אילן רונן

אילן רונן (נולד ב־1948) הוא במאי תיאטרון ישראלי, שימש כמנהל האמנותי של תיאטרון הבימה.

אילן רונן

לידה	1948 (בן 73 בערך) קיבוץ עין גב,
מדינה
שפה מועדפת	עברית
עיסוק	במאי תיאטרון
מקום לימודים	בית צבי
צאצאים	יעל רונן
פרסים והוקרה	פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה

ביוגרפיה

אילן רונן הוא יליד קיבוץ עין גב, בשנת 1954 בעקבות הפילוג עבר לקיבוץ גנוסר שם גדל. סיים את לימודיו בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי בשנת 1972, ולמד גם בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, ומשם החל בקריירה ענפה ומצליחה כבמאי תיאטרון.

בגיל 27 בלבד הוא מונה למנהל האמנותי של תיאטרון החאן הירושלמי, בעקבות הצלחת ההצגה הראשונה שעיבד וביים "מלכוד 22" ב"תיאטרון החאן" על פי ג'וזף הלר. רונן כיהן בתפקיד המנהל האמנותי של החאן בשנים 1975 - 1982, אחרי שמייקל אלפרדס עזב. בין ההצגות הבולטות שביים בתיאטרון החאן, "מלחמות היהודים" מאת יהושע סובול, "ג'ונגל הערים" מאת ברטולט ברכט, ועיבוד ל"אידיוט" על פי דוסטויבסקי.

בשנים 1984-1983 ביים בתיאטרון חיפה את המחזות "עקומים" מאת מרטין שרמן ו"מחכים לגודו" מאת סמואל בקט, האחרונה זכתה לשבחים רבים בארץ ובעולם ואף נבחרה כאחת ההפקות המשמעותיות שהוצגו בעולם בספרו של פרופסור David Bradby מאוניברסיטת קיימברידג'. ב-1994 הוזמנה ההצגה לפסטיבל הבינלאומי במנצ'סטר.

בשנת 1977 היה שותף להקמת הבמה הסאטירית בתיאטרון "צוותא" יחד עם הלל מיטלפונקט ויהושע סובול וביים את "חזרה בתשובה" מאת יהושוע סובול ו"ויהי חור" מאת סובול ומיטלפונקט.

בשנת 1982 הצטרף כבמאי הבית וחבר הוועדה האומנותית של תיאטרון הקאמרי ושנתיים לאחר מכן מונה לתפקיד המנהל האמנותי של התיאטרון 1984–1992. שם טיפח דור חדש של מחזאים כגון שמואל הספרי, מוטי לרנר וגלעד עברון. אימץ את אנסמבל רנה ירושלמי תחת מטריית תיאטרון הקאמרי. גילה וטיפח דור חדש של שחקנים כגון שולי רנד, רמי הויברגר, ענת וקסמן ורמי ברוך

בין ההצגות הבולטות של רונן בתקופת זו: "טוב" מאת ס.פ. טיילור, "קסטנר" מאת מוטי לרנר, "מיכאל קולהאס", עיבוד על פי היינריך פון קלייסט, ההצגה זכתה להצלחה בינלאומית חסרת תקדים, והוזמנה לפסטיבל אדינבורו היוקרתי, לפסטיבל הבינלאומי בוורשה (1987/88), ויצאה לסיבוב הופעות במספר ערים בגרמניה וכמו כן במוסקבה וסנט פטרסבורג.

ביים את "אמא קוראז'", "גם הוא באצילים", בעקבות הצלחת ההצגה, היה רונן לבמאי הישראלי הראשון שהוזמן לביים במוסקבה בשנת 1990 בתיאטרון ה"מאלי".

ב-1992 פרש מניהול אמנותי, והפך לבמאי עצמאי, בין ההצגות הבולטות שביים בקאמרי: "מבקר המדינה", מאת אילן חצור על פי גוגול, "נורה" מאת איבסן, "קוויאר ועדשים", חפץ ו"הבכיינים" של חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי. "מותו של אנרכיסט מפוקפק" מאת דריו פו, חשמלית ושמה תשוקה מאת טנסי ויליאמס בתיאטרון בית ליסין.

בתיאטרון הבימה ביים את החייל האמיץ שוויק, קן הקוקייה, מחכים לגודו, "הקומיקאים" של ניל סיימון ו"קרוב יותר", מאת פטריק מרבר. בשנים 1996–2004 הקים, ביים וניהל את "קבוצת הצעירים של תיאטרון הבימה". ההצגות הללו זכו בפרסים רבים ובהכרה בינלאומית. והפכו למודל לחיקוי והשראה בתיאטראות ישראלים אחרים. בין ההצגות הבולטות שהעלה רונן עם "קבוצת הצעירים של הבימה": "מנדרגולה", "מלחמת אחים", "זוגיות" ו"מעגל הגיר הקווקזי" שאף זכתה להצלחה בינלאומית בפסטיבל הבינלאומי בפראג בשנת 2000.

