלחמה נגד מקסיקו.

במהלך המלחמה נגד מקסיקו שירת בתפקידי מטה בקליפורניה. בשנת 1850 התחתן עם אלינור יואינג, בתו של תומאס. בשנת 1853 עזב את הצבא, ומונה לנשיא בנק בעיר סן פרנסיסקו. בעקבות כישלונו של הבנק להתמודד עם המשבר הכלכלי של שנת 1857, שרמן אולץ לעזוב. הוא מונה לנשיא הראשון של "הסמינר הצבאי של מדינת לואיזיאנה" (לימים אוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה - LSU). עם פרוץ מלחמת האזרחים, בשנת 1861, שרמן התפטר וחזר לצפון. באפריל 1861 מונה לנשיא חברת רכבות שבסיסה היה בעיר סנט לואיס, וביוני 1861 זומן לעיר הבירה וושינגטון, כדי לקבל מינוי קרבי בכיר בצבא.

תגובתו לפרישת הדרום

כאשר שמע על הקמת הקונפדרציה שרמן היה בחברת חבר דרומי בטרם חזר לצפון ולצבא האיחוד, וצוטט כשאמר:

אתם אנשי הדרום אינכם מודעים למעשיכם. הארץ תרווה דם, ורק אלוהים יודע כיצד זה יגמר. מדובר בשטות, בטירוף, בפשע כנגד הציוויליזציה! אתם מדברים בכזו קלות על מלחמה. אינכם יודעים על מה אתם מדברים, מלחמה היא דבר נורא!

אתם גם טועים באנשי הצפון. הם רודפי-שלום אך הם אנשים רציניים והם ישיבו מלחמה. הם לא יתנו לארץ הזו להחרב ללא מאבק גדול להצלתה.

מלבד זאת, היכן כל חייליכם וכלי הנשק שלכם באמצעותם אתם מבקשים להילחם בצפון? הצפון יכול לבנות מנוע קיטור, קטר, קרון רכבת; אתם בקושי יודעים לייצר יארד של בד או זוג נעליים. אתם רצים לתוך מלחמה עם אחת מקבוצות האנשים החזקות, בעלות הגאונות המכנית והנחושות שעל כדור-הארץ - ממש כאן, ליד דלתות ביתכם.

נועדתם לכישלון. רק בנפשכם ובנחישותכם מוכנים אתם למלחמה. בכל הדברים האחרים אתם לחלוטין לא מוכנים ונקודת המוצא לכך היא מניע גרוע. בתחילה יהיו לכם הישגים, אך עם הזמן כשמשאביכם המוגבלים יתחילו להתדלדל, מורחקים מהשווקים האירופאיים כפי שתהיו, מאבקכם יגווע. אם רק אנשיכם יעצרו ויחשבו, הם בסופו של דבר יהיו חייבים לראות שהם לבטח יפסידו.

שירות במלחמת האזרחים

שרמן מונה למפקד בכיר בדרגת קולונל, והשתתף בקרב הראשון של המלחמה, קרב בול-ראן (21 ביולי 1861), כמפקד רגימנט חיל רגלים. שרמן מילא את תפקידו בהצטיינות, אבל בעקבות תבוסת הצפון בקרב הוא פנה לנשיא אברהם לינקולן, וביקש להשתחרר מתפקיד פיקודי בכיר. לינקולן סירב, קידם אותו לדרגת בריגדיר ג'נרל ומינה אותו למפקד יחידה שהוצבה במדינת קנטקי. במהלך שירותו בקנטקי הוא עבר משבר נפשי קשה, ונשלח לתקופת החלמה קצרה באוהיו. שישה חודשים אחרי חזרתו הוא השתתף בקרב שילה (6 - 7 באפריל 1862) כסגנו של הגנרל יוליסס גרנט, בדרגת מייג'ור גנרל. במהלך הקרב - שנערך בדרום-מערב מדינת טנסי - שרמן נפצע פעמיים, ונאלץ להחליף ארבעה סוסים, לאחר שנורו.

