הדרקון (מחזה)

הדרקון הוא מחזה סאטירי פרי עטו של המחזאי הסובייטי יבגני שוורץ משנת 1944. הגרסה הקולנועית של המחזה יצאה לאקרנים ב-1988.

הדרקון
Дракон
כתיבה יבגני שוורץ עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תקציר העלילה

עריכה

המחזה מתרחש בעיר עלומה ואגדית, אליה מגיע האביר לאנסלוט. הוא נקלע לביתם של קונסטנטינוס, הארכיבאי של העיר ובתו, אלזה היפה. לנסלוט משוחח עם שונרא, חתול הבית שמגלה לו שבעיר שולט מזה ארבע מאות שנה דרקון. לדרקון שלושה ראשים, הוא מעופף ויורק אש. תושבי המקום צריכים להעלות לו מס כבד, בין השאר נערה בתולה בה הוא בוחר, והשנה נפל הגורל על אלזה.

אחר-כך משוחח לנסלוט עם קונטנסטינוס שמספר לו שבמאתיים השנים הראשונות לשלטונו של הדרקון רבים קראו עליו תיגר, אולם הוא תכסיסן ולוחם גדול והביס את כולם ובמאתיים השנים האחרונות איש אינו מנסה. כשהעיר כולה התקוממה נגדו שרף את הפרברים והוציא חצי מהעיר מדעתה באדים בעזרת אדים מורעלים. קונסטנטינוס מספר ללנסלוט שהדרקון הוא נדיב, כשהייתה מגפת חולירה הוא ירק אש על הים לבקשת רופא העיר והאוכלוסייה שתתה מים מטוהרים. בנוסף לכך הדרקון שחרר את העיר מהצוענים, שבשנים הראשונות לשלטונו ערערו עליו.

לנסלוט נקלע בעבר למערה בהרים השחורים ושם קרא את ספר התלונות של האנושות. כל מי שאפילו מציץ בספר התלונות נגזר עליו להקדיש את חייו לעזרה לזולת. לנסלוט למוד קרבות נלחם והרג בחייו דרקונים, מפלצות ואוכלי אדם רבים.

לנסלוט מזמין את הדרקון לדו-קרב. הדרקון רוצה להשמיד אותו מייד, אולם קונסטנטינוס מזכיר לו שהוא חתום על מסמך מלפני 382 שנה שלפיו המזמין אותו לקרב רשאי לקבוע את מועדו ולא יאונה לו כל רע עד אז. אלזה הייתה מיועדת להינשא להיינריך, בנו היחיד של ראש העיר וכדי לקנות את ליבו של היינריך מינהו הדרקון למזכירו האישי.

ראש העיר שממונה מטעם הדרקון נרעש לשמע נתקף חרדה מכך שלנסלוט הזמין את הדרקון לדו-קרב. הוא אומר לו שהכול התנהל על מי מנוחות עד שהגיע ושולח אנשים שמבקשים ממנו להסתלק מהעיר.

הדרקון ששומע שלנסלוט הוא לוחם מקצועי עתיר ניצחונות נרעש ומשתכר. הוא שולח את מזכירו היינריך לאלזה עם סכין מורעלת ודורש ממנה להרוג את לנסלוט ואם תעשה זאת חייה יינצלו ותיבחר נערה אחרת במקומה. היא מסרבת, ואז הוא מאיים שיוציא להורג שלוש מחברותיה והיא נאותה. לנסלוט נפגש עם אלזה, מתוודה בפניה שהוא מאוהב בה וזו הפעם הראשונה בחייו שהוא חש כך. היא מספרת לו שהתבקשה להרוג אותו ומשליכה את הסכין לבאר.

חברי מועצת העיר מציעים ללנסלוט שוחד כדי שיוותר על הקרב והוא מסרב. הם מגישים ללנסלוט קערה עשויה מפליז המשמשת לגילוח, שמיועדת להיות הקסדה שלו וטבלת פליז שתשמש לו כמגן. הם נותנים לו אישור חתום אותו, הוא אמור להראות לדרקון בשעת הקרב, כראייה לכך שסופקו לו כל אמצעי הלחימה הדרושים.

לנסלוט זוכה לעזרה מכמה בעלי מלאכה. ניגשים אליו זוג אורגים ארג למענו שטיח מעופף כדי לסייע לו בקרב. כובען ייצר למענו מצנפת שהחובש אותה נהפך לרואה ובלתי נראה. אומן כלי הנגינה מספר שמשפחתו מחכה למושיע מדורי דורות. הם פיתחו במשך מאות שנים חץ וקשת שפועלת מעצמה, מכוונת את עצמה ויורה לבד.