בשנת 2005 מונה רונן למנהל האומנותי של תיאטרון הבימה, בתקופה זו נאלץ התיאטרון לעזוב את משכנו הקבוע לרגל שיפוץ הבניין למשך כחמש שנים, ולהתמודד עם משברים כלכליים חסרי תקדים שנבעו מכך. יחד עם זאת הצליח רונן לשמור על להקת השחקנים של הבימה ואף לצרף אליה שחקנים מובילים כמו יוסי בנאי, אבי קושניר, יבגניה דודינה ורבים אחרים. בנוסף, טיפח דור חדש של יוצרים צעירים כמו שי פיטובסקי מנהל קבוצת הצעירים, מאור זגורי, יעל רונן, שחר פנקס, שיר גולדברג וכפיר אזולאי.

בעונת 2011/12 הוזמנה הבימה להופיע על הבמות החשובות באירופה: "היום שלפני היום האחרון" בברלין, מוריס שימל "בורשה, "המסילה לדמשק" במוסקבה ו"הסוחר מוונציה" ייצגה לראשונה את התיאטרון הישראלי על בימת תיאטרון הגלוב.

בשנת 2006 התקבלה הבימה ל"איגוד תיאטרוני אירופה" Union des théâtres de l'Europe ובשנת 2011 היה רונן למנהל האמנותי הראשון בישראל שנבחר לתפקיד נשיא איגוד תיאטרוני אירופה.

בין ההצגות הבולטות שביים בשנים האחרונות בהבימה: "חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי ויליאמס (בשיתוף הקאמרי), "הקמצן" מאת מולייר,"כתר בראש" מאת יעקב שבתאי, "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "מלחמה" מאת לארס נורן שהוזמנה להופיע בפסטיבלים בטורינו, בוקרשט ובודפשט, "אנה קארנינה" (שהוזמנה גם היא לבוקרשט. "המסילה לדמשק" מאת הלל מיטלפונקט הוזמנה להופיע במוסקבה, "הסוחר מוונציה שהוזמנה להופיע בלונדון ומדריד ו"לבד בברלין" על פי הנס פאלאדה. בשנת 2017 פרש אילן רונן מהניהול האמנותי של תיאטרון הבימה. הוא מביים בתיאטרון הבית שלו וגם בקאמרי, וממשיך גם בקריירה בינלאומית. בינואר 2017 ביים בתיאטרון קורפורסטנדאם בברלין את המחזה האמריקאי "הכל מבריק". בהמשך ביים בתיאטרון מאלי במוסקבה את "ביקור הגברת הזקנה".

משפחתו

אשתו, רחל הפלר, הייתה שחקנית תיאטרון החאן והקאמרי וכיכבה בתוכניות ילדים בשנות ה-70 כמו טלפלא ועברית בסימן טוב. בתו יעל רונן ממשיכה את דרכו, כותבת ומביימת הצגות בקאמרי, בהבימה ובתיאטראות בולטים בגרמניה, אוסטריה ופולין. לאחרונה נבחרה לבמאית ומחזאית קבועה ב"תיאטרון גורקי" בברלין, חתנו לשעבר הוא השחקן יוסף סוויד ובנו הצעיר מיכאל רונן מביים בלונדון ובברלין.

קישורים חיצוניים

• אילן רונן, באתר "הבמה"
• אילן רונן, באתר הבימה
• מרב יודילוביץ', אילן גבוה, באתר ynet, 21 בינואר 2005
• טל פרי, ‏לילה לא שקט, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2009
• עודד קוטלר, מוטי לרנר, גד קינר וחיים נגיד, הדרך אל הזוגיות – שיחה עם אילן רונן, תיאטרון מס' 5
• יאיר אשכנזי, לאחר 12 שנים, אילן רונן פורש מתפקידו כמנהל האמנותי של הבימה, באתר הארץ, 4 באפריל 2016
• רותי זוארץ, ‏סוף ההצגה: ריאיון עם המנהל האמנותי של תיאטרון הבימה שמפנה את הבמה, באתר מעריב אונליין, 10 באפריל 2016
• יואב בירנברג, ‏ואז ניקח את ברלין, באתר "ידיעות אחרונות", 16 בדצמבר 2016
• יאיר אשכנזי, למה אילן רונן מאוכזב מפרס התיאטרון, שהוא ממייסדיו ומועמד לזכייה בו, באתר הארץ, 16 במאי 2017