שרמן נעשה מקורב מאוד לגנרל גרנט, וזמן קצר לאחר קרב שילה הוא שכנע אותו לא להתפטר - אף על פי שגרנט היה מסוכסך עם מפקדו, גנרל הנרי האלק, וסבל מתדמית של שיכור. גרנט ושרמן המשיכו לשתף פעולה ולנצח בקרבות, ובהם המצור על ויקסבורג, ובשנת 1864 הנשיא לינקולן מינה את גרנט למפקד צבא הצפון, ושרמן מונה למפקד החזית המערבית (התפקיד הקודם של גרנט). שרמן ניהל את הלחימה באמצעות תמרונים נרחבים, ובקיץ 1864 הצליח לכבוש את העיר אטלנטה שבמדינת ג'ורג'יה. לאחר כיבוש אטלנטה, בחר שרמן לנסות לחצות את ג'ורג'יה ולנתק את קווי האספקה של הקונפדרציה. ב-15 בנובמבר עזב את אטלנטה, וב-10 בדצמבר הגיעו כוחותיו לפאתי עיר הנמל סוואנה. במהלך המערכה הזאת, שזכתה לכינוי "הצעדה אל הים" (The March to the Sea), נקט שרמן בשיטות מבצעיות ייחודיות; ראשית, הקפיד לנוע באופן שמאפשר לו להתקדם ליותר מיעד ברור אחד; בכך הביא לפיזור כוחות הדרום ולצמצום ההתנגדות. שנית, התנתק שרמן מקווי הלוגיסטיקה הצפויים - מסילות הברזל - והקצה כוחות לאיסוף מזון מהשטח; בכך איפשר לעצמו לפעול בגמישות ובמהירות לא אופיינית. המדיניות האלימה כלפי האוכלוסייה האזרחית הפכה אותו לאישיות שנויה במחלוקת ושנואה על ידי תושבי הדרום, עד היום. לעומתם, העבדים השחורים ששחרר מאחוזות הדרום העריצו אותו כגיבור, בין היתר בגלל פקודתו הידועה: "40 אקרים ופרד". ניצחונותיו של שרמן קירבו את סוף המלחמה, והפכו אותו לאחד הקצינים החשובים ביותר שלחמו בה.

אחרי המלחמה

בשנת 1869 הושבע גרנט לתפקיד נשיא ארצות הברית ושרמן מונה למפקד הצבא. במהלך כהונתו לחם הצבא בעיקר נגד שבטים ילידים. במקביל ללחימתו הקשה בשבטים שאחזו בנשק, התנגד שרמן בתוקף לפגיעה בזכויותיהם של השבטים שחיו בשלום בשמורות (Reservations).

בשנת 1875 פרסם את זכרונותיו. בשנת 1884 פרש מהצבא, בחר לגור בעיר ניו יורק, והפך למרצה מבוקש. פעילים של המפלגה הרפובליקנית הציעו לו להתמודד על הנשיאות בבחירות 1884, אך הוא סירב בתוקף. הציטוט של סירובו נקרא הצהרת שרמן, ומשמש כביטוי לסירוב מוחלט לרוץ בבחירות - "לא אקבל את מועמדות המפלגה ואם אבחר - לא אשרת בתפקיד".

שרמן מת בניו יורק בגיל 71, ב-14 בפברואר 1891, ונקבר בעיר סנט-לואיס שבמדינת מיזורי. הגנרל ג'וזף ג'ונסטון, שפיקד על כוחות צבא הדרום שלחמו בשרמן במהלך המסע המפורסם שלו אל הים, היה אחד מנושאי ארון הקבורה שלו, ומת מספר שבועות לאחר מכן.

פסל בדמותו של שרמן הוקם בכניסה הדרום-מזרחית של הסנטרל פארק בניו יורק. על שמו נקרא גם טנק המערכה העיקרי של צבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, הM4 שרמן.

קישורים חיצוניים

• ויליאם שרמן, ברשת החברתית Goodreads
• יוסף ג'קסון, ג'ורג'יה: מסע אל ההיסטוריה השחורה של ארה"ב, באתר ynet, 6 בספטמבר 2011.
• ויליאם שרמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ויליאם שרמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ויליאם שרמן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)