הדלתה של הדנובה

הדלתה של הדנובהרומנית: Delta Dunării) הממוקמת במחוזות טולצ'ה ברומניה ומחוז אודסקאיה באוקראינה, שעל שפת הים השחור, היא הדלתה הגדולה ביותר (3,446 קמ"ר) והשמורה ביותר באירופה.

הדלתה של הדנובה
Danube Delta ESA23450088.jpeg
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1991, לפי קריטריונים 7, 10
שטח האתר 4,178 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
סוג דלתה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 4,178 קילומטר רבוע, 312,440 הקטאר
מידע נוסף
מדינות באגן הניקוז

רומניהרומניה  רומניה

אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
קואורדינטות 45°20′N 29°30′E / 45.33°N 29.5°E / 45.33; 29.5
Danube delta Landsat 2000.jpeg

מפה מ-1867
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מראה בדלתת הדנובה

גאוגרפיהעריכה

הדלתה של הדנובה היא סביבה דינאמית מאוד, כך למשל גדלה הדלתה כל שנה בכ-40 מטר לערך כתוצאה מהסחף המגיע מהנהר דנובה . על פי עדות הרודוטוס מלפני כ-2,500 שנה, התחלקה הדנובה לשבע זרועות על מנת ליצור את הדלתה, אך כיום מתחלקת הדנובה בסמוך לעיר טולצ'אה לשתי זרועות, תעלת כיליה (Chilia) ותעלת טולצ'ה (Tulcea). בהמשך מתפצלת תעלת טולצ'אה לשתי זרועות, תעלת סולינה (Sulina) ותעלת גאורגה הקדוש (Sfântu Gheorghe). עוד תעלות משנה רבות נוספות מחלקות את הדלתה לאזורים בהם גדל הקנה, לביצות וליערות, שחלקם מוצפים באביב ובסתיו.

בדלתה של הדנובה, אחרי כל השינויים שחלו בה, נותרו עדיין 670 אגמים עם שטח של כ-300 קילומטרים רבועים[1].

בים השחור, במרחק של 44 ק"מ מהדלתה, מצוי אי הנחשים, טריטוריה השייכת לאוקראינה שרומניה טוענת לבעלות עליה.

ב-2004 החלה אוקראינה בחפירת תעלת דנובה–הים השחור (אוקראינה) שתאפשר קשר ימי בין הים השחור לחלק האוקראיני של הדלתה. האיחוד האירופי תבע מהאוקראינים להפסיק את החפירה משום שהיא תפגע באזורים המוצפים של הדלתה. הרומנים הודיעו על כוונתם לתבוע את אוקראינה בנושא בבית הדין הבינלאומי לצדק.

טבעעריכה

בדלתה של הדנובה יש 1,200 מינים של צמחים, 300 מינים של עופות ו-45 מינים של דגי מים מתוקים באגמים הרבים שבה ובביצות. מדי שנה מגיעים מיליוני עופות מאזורים שונים בעולם (אירופה, אסיה, אפריקה והמזרח התיכון) לקנן בדלתה. כ-2,733 קמ"ר משטח הדלתה הוכרז כאזור מוגן ולכן סגור לדיג ולציד. ארגון אונסק"ו הכריז על הדלתה כאתר מורשת עולמית ב-1991 וכעל שמורה ביוספרית ב-1998 (הכולל גם את חלקה האוקראיני של השמורה; החלק הרומני הוכר בידי הארגון כשמורה ביוספרית כבר ב-1979 והורחב ב-1992).

תושביםעריכה

 
בול דואר המוקדש לדלתת הדנובה

כ-15,000 איש מתגוררים בדלתה, רובם חיים מדיג מתוך קיאקים הבנויים מסורתית מעץ. ביניהם קהילת הליפובנים, צאצאים של "חסידי הפולחן הישן" שעזבו את רוסיה ב-1772 כדי להימנע מרדיפות דת. המרכז הראשי של קהילת הליפובנים בחלק האוקראיני של הדלתה של הדנובה היא וילקובו (Vilkovo).

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הדלתה של הדנובה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Lacurile (ברומנית)