פתיחת התפריט הראשי

הבכיינים הוא מחזהו האחרון של חנוך לוין.

תוכן עניינים

עלילהעריכה

המחזה עוסק בצוות בית חולים בכלכותה אשר מחליט לשעשע את שלושת החולים הגוססים השוכנים בו ולהציג בפניהם את הטרגדיה היוונית "ייסורי אגממנון ומותו" מאת אייסכילוס. הטרגדיה מתארת את חזרתו של אגממנון לאחר עשר שנים בהן שירת בחזית במלחמת טרויה יחד עם שבוית המלחמה שהפכה גם לאהובתו, קסנדרה בת מלך טרויה. קליטמנסטרה, אשתו של אגממנון זועמת על הנעשה ורוצחת את בעלה ומאהבתו. כך יוצר לוין הצגה בתוך הצגה במהלכה הגוססים צופים במתרחש על ה"במה", והקהל צופה הן במחזה והן בצופים הגוססים, ובכך מקשר בין גורלות הדמויות השונות, כפי שמבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ מתאר זאת:

"והנה, כך מתגלה אגממנון בשתי מערכות הבכיינים, כמי שהולך לקראת מותו הידוע מראש ומתנהג בדיוק כמו הגוססים, צופי סיפורו: מתחנן, מתמקח, מתפלש במיצי הגוף והפרשותיו. למרות המילים המהוקצעות שלו, הגיבור הטראגי המת אינו שונה מן הגוססים שעדיין חיים."

מיכאל הנדלזלץ, חנוך לוין על פי דרכו, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001, עמ' 233.

יחד עם זאת, ההצגה הפנימית אינה מסתיימת ונקטעת בפתאומיות כאשר אחד הצופים הגוססים מת במיטתו ומוחלף בחולה אחר.

ההקשר האוטוביוגרפיעריכה

המחזה הוא האחרון שנכתב בידי חנוך לוין, בשנת 1999, בהיותו בעצמו בבית חולים בשל מאבקו במחלת הסרטן. בעוד לוין הספיק לביים את מחזהו "אשכבה" במלואו במהלך שהייתו בבית החולים, את המחזה הבכיינים הוא לא הספיק, אך ערך את מבחני הבד לשחקנים. בשל ההקשר האוטוביוגרפי המתבקש הכיל המחזה רובד נוסף של משמעות, כפי שהנדלזלץ ציין:

"כוחו של המחזה הוא בכך שהגוססים שבתוכו, שצפו בחזיון מוות של מישהו אחר לרגע, מגלים שזה היה הסוף שלהם, ובכך שאנו יודעים שזה היה הסוף של חנוך לוין."

הנדלזלץ, שם, עמ' 234.

הפקת 2000 - התיאטרון הקאמריעריכה

צוותעריכה

המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי ב-21 באוקטובר 2000:

לקריאה נוספתעריכה

  • חנוך לוין, "הבכיינים", בספרו החייל הרזה ואחרים.

קישורים חיצונייםעריכה