הבעת פנים
הבעת פנים היא תנועה או תנוחה של השרירים הנמצאים מתחת לעור הפנים המעבירה את המצב הרגשי של האדם. הבעות פנים משמשות כערוץ תקשורת בלתי מילולית. הן האמצעי העיקרי להעברת מידע חברתי בין בני אדם, אך מופיעות גם אצל רוב היונקים האחרים ובמינים נוספים של בעלי חיים.
.jpg)
תקשורת באמצעות הבעות פנים
עריכה
הבעות פנים משמשות כאחד מהערוצים של תקשורת בלתי מילולית. ערוצי תקשורת לא-מילוליים אחרים הם קשר-עין, מגע, תנועות גוף ויציבה, ויש המוסיפים לכך גם תקשורת באמצעות ריחות.
לעיתים קרובות ניתן ללמוד על רגשותיו ומצב רוחו של האדם דרך הבעת פניו[1]. הרגשות הבולטים בסוג תקשורת זה הם עצב-שמחה, ציפייה-הפתעה, קבלה-דחייה, כעס-פחד. יש המוסיפים לכך בוז. משום שמספר רגשות יכולים להתקיים במקביל ובעוצמות שונות, הם יכולים לעורר מגוון עצום של הבעות פנים[1][2]. בני אדם יכולים לאמץ הבעת פנים מרצון או שלא מרצון והמנגנונים העצביים האחראיים לשליטה על ההבעה שונים בין מקרה אחד למשנהו. זיהוי הבעות פנים נעשה על ידי המוח, והאמיגדלה מעורבת בתהליך זה[3].
ישנם מקרים בהם נפגעת היכולת לזהות הבעות פנים. למשל, הפרעת התנהגות מקושרת לפגיעה ביכולת לזהות את רגשותיו של הזולת מתוך הבעת הפנים שלו[4].
האם הבעות פנים הן אוניברסליות
עריכה
מחקרים רבים שבוצעו כדי לענות על שאלה זו הראו כי קיים דמיון רב בין הבעות הפנים ופירושן בתרבויות שונות. בשנות ה-70' של המאה העשרים, הפסיכולוג פול אקמן (אנ') בחן אנשים מתרבויות שונות בכל רחבי העולם ומצא כי בני- אדם, אפילו מן השבטים והתרבויות המבודדים ביותר, חולקים לפחות שבע הבעות פנים עיקריות בעלות משמעויות זהות: שמחה, עצב, פחד, כעס, גועל, הפתעה וזלזול[5]. מחקר אחר התומך בטענה שהבעות פנים רגשיות הן מולדות ולא תוצר של למידה תרבותית התבסס על המשחקים האולימפיים ביוון בשנת 2004 ומצא כי הבעות פניהם של ג'ודאים אולימפיים עיוורים מלידה היו זהות להבעות פניהם של לא-עיוורים, בין אם נצחו או הפסידו[6].
בניגוד לעמדה האוניברסלית ניצבת הגישה הטוענת שהבעות הפנים נרכשות על ידי למידה חברתית, שבה אנו לומדים לקשר בין הבעת פנים נתונה לרגש מסוים באמצעות צפייה, חיקוי הזולת ובעזרת חיזוקים חיוביים ושליליים. במחקר שכלל משתתפים משתי תרבויות (אסייתית ומערבית) הוצגו לכל משתתף אלפי הבעות ייחודיות במשך שנייה. התוצאות הראו כי בקרב חברי הקבוצה האסייתית הבעות רבות שויכו ליותר מרגש אחד ולא ניתן היה לזהות הבעה אופיינית עבור כל החברים בקבוצה. לפי מחקר זה, הבעות פנים אינן אוניברסליות באופן מוחלט מכיוון שהפרשנות שלהן תלויה בתרבות ובהקשר שבו הן מופיעות[7].
התאוריה האבולוציונית
עריכהעל פי התאוריה האבולוציונית הבעות פנים נוצרו עבור האילוצים והצרכים ההישרדותיים של אבותינו בסיטואציות שונות. במחקר שבחן את תפקיד הבעות פנים נראה שתינוק הסכים לחצות מצוק וויזואלי כאשר אמו השתמשה בהבעת פנים חיובית/מחויכת לעומת כשהשתמשה בהבעת פנים מפוחדת ובכך גרמה לו להבין שחציית הצוק מסוכנת עבורו. כלומר נראה שלהבעות פנים היה שימוש להתרעה מפני סכנות בתקופה שלפני המצאת המילים והשפה. בנוסף לכך תינוקות משתמשים בהבעות פנים כרמזים לא מילוליים להבעת רגשות וזאת כדי שהמטפל יוכל להבין אותם ויסייע להם לשרוד. לדוגמה: עצב של הצאצא עלול לרמז על קור או רעב ומנגד חיוך עשוי לרמוז על עניין ושביעות רצון[8].
תאוריית ההתקשרות
עריכהמזה כמה עשורים ידוע שתינוקות מתפתחים בתוך הקשר שלהם עם הדמויות המשמעותיות להם. ניסוי הפנים הקפואות הוא הליך שפותח על ידי אדוארד טרוניק בשנת 1978 בו אמא פונה אל עבר הפעוט שלה ומתבקשת להחזיק "פנים קפואות" נטולות הבעה ללא תגובה להתנהגויות שלו. לאחר מכן התגובות של התינוק נצפות ובאופן כללי הוא יהיה נסער על ידי ניסיונות כושלים לעורר תגובה אצל האם. על כן כשהאם מנותקת ומנוכרת מהתינוק הוא לא מקבל תחושת ביטחון ופניותיו לחקור את סביבתו תיפגע[9]. לכן במקרים כמו דיכאון לאחר הלידה בה האם לא מספיק תגובתית, ייתכנו השפעות שליליות של היעדר הבעות פנים על התינוק והתפתחותו עשויה להתעכב מבחינה: קוגניטיבית, חברתית ורגשית[10].
כיצד מופקות הבעות הפנים
עריכה
הבעות פנים שונות מופקות על ידי כיווץ של צירופים שונים של שרירים בפנים. מדובר באותם שרירים המשמשים גם לאכילה, דיבור ופעולות אחרות. ניתן לחלק את שרירי הפנים לשתי קבוצות עיקריות: שרירים המחוברים לעור הפנים ואחראים על שינוי צורות העיניים, האף, הפה, משיכת עור הפנים ועוד. קבוצת שרירים זו מעוצבבת על ידי עצב הפנים (CN VII), שמקורו בגרעין הממוקם בגזע המוח. בתוך גרעין הפנים ניתן להבחין בהפרדה בין תאי-עצב השולטים בחלק העליון של הפנים ובחלק התחתון שלהם. הקבוצה השנייה היא שרירים, אשר מחוברים לגולגולת ומאפשרים לעיסה. קבוצה זו מעוצבבת על ידי העצב המשולש (CN V).
ישנם שני מסלולי מוח המקושרים להבעת פנים; הראשון הוא מסלול ביטוי רצוני. מסלול זה נע החל מהאזור המוטורי העיקרי בקליפת המוח. מסלול זה קשור להצגת הרגש במכוון ונורמות חברתיות משפיעות ומשנות את ביטויו. המסלול השני הוא מסלול רגשי. הבעות פנים אלו נובעות ממערכת הכוללת את הגרעינים התת-קורטיקליים. מסיבה זו, רגשות אמיתיים מוצגים לעיתים קרובות באופן לא מודע. ניתן לראות זאת אצל תינוקות מתחת לגיל שנתיים אשר מביעים מצוקה, גועל, עניין, כעס, בוז, הפתעה ופחד. מתצפית על תינוקות ניתן להסיק כי הרגשות הללו אינם נלמדים[11].
בני אדם מסוגלים להפיק תנועות שונות בחלק הימני והשמאלי של השפתיים באותו זמן. שליטה כזו מאפשרת מגוון רחב מאוד של הבעות פנים. מבחינה נוירולוגית רואים חלוקה זו בקליפת המוח המוטורית, אשר בה ייצוג נרחב לחלקים בפנים. מחציתם התחתונה של הפנים, לרבות השפתיים, מקבלים קלטים מהצד הנגדי של קליפת המוח. מחציתם העליונה מקבלים קלטים משני צידי קליפת המוח.
ניתוח הבעות פנים
עריכהבספר "Micro Expressions" שנכתב בשנת 1975 עוסק אקמן בניתוח פסיכולוגי על פי הבעות פנים ו"מיקרו הבעות" וטוען שהבעות הפנים מסגירות את תחושת האדם ומחשבותיו. הספר זכה להצלחה רבה ובהשראתו נכתבה הסדרה "שקר לי" בשנת 2009. על-פי אקמן גם שקרנים - כמו כולם - מאמינים שאם אתה לא מסתכל בעיניים זה אומר שאתה משקר, אך מסתבר שזה מיתוס. "למעשה שמירה רציפה על קשר עין היא הרבה פעמים אמצעי לזיהוי שקרנים. יש עוד מיתוסים: שילוב ידיים לא קשור לשקר - זה לרוב סימן להתגוננות או סימן שקר לך. גירוד האוזן ונגיעה באוזן, להסתכל למעלה, לימין או לשמאל - לכל אלה אין קשר לשקרים. דיבור מהוסס - יש אנשים שתמיד מהססים כשהם מדברים"[12]. דוגמה לזיהוי תחושות ומחשבות על-פי הבעות הפנים הוא חיוך דושאן. סוג של חיוך זה מפעיל את שרירי הפה והעיניים ומתרחש רק כשאנשים חשים שמחה אותנטית. לעומת זאת בחיוך מאולץ לא מופעלים שרירי העיניים, ומכך ניתן להבחין כי האדם אינו חש בהכרח רגשות חיוביים ומסתיר את תחושותיו האמתיות[12].
מנגנונים עצביים בתפיסת פנים
עריכהלאמיגדלה יש תפקיד משמעותי בזיהוי הבעות פנים. האמיגדלה מקבלת מידע חזותי מן התלמוס. מחקרי הדמיה מראים שכאשר אנשים רואים תמונות של פנים, יש עליה ברמת הפעילות באמיגדלה[13]. לאמיגדלה יש גם תפקיד משמעותי בזיהוי רגשות שליליים וזיהוי פחד. בנוסף, מאמינים כי הרגש גועל מקושר לפעילות באינסולה ולגרעיני הבסיס. עוד אזורים שקשורים לזיהוי רגשות הם הנאו-קורטקס האוקסיפיטו-טמפוראלי, קליפת המוח הארובתית-מצחית וקליפת המוח הימנית הקדמית[14].
מגדר ורמזי פנים
עריכהמה שמעצב את היכולת הקוגניטיבית של תינוק לזהות הבעות פנים היא החשיפה להבעות פנים מרגע הלידה. ככל שתינוק נחשף ליותר פרצופים והבעות פנים שונות, ככה הוא יהיה יותר מסוגל לזהות הבעות פנים רגשיות, לחקות אותם ולעשות אותם בעצמו. ישנן עדויות לחיקוי של הבעות פנים אצל תינוקות כבר בימים הראשונים לאחר הולדתם (לדוגמה: הוצאת לשון)[15]. בנוסף, המגדר משפיע על הנטייה להביע, לתפוס, לזכור ולשכוח רגשות ספציפיים. למשל, יותר קל לשייך פרצוף כועס לגבר ופנים מחייכות לאישה, בהשוואה לגבר מחייך או הבעת פנים של אישה כועסת[16][17].
תקשורת
עריכהקשר עין
עריכהפניו של אדם, בייחוד עיניהם, יוצרות את הרמזים הברורים ביותר שמובילים להיווצרות של הבעות פנים[18]. עיניו של אדם יכולות לחשוף איך הוא מרגיש או על מה הוא חושב. קצב מצמוץ יכול לחשוף כמה הפרט במתח. הפרופסור ג'ו טצ'ה (Joe Tecce) מציע שאפשר לזהות רמת חרדה לפי קצב מצמוצים. טצ'ה טוען שמבין המועמדים לבחירות לנשיאות בארצות הברית משנת 1980, המועמד שמצמץ יותר באותם בחירות, הוא גם תמיד אותו מועמד שהפסיד בבחירות[19]. על אף שהנתונים של טצ'ה מעניינים, חשוב להכיר בכך שהתקשורת הלא מילולית מרובת ערוצים, והתמקדות בהיבט אחד בלבד היא פזיזה. ניתן למדוד עצבנות גם על ידי בחינת הזיעה של כל מועמד, קשר עין ונוקשות[20]. במהלך השנה הראשונה שלהם, תינוקות לומדים מהר כי התנהגויות אחרות של אחרים מעבירות מידע משמעותי. תינוקות מעדיפים להסתכל על פרצופים המעסיקים אותם במבט הדדי, וכי מגיל צעיר, תינוקות בריאים מראים עיבוד עצבי משופר של מבט ישיר[21]. קשר עין הוא עוד היבט מרכזי של תקשורת. לקשר עין מגוון מטרות: מווסת שיחות, מראה עניין או מעורבות, ומקים קשר עם אחרים. קשר עין יכול לפקוד את תשומת הלב של מישהו אחר, קשר עין יכול להיות פלרטטני או להיראות קר ומאיים. קשר עין יכול להזמין מישהו לשיחה. חוסר קשר עין נתפס כהתנהגות גסה או של מישהו לא קשוב[22]. לתרבויות שוניות יש כללים שונים לקשר עין. בכמה תרבויות אסייתיות, קשר עין יכול להיתפס כדרך לסמן תחרותיות, שבסיטואציות רבות עלול להיות לא הולם. רבים מהאנשים בתרבויות אלה מורידים את עיניהם כדי לסמן כבוד, ובדומה להם, גם האנשים בניגריה לרוב נמנעים מקשר עין[23]. עם זאת, בתרבויות המערב, חוסר של קשר עין יכול להיות מפורש כחוסר ביטחון. מעבר לרעיון של קשר עין, העיניים שלנו מספקות המון מידע עלינו. הרחבת האישונים היא רמז משמעותי לרגש של התרגשות, הנאה או משיכה. אישונים מורחבים מראים חיבה או משיכה, ואילו אישונים מכווצים שולחים אות קר.
שפת הסימנים
עריכהמשתמשים בהבעות פנים גם בשפת הסימנים על מנת להעביר מסרים מסוימים. בשפת הסימנים האמריקאית לדוגמה, גבות מורמות בשילוב עם הטית הראש מעט קדימה מצביע שמה שנאמר היא שאלה של כן או לא. גבות מורדות משמשות לשאלות (למשל what, which וכו'). הבעות פנים משמשות גם דרך להביע תואר פועל או שמות תואר כגון מרחק או גודל: פה פתוח, עיניים מצומצמות וראש מוטה אחורה מצביע על משהו רחוק, ואילו כאשר הפה נמשך לצד אחד והלחי מוצמדת לכתף מצביע על משהו קרוב, ולחיים נפוחות מעידות על משהו גדול[24]. חלק מהביטויים האלה, הנקראים גם סימנים לא ידניים, משמשים באופן דומה בשפות שונות, בעוד שאחרים שונים משפה אחת לאחרת. למשל, הבעת הפנים שאומרת "נעשה באופן לא אחראי" בשפת הסימנים האמריקאית, אומרת "משעמם" בשפת הסימנים הבריטית[25].
הבעות פנים בבעלי-חיים
עריכה
אף על פי שבני האדם מובילים במספר הבעות הפנים עם 27 הבעות שונות, מדענים טוענים שגם חיות מתקשרות באמצעות הבעות פנים. באמצעות כלי בשם Facial Action Coding Systems המודד הבעות פנים נראה שלסוסים יש 17 סוגי הבעות שונות, בעוד אחריהם נמצאים השימפנזים עם 16 והכלבים עם 13. באופן מפתיע, סוסים ובני אדם למעשה עושים מחוות פנים דומות, כולל חיוך והעלאת גבות. דוגמאות נוספת היא שפרות מפוחדות משטיחות את האוזניים ופותחות את העיניים לרווחה. על פי-ההשערה לבעלי-חיים יש הבעות פנים כדי שהן יוכלו לתקשר ביניהן ועם בני-האדם בצורה יותר אפקטיבית[26]. החוקרים עדיין לא בדקו האם סוסים יכולים להבין הבעות אנושיות, אך נראה שהכלבים קשובים לרגשות הפנים שלנו. במחקר בו הציגו לכלבים תמונות של אנשים מאושרים וכועסים נראה שהם זיהו בהצלחה את ההבדלים[27].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- יעקב בורק, האם הבעות פנים של אדם עשויות להסגיר את סודותיו?, באתר הארץ, 3 במאי 2012
- אבי סאייג, איך ליצור תמונת פרצוף שמשנה הבעה כל הזמן?, במדור "ניסויי מדע בבית" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 24 מרץ 2014
הבעת פנים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
- ^ Alan J. Fridlund (1994). Human facial expression (1 ed.). San Diego: Academic Press
- ^ J. A. Russell; J. M. Fernandez Dols (1997). The psychology of facial expression (1 ed.). Cambridge University Press
- ^ Airdrie, J. N., Langley, K., Thapar, A., & van Goozen, S. H. (2018). Facial Emotion Recognition and Eye Gaze in ADHD With and Without Comorbid Conduct Disorder. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry.
- ^ P. Ekman, W. V. Friesen, M. O'Sullivan, A. Chan, Universals and cultural differences in the judgments of facial expressions of emotion, Journal of Personality and Social Psychology 53, October 1987, עמ' 712–717
- ^ David Matsumoto, Bob Willingham, Spontaneous facial expressions of emotion of congenitally and noncongenitally blind individuals, Journal of Personality and Social Psychology 96, January 2009, עמ' 1–10 doi: 10.1037/a0014037
- ^ Rachael E. Jack, Oliver G. B. Garrod, Hui Yu, Roberto Caldara, Facial expressions of emotion are not culturally universal, Proceedings of the National Academy of Sciences 109, 2012-05-08, עמ' 7241–7244 doi: 10.1073/pnas.1200155109
- ^ Baby Experiments: The Visual Cliff | Stellar Caterpillar (באנגלית אמריקאית)
- ^ Robinson, M. (2011). Understanding Behaviour and Development in Early Childhood: A Guide to Theory and Practice. (p-48). London: Routledge
- ^ HelpGuide.org, https://www.helpguide.org/ (באנגלית אמריקאית)
- ^ Rinn, William E. (1984). "The Neuropsychology of Facial Expression: A Review of the Neurological and Psychological Mechanisms for Producing Facial Expressions". Psychological Bulletin. American Psychological Association, Inc. 95 (1): 52–77
- ^ 1 2 טלי שמיר, לשקר יש פרצוף, באתר כלכליסט, 19 באוגוסט 2010
- ^ Carlson, Neil R. (2010). Physiology of behavior (10th ed.). Boston: Allyn & Bacon. pp. 386–389.
- ^ Adolphs, Ralph (9 May 2002). "Neural systems for recognizing emotion". Current Opinion in Neurobiology. 12 (2): 169–177.
- ^ (Field, Woodson, Greenberg, & Cohen, 1982; Meltzoff & Moore, 1983)
- ^ Tay, Peter Kay Chai (2015-06-22). "The adaptive value associated with expressing and perceiving angry-male and happy-female faces". Frontiers in Psychology. 6.
- ^ Tay, Peter K. C.; Yang, Hwajin (2017-05-22). "Angry faces are more resistant to forgetting than are happy faces: directed forgetting effects on the identity of emotional faces". Journal of Cognitive Psychology. 0 (0): 1–11.
- ^ Freitas-Magalhães, A. (2007). The Psychology of Emotions: The Allure of Human Face. Oporto: University Fernando Pessoa Press
- ^ In the blink of an eye." (October 21, 1999). Newsweek.
- ^ Rothwell, J. Dan. In the Company of Others: An Introduction to Communication. United States: McGraw-Hill, 2004.
- ^ Eye Contact Detection in Humans From Birth, PNAS VOL 99 N.14 2002.
- ^ Spitz, Rene A., and Wolf, K. M. "The Smiling Response: A Contribution to the Ontogenesis of Social Relations." Genetic Psychology Monographs. 34 (August 1946). P. 57-125.
- ^ Caring for Patients from Different Cultures, by Geri-Ann Galanti, p. 34
- ^ Baker, Charlotte, and Dennis Cokely (1980). American Sign Language: A teacher's resource text on grammar and culture. Silver Spring, MD: T.J. Publishers.
- ^ Sutton-Spence, Rachel, and Bencie Woll (1998). The linguistics of British Sign Language. Cambridge: Cambridge University Press.
- ^ The Animal Rescue Site News, The Animal Rescue Site News (באנגלית אמריקאית)
- ^ Animal Facial Expressions, Decoded, The Science Explorer (באנגלית)