הקרב מתחיל, לנסלוט עולה על השטיח, חובש את המצנפת לראשו ונעלם. המון הצופים מתקהל בכיכר השוק כדי לצפות בקרב. הקרב נמשך זמן רב, בהתחלה צונח אחד מראשי הדרקון, אחר-כך ראש שני ולבסוף שלישי ואחר-כך הגוף שלו. הדרקון מבקש מים, אולם איש אינו עוזר לו ולבסוף הוא מת. לנסלוט מותש מהקרב, עד שאפילו עכבר יכול להרוג אותו. אתון וחתולה נושאים אותו הרחק משם להרים, כדי שאיש לו יוכל לפגוע בו.

ראש העיר תופש את השלטון, נהפך לדיקטטור במקומו של הדרקון, מייחס לעצמו את חיסולו של הדרקון, ובונה מסביבו פולחן אישיות. הוא מכניס אנשים חפים מפשע לכלא והתושבים מעלים לו מס גזל שהופך אותו לעשיר. כעבור שנה ראש העיר עומד להתחתן עם אלזה, חרף התנגדותה הנמרצת.

לנסלוט מופיע בחתונה וראש העיר בפחדו אומר לו שהוא נותן לו את אלזה כדי שיתחתן איתה. התושבים מספרים ללנסלוט על משטר האימים של ראש העיר. לנסלוט אומר לתושבים שהוא מאוכזב מהם, הוא חשב שבלי דרקון ובמצב שבו הם הרוב, הם יוכלו לנהל את ענייני העיר בעצמם בצורה דמוקרטית, בלי דיקטטור. הוא מצווה לקחת את ראש העיר ובנו לבית הסוהר. לנסלוט ואלזה מתחתנים.

ניתוח של המחזה

עריכה

"הדרקון" נתפש כמחזה חתרני באקלים הפוליטי של ברית המועצות שלאחר המלחמה. הוא מגולל את סיפורו של האביר לנסלוט, שמנסה להרוג דרקון. ברם, במסעו, הוא נתקל בקהילה בה שולטת היררכיה בירוקרטית, המשתמשת בדרקון על מנת להסוות את שימושה בכוח. [1] [2]

"הדרקון" הוא "הבוגר" ביותר מבין מחזותיו של שוורץ. זוהי סאטירה פוליטית המבקרת את הטוטליטריזם. העלילה מגוללת את ניסיונו של הגיבור, לנסלוט, לשחרר עם במדינה המשועבדת לשלטונו האכזרי של הדרקון. אולם מאמציו נתקלים בהתנגדות, מאחר שרוב האנשים התרגלו לדרקון ומחשיבים את שיטותיו, האכזריות אמנם, לדרך האפשרית היחידה; נשמותיהם נעשות, במובן מסוים, נכות, בשל חוסר יכולתם ורצונם להתנגד. הדרקון במחזה אומר ללנסלוט:

"למען בעלי-מום כאלה לא היית רוצה למות. אני עצמי הפכתי אותם לבעלי-מום, יקירי, כפי שהיה דרוש לי. תתפלא באיזו עיקשות נצמדת נפש האדם אל החיים. רצוץ את הגוף לשתיים – והאדם מחוסל. קצוץ לו את נפשו לשתיים, ושום דבר לא יקרה. הוא ייעשה צייתני וממושמע. לא, נפשות כאלה לא תמצא בשום מקום, רק כאן, בעיר שלי. נפשות בלי רגל, בלי יד, נפשות חירשות-אילמות, נפשות כבולות, נפשות סדוקות, נקובות חורים חורים, נפשות למכירה. חבל שאי-אפשר לראות אותן." [3]

לנסלוט הורג את הדרקון בקרב, אבל אינו מצליח לשחרר את האנשים; השינוי היחידי הוא שראש עיר תופש את המשרה בה החזיק קודם לכן הדרקון ודורש שאלזה, הנערה שיועדה להיות מוקרבת לדרקון, תיהפך לאשתו. כשלנסלוט שב לעיר כעבור שנה, הוא נוכח לדעת שמשימתו מסובכת הרבה יותר:

"אני אעזור לכם. אבל חוששני שתהיה כאן הרבה עבודת נמלים. יותר קשה מסריגה. ואני לא מנוסה בעבודה כזאת. אבל אני חושב שכך נוכל להתגבר על הדרקון המסתתר בכל אחד מכם." [4]

הדרקון בתיאטרון הרפרטוארי בישראל

עריכה

התיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה – 5 בנובמבר 1966

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא הדרקון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ The Listener 73. BBC. 1965.
  2. ^ אחרי שהוא הורג את הדרקון, באתר http://groundviews.org ‏, 30 במאי 2007
  3. ^ הדרקון, תרגום: נתן זך; טקסט המחזה בספריית התיאטרון הקאמרי, עמ' 39.
  4. ^ הדרקון, תרגום: נתן זך; טקסט המחזה בספריית התיאטרון הקאמרי, עמ' 